ביאור הגר"א אבן העזר 123

הכל כו'. לשון הרמב"ם: עכו"ם גמרא שם: ועבד. כמש"ש ב' אין העבד כו' והרמב"ן חלק עליו דהא לא קפדינן אכתיבה אבני כריתות דהא אפי' נכרי הוי מכשרי אי לאו דאדעתא דנפשיה עביד. ר"ן ומ"מ וכ"כ הרא"ש לשיטה הראשונה שלתוס' שם ד"ה והא כו' וכ"ה בתוספות שם אבל קשה דמ' כו' ונרא' דלא כו': וחש"ו. מתני' שם: אם א"ל כו' טור וכשיטתו וכמש"ל ר"ס ק"כ: ותקנה כו'. רש"י שם וכמש"ש כ"א א' א"א ר"א מהכא כו': והבעל לא כו' גם כו' ער"אש פ"ט ס"ד ובעל העיטור כו' וכמש"ל סי' קכ"ו וסכ"ב: וי"א כו' עח"מ: ולכתחלה כו' כמ"ש בפי"ב דשבת ועבא"ח סי' ל"ב ועב"ש: כ' כו'. עד סוף הסי' לשון הרמב"ם והנה בסוגיא זו כמה שיטות הא' שר"ה ור"י פליגו ולר"ה בגע"עג אפי' תורף מותר לכתחלה ובאינו עע"ג אפי' טופס לא יכתו' מסתפק המ"מ אם כשר הטופס בדיעבד באינו עע"ג והרשב"א בשם הרמב"ן כ' דאפי' בדיעבד פסול ולר"י תורף פסול אפילו עע"ג ותופס כשר לכתחלה אפי' אינו עע"ג לענין הלכה יש שפ' כר"י דאוקמוה כר"א וכמה אמוראי ס"ל כוותיה ובלא"ה הלכה כר"י נגד ר"ה לשיטות הגאונים וכ"ש כאן שאמר משמיה דשמואל רבה ויש שפ' כר"ה משום דשם כ"ו ב' פסוק רב כר"א דגזרינן טופס אטו תורף וכ"פ בה"ג וסה"ת וסמ"ג והר"ן דחה ראיה זו דבדבר דשכיחא דוקא גזרינן כו': שיטה ב' דל"פ ובחד מינייהו סגי או עע"ג או שיור התורף כמ"ש בע"ה. שיטה ג' דתרווייהו בעינן ור"י להוסיף בא וכגי' הרי"ף אמר ר"י א"ש והוא כו' וזה דעת הרמב"ם וש"ע ודעתו עוד דאיסור הטופס באינו עע"ג אינו אלא לכתחלה דלא כהרמב"ן וכמש"ש כ"א ב' במחובר כ"ו א' בלשמה ממ"ש בסי' קל"א ועוד דעתו ממ"ש דנכרי אפי' עע"ג לא וצ"ל אפי' בטופס לשיטתו היינו ג"כ לכתחלה אבל דיעבד כשר אפי' אינו עע"ג כנ"ל במחובר שלא לשמה ולכתחלה אסור כמו במחובר דגזרינן אבל בשלא לשמה לא גזרו לת"ק שם משום תקנת סופר. רמב"ם ועמ"ש בסי' קל"א וה"ה לעבד לשיטתו וז"ש בד"א כו' מותר כו' אבל כו' ויש שפוסלים נכרי אף בדיעבד אפי' בטופס אפי' עע"ג והכלל דעע"ג לא מעלה ולא מוריד בנכרי ועב"י. וכ"ז לשיטה הראשונה של תוס' שם ד"ה והא כו' דא"צ שליחות אבל לפי' האחרון שלהם דסוגיא זו כר"מ אבל לר"א פסול בשוטה אפי' עע"ג כמו בחליצה ואי אמרינן דבעינן שליחות אפי' חרש וקטן פסולין בעע"ג דהא לר"א עיקר הכתיבה וכן עבד פסול לשיטה זו. הרא"ש שם וכ' הטור ומדברי הרמב"ם יראה דלא בעינן עע"ג אלא לכתחלה כו' והר"י פסל אפי' בח"שו ואפי' גדול עע"ג וא"א ז"ל כ' כס' הראשונה ור"ל פי' ר"י הנ"ל והביאו הרא"ש שם ג"כ וס"ל דאפי' בדיעבד פסול וכ"מ בתוס' שם אבל כ"ז לר"ה דלא מחלק בין טופס לתורף וודאי אפי' בדיעבד פסול כיון דלא מהני עע"ג וכמ"ש הרמב"ן באינו עע"ג אבל אי ס"ל לתוס' כדברי הרמב"ם נהי די"ל דלכתחלה אסור אפי' עע"ג דעע"ג לא מהני מידי לשיטה הנ"ל מ"מ בדיעבד כשר אפי' אינו עע"ג אלא שנראה דתוס' ס"ל כשיט' ראשונה שכ' דר"ה ור"י פליגו ופ' כר"ה וכ"ה בס"הת וסמ"ג וש"פ שנמשכין אחר התוס' וז"ש וא"א ז"ל כו' שכ' אח"כ פירוש הרי"ף דלהוסיף בא כנ"ל אע"ג שאין הכרע בדבריו אי ס"ל כפי' הראשון בתוספות דלא בעי שליחות או כפי' האחרון מ"מ נלמד דטופס כשר בדיעבד אפי' אינו עע"ג כיון דלא גזרינן לר"י אטו תורף ובזה ניחא דפ' בר"ס זה ובר"ס ק"כ דבעינן שליחות וכאן כ' וא"א ז"ל כ' מ' דפליג על ר"י וז"ש בהג"ה וי"א דאפי' כו' אבל ה"ל לכתו' בס"ג אמ"ש מותר כו' ולפי מ"ש כאן הוא שיטת סה"ת והרמב"ן וש"פ כר"ה ואף בדיעבד כנ"ל ומ"מ אף שמדברי תוספות הנ"ל מ' אי בעינן שליחות עע"ג לא מהני מידי היינו לר"ה אבל לפי' הרמב"ן הנ"ל כיון דאינו אסור אלא לכתחלה י"ל דמהני עע"ג וכמ"ש תוס' דמהני לר"מ אפי' בתורף מטעם זה וה"ה לר"א בטופס וז"ש הטור ש"ע שיטת הרמב"ם אע"ג דס"ל דבעינן שליחות כנ"ל: הכותב כו'. ע' תוספות דחולין י"ד א' דברי המתחיל דשוחט כולי וי"א כו': ואין כו' עיין חלקת מחוקק סעיף קטן י"ד: ולכן כו' עי"ד סי' קצ"ו ס"ד בהג"ה מש"ש: