עזיבת שכירות דירה בתוך תקופת השכירות

התקבל חלקית
סכסוך חוזיאחר
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria

סיכום

שוכר עזב דירה שכורה לשנה שלמה כשנותרו שני חודשים לסיום התקופה, בטענה שהיו בדירה בעיות של סרחון מהביוב ורטיבות. השוכר השקיע צ'קים דחויים בסכום שני חודשי שכירות אצל המשכיר. המשכיר דרש תשלום מלא עבור החודשיים הנותרים ותביעה למצוא שוכר חילופי. בית הדין קבע שעל השוכר לשלם את מלוא השכירות עבור החודשיים הנותרים, שכן הפגמים בדירה לא מהווים אונס גורר שחרור מהחוזה, וכן לא הוצגה הודעה מוקדמת המאפשרת למשכיר למצוא שוכר חילופי. השוכר יישחרר מהחוב רק במקרה שיימצא שוכר חדש. בנוגע לתשלום מים וחשמל, קבע בית הדין שהשוכר חייב לשלם רק עבור תקופת שהותו בדירה.

סכומים כספיים

rent
monthly
0
utilities
monthly
0

עובדות

אלי שכר דירה מדוד לתקופה של 12 חודשים, עם מועד סיום בתאריך 31 באוגוסט 2011. כשני חודשים לפני תום התקופה עזב אלי את הדירה. לפני עזיבתו הפקיד אצל המשכיר צ'קים דחויים בערך של שני חודשי שכירות לכיסוי החוב שלו עד תום התקופה. אלי טען שהוא היה נאלץ לעזוב בגלל בעיות בדירה: סרחון מהביוב וריח שתן, וכן רטיבות בחדר השינה בחורף שמנעה ממנו לישון שם. אלי אמר למשכיר על הבעיות בתקופת החורף אך לא הודיע מראש שבכוונתו לעזוב. דוד טען שאלי עזב בלא הודעה מוקדמת, שקיבל את הדירה בתיווכו של חבר שדר בה קודם לכן וגם בדק אותה לפני השכרה, וכי הוא גרים בדירה מעליה ולא סבל מבעיות דומות. בית הדין ערך סיור בדירה ולא מצא שום פגם חריג.

החלטה

בית הדין קבע כי השוכר חייב לשלם למשכיר את מלוא תשלום השכירות הקבוע עד תום תקופת השכירות. בנוסף, השוכר חייב לשלם עבור חשבונות המים והחשמל אך רק לתקופת השהייה שלו בדירה ולא מעבר לכך. במידה ויימצא שוכר אחר במקום השוכר הראשון, סיום התשלומים יהיה עם כניסת השוכר החדש.

נימוקים

בית הדין הסתמך על הלכה פסוקה בשו"ע חו"מ סימן שיב סעיף ז', הקובעת כי שוכר שיוצא בלא הודעה מוקדמת (שלושים יום בעיירות או שנים עשר חודשים בכרכים) חייב לשלם שכר. כתוב בשו"ע: "אם לא הודיעו, אינו יכול לצאת, אלא יתן השכר". בית הדין אישר כי בספר קצות החושן הוסיף כי השוכר צריך לשלם את כל השכירות כפי שסוכם ביניהם. בנוגע לטענת השוכר שפגמים בדירה הבטיחו לו לעזוב: בית הדין מצא כי הפגמים שהוזכרו אינם מהווים אונס (וקיטל הרמ"א בדיון לגבי מקרה מות הדייר בתוך התקופה). עוד מצא בית הדין כי אלי לא הודיע בבירור שהמשך השכירות תלוי בתיקון הפגמים. בנוסף, בית הדין פסק שהמשכיר כבר קיבל את השכר בצורת צ'קים שהפקיד אלי בידיו, וקיבל הרמ"א בדברים כאלו שלא חוזרים בהם. לגבי המים והחשמל, פסק בית הדין כי החייוב מוגבל לתקופת השהייה בדירה, כשהשוכר נהנה בפועל בשירותים אלה, ולא משנה מה קובע החוזה, שכן זה משולל הגיון שהשוכר יממן צריכת מים של המשכיר בתקופה בה כבר לא היה בדירה.

ציטוטים ומקורות (6)

שו"ע חו"מ שיב ז'
שו"ע חו"מ שיב ז'
רמ"א שלד א
כשם שהמשכיר חייב להודיעו, כך השוכר חייב להודיעו מקודם שלשים יום בעיירות, או מקודם שנים עשר חדש בכרכים
מי ששכר בית לדור בו, ומת בתוך זמן השכירות, אין צריך לשלם לו רק מה שדר בו
קצות החושן
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:991 עזיבת שכירות דירה בתוך תקופת השכירות ביטול שכירות דירה התובע: אלי הנתבע: דוד (שמות בדויים) העובדות (מוסכמות על שני הצדדים): אלי שכר דירה מדוד לפרק זמן של 12 חודשים, הוא אמור לפנות את הדירה בתאריך 31 באוגוסט 2011. כחודשיים לפני תום תקופת השכירות אלי עזב את הדירה. עוד קודם לכן הוא הפקיד בידי המשכיר צ’קים דחויים בסכום הנותר מחובו עד לתום תקופת השכירות, ערך הצ’קים הוא של שני חודשי שכירות . טענות בעלי הדין : טענת התובע : יצאתי מהדירה לפני תום תקופת השכירות מחמת שהיו בדירה בעיות של סרחון מהביוב כמו כן ריח שתן. מלבד זאת בתקופת החורף לא היה ניתן לישון בחדר שינה מחמת רטיבות, בשל כך נאלץ לצאת מחדר השינה. הודעתי למשכיר על בעיות אלו עוד בתקופת החורף, אם כי לא אמרתי לו שבכוונתי לצאת מן הדירה. הענין היה בלתי נסבל מבחינתי לכן יצאתי מן הדירה חודשיים לפני תום תקופת השכירות. אני תובע את הצ’קים שנתתי בחזרה . טענת הנתבע : התובע יצא מן הדירה בלי הודעה מוקדמת. את הדירה הוא קיבל בתיווכו של חבירו שדר בדירה קודם לכן ולא התלונן. הוא נכנס לדירה ובדק לפני שהוא שכר. ביחס לטענת הריח, כיון שאני דר בדירה מעליו אילו היתה בעיה כזו אצלו היתה היא צריכה להזיק גם לי, לכן לדעתי אין דבר בטענותיו. אני דורש שישלם לי עבור החודשים עד תום תקופת השכירות או לחילופין שימצא שוכר אחר באותם התנאים. (התובע טוען שאינו יכול להמליץ על הדירה בפני אחרים כיון שהוא חושב שהיא גרועה). בית הדין הציע פשרה זמנית שהשוכר ישלם עבור שבועיים מתוך שני החודשים, על מנת לאפשר למשכיר למצוא שוכר במקומו. פסק הדין סופי יינתן בהתאם לנסיבות אם יתחדשו . לאחר כחודש מהדיון הראשון לא נמצא שוכר חילופי, פסק הדין להלן ניתן כפסק סופי בענין זה . בירור הדין : במקרה שלפנינו השוכר יצא עוד קודם תום תקופת השכירות שהוסכמה בין שני הצדדים. בחוזה שלפנינו לא הוזכר סעיף בנדון זה, אך הלכה פסוקה היא בשו”ע חו”מ (שיב ז’) ששוכר שיצא בלא הודעת מוקדמת המאפשרת למצוא שוכר אחר, חייב לשלם : “ כשם שהמשכיר חייב להודיעו, כך השוכר חייב להודיעו מקודם שלשים יום בעיירות, או מקודם שנים עשר חדש בכרכים, כדי שיבקש שכן ולא ישאר ביתו פנוי; ואם לא הודיעו, אינו יכול לצאת, אלא יתן השכר. הגה: או יעמוד לו אחר במקומו. ואם רוצה להעמיד אדם שאינו הגון, אין המשכיר צריך לקבלו”, ובספר קצות החושן הוסיף שהשוכר צריך לשלם את כל השכירות כפי שסוכם ביניהם (שם). לגבי טענת השוכר שהוא יצא מן הבית מחמת שלא נתאפשר לו לדור בסיבת סרחון העולה מן הביוב, מצאנו מחלוקת הפוסקים לגבי שוכר שהפסיק את שכירותו באמצע הזמן בסיבת אונס. כתב הרמ”א (שלד א): “מי ששכר בית לדור בו, ומת בתוך זמן השכירות, אין צריך לשלם לו רק מה שדר בו, דבעל הבית הוי כפועל והוי ליה להתנות, מיהו יש חולקין, לכן אם קבל השכר כולו, אין צריך להחזיר כלום, כן נראה לי ”. אולם במקרה שלפנינו נראה כיון שמדובר בפגם שניתן לתקנו נראה שאין זה מוגדר כאונס והיה על השוכר לדרוש מהמשכיר לתקן זאת . השוכר טוען שהוא אמר למשכיר, אך לא היתה כאן אמירה ברורה שהמשך השכירות מבחינתו תלוי בכך . יש להוסיף כי בית הדין ערך סיור במקום ולא נמצא שום דבר חריג . יש לציין שבידי המשכיר נמצאים צ’קים מן השוכר עבור חודשי השכירות הנדונים, ואם כן ניתן להחשיב צ’ק ככסף מזומן (יש להאריך בנקודה זו אבל אין כאן מקומו) ואז קיבל המשכיר את שכרו, והרי הכריע הרמ”א למעשה שבמקום שהמשכיר קיבל את השכר כולו אינו צריך להחזיר דבר לשוכר . המסקנה היא שהשוכר צריך לשלם עבור החודשים הנותרים עד תום תקופת השכירות . ענין נוסף שיש לדון בו הוא לגבי תשלום המים. היות ומדובר ביחידת דיור המחוברת לדירה של המשכיר והחשבון המשותף מגיע יחד. לכן הצדדים סיכמו ביניהם שאת המים יחלקו ביניהם באופן שהשוכר משלם 45% מערך החוב והמשכיר 55% . בחוזה מובא בסעיף 7א’ בלשון זו: ” מחוייבות זו תקפה גם אם יחליטו השוכרים לפנות את הדירה ו/או ימסרו החזקה עליה לידי המשכירים לפני תום תקופת השכירות .” לפ”ז לכאורה על השוכר לשלם את המים גם עבור החודשיים שכבר לא היה בדירה . אך דבר זה משולל כל הגיון שהשוכר יממן את צריכת המים של המשכיר ! נראה שעיקר כוונת סעיף זה מתייחסת לתשלומים שיגיעו לאחר שעזב השוכר את הבית כלפי הזמן שהוא אכן נהנה בפועל במים בגז ובטלפון. אך בנדון דידן כל צריכת המים היתה בסיבת המשכיר, לכן אין נראה לחייב את השוכר עבור המים בחודשים אלו . לסיכום נראה שהשוכר צריך לשלם למשכיר תשלום מלא עבור החודשים שנותרו עד תום תקופת השכירות. במידה ויימצא שוכר אחר במקומו, אינו צריך לשלם אלא עד כניסת השוכר השני. מלבד זאת יש לו חובה לשלם על המים והחשמל שהוא השתמש בהם בזמן שהיה בדירה ולא מעבר לכך . פסק דין : השוכר צריך לשלם למשכיר את תשלום השכירות הקבוע עד תום תקופת השכירות . השוכר ישלם את חשבון המים והחשמל במשך שהותו בדירה . נושאים שומרים - שכירות > שכירות > תקופת השכירות > השכרה לתקופה קצובה > זכויות השוכר > עזיבת המושכר לפני סיום התקופה > עזיבת השוכר לפני תום תקופת השכירות תקופת השכירות > השכרה לתקופה קצובה > זכויות השוכר > עזיבת המושכר לפני סיום התקופה > עזיבת השוכר באמצע התקופה בגלל פגמים במושכר

פסקים קשורים