סיכום
תובעת, מורה, תבעה את אם תלמידה בגין הוצאת לשון הרע. טענה התובעת כי לפני כשנתיים חל אירוע בכיתה בו הוציאה את הילדה לחדר, ומאז הופצו שמועות כי הטחה את ראש הילדה בקיר וכי היא בין המורות האלימות בבית הספר. דרשה התובעת פרסום הכחשה וסכום כספי בגין עגמת נפש. הנתבעת הכחישה שהוציאה לשון הרע וטענה כי רק פנתה למפקח על אירוע שבו המורה השתמשה בכוח כלפי הילדה. בית הדין קבע כי אין עדויות מהימנות להוכחת הכאה מצד המורה, וכי הנתבעת לא הוציאה לשון הרע אלא פעלה במסגרת בית הספר. דחה בית הדין את התביעה וסיכם בקריאה לשיתוף פעולה ואהבת ישראל בין הצדדים.
עובדות
התובעת עובדת כמורה ויועצת בבית ספר. לפני כשנתיים חל אירוע של הפרעה בכיתה. התובעת הוציאה מספר בנות, כולל את ילדה ג', לחדרים בבית הספר. לאחר האירוע התפשטו שמועות כי התובעת הטחה את ראש הילדה בקיר וכי היא בין ארבע המורות האלימות בבית הספר. הנתבעת, אם הילדה, טענה כי הילדה שלה טובה ושקטה, שיחקו בגומי בהפסקה ואחרו לשיעור. התובעת הציבה את הילדה בחדר המזכירה ואמרה לה שלא תזוז אלא רק תנשום. הנתבעת טענה כי המורה אחזה בצוארה של הילדה וקיבלה מכה מהקיר. הילדה פחדה ולא סיפרה לאמה מהתרחוש כשבועיים. הנתבעת פנתה למפקח על הממצאים.
החלטה
בית הדין קבע כי: (1) אין עדויות מהימנות להוכחת מעשה אלימות מצד המורה - המורה מכחישה לחלוטין, וגם אם הילדה קיבלה הכאה מהקיר, לא היה זה מעשה אלימות מתכוון מצד המורה; (2) עדות הקטין אינה יכולה להתקבל כאשר יש הכחשה מצד הנתבעת; (3) הנתבעת לא הוציאה לשון הרע אלא פעלה במסגרת בית הספר ודיברה רק עם הנוגעים בדבר, ולא הפיצה את השמועות; (4) אם נפוצה שמועה, מקורה כנראה ממקור אחר שלא בנתבעת; (5) דחיית התביעה כולה - לא יופקד חיוב בפרסום הכחשה או תשלום פיצויים.
נימוקים
בית הדין נימק בהסתמך על כללי הוכחה בדין רבני: (1) לגבי עדות קטין - הרמ"א בחו"מ סימן ל"ה סעיף י"ד מתיר סמיכה על פסולי עדות בענייני מריבות, אך פתחי-תשובה חו"מ סימן ל"ה ס"ק י"א מגביל זאת - רק כאשר אין הכחשה וקטין מתאר את מהלך האירוע. כאן, המורה מכחישה את ההאשמה, ולכן עדות הקטין אינה יכולה להתקבל; (2) לגבי הוצאת לשון הרע - הנתבעת טוענת ברי שלא הפיצה לשון הרע אלא פעלה במסגרת בית הספר והתקשרה רק עם הנוגעים בדבר; (3) בית הדין מתמקד רק בדברים בין התובעת לנתבעת, ולא באשר לשאר אנשים שהוציאו לשון הרע; (4) לגבי הוצאות בית הדין - לפי חו"מ סימן י"ד, משלמים הוצאות משפט רק אם הצד התובע כפה על הנתבע להתדיין, ובמקרה זה הנתבעת באה ברצונה.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:119 מורה שמכחישה שהיכתה ילדה תשס"א/5 בירור דברים התובעת: הגב' א', מורה. הנתבעת: הגב' ב', אמא של התלמידה ג'. בענין: הוצאת לשון הרע. טענות הצדדים: התובעת: אני מלמדת בבית הספר, וכן מתפקדת כיועצת. לפני כשנתיים היה אירוע של הפרעה בכיתה, הוצאתי כמה בנות ובתוכן את ג' לחדרים בבית הספר, ומאז הוציאו עלי לשון הרע שאני הטחתי את ראשה של ג' בקיר, דבר שאני מכחישה מכל. וכן הוציאו עלי לשון הרע שאני בין ארבע המורות האלימות בבית הספר, פנו למפקח, בקיצור שופכים את דמי זה זמן רב. אני דורשת שהגב' ב' תפרסם הכחשה שהטענות אינן נכונות, וכן פיצוי כספי על עגמת הנפש שנגרמה והוצאות משפט בבית הדין. הנתבעת: הילדה שלי ג' ילדה טובה ושקטה, הן שיחקו בגומי בהפסקה ואחרו לשיעור, ואזי המורה א' הציבה אותה בחדר של המזכירה ואמרה לה שאסור לה לזוז אלא רק לנשום, והיא הסתובבה ואזי המורה אחזה בצוארה וקיבלה את מכתה מהקיר. אני לא אמרתי חוץ מלבית הספר שום מילה, אמנם פנינו למפקח כי רצינו שהדברים יבואו על תיקונם. הילדה פחדה ולא סיפרה לי שבועיים שום דבר. אני לא הוצאתי לשון הרע רק התובעת דיברה על זה ברחובות. ואני עומדת להוציא את הילדות שלי מבית הספר בכלל. בית הדין שמע גם את הסיפור שהיה עם הבן של ב' מה שאמר לבן של א', אבל בית הדין לא נכנס לנושא היות והבן ביקש סליחה מא' ולכן יש לראות את הענין כסגור. הצדדים הרחיבו את ההסברים והתאורים אולם אלו הן התמצית של הטענות ועיקרן. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין עדות קטין נושא הדיון שלפנינו הוא האם היתה כאן הכאה ואלימות מצד המורה כלפי הילדה, אין לנו עדים על כך, המורה מכחישה לחלוטין. כנראה שהיא הציבה את הילדה בכיתה, ואולי גם הילדה קיבלה איזו שהיא הכאה מהקיר, אולם בית הדין סבור שלא היה כאן מעשה אלימות מצד המורה להטיח את הראש בקיר, וכן האמא של הילדה לא ראתה כי לא היתה בשטח וכן גם המזכירה לא היתה. אמנם ה רמ"א ב חו"מ סי' ל"ה סע' י"ד מביא שבענין מריבות ניתן לסמוך גם על פסולי עדות, כולל קטין. אבל ה פתחי-תשובה חו"מ סי' ל"ה ס"ק י"א מביא שזה רק בתנאי שעצם העובדה היתה בשטח, ואין הכחשה בין הנוגעים בדבר והקטין מתאר איך זה קרה, אזי היתה התקנה לסמוך על עדותה, אולם אם ישנה הכחשה אין לקבל עדות קטין. והנה המורה מכחישה שנהגה באלימות כלפי הילדה, ובית הדין אינו יכול לקבל סתם שמועות אלא מה ששמע בטענות הצדדים בהופיעם בפניו. הוצאת שם רע כמו כן האמא של הילדה טוענת טענת ברי שהיא לא הפיצה לשון הרע אלא פעלה במסגרת בית הספר, ודיברה רק עם הנוגעים בדבר ולא הכפישה את המורה. לפי הנתונים האלה קשה לדרוש מהנתבעת שתפרסם הכחשה לדברים שלטענתה היא לא הפיצה אותם. בית הדין מתמקד רק במה שנוגע בין התובעת לנתבעת, ולא מה ששאר אנשים או נשים דיברו או הפיצו היות והם לא נכללים בפורום הנידון. לסיכום בית הדין סבור שאין לראות במורה א' מורה אלימה שפגעה בילדה, וכן אין לראות באמא ב' כמי שמפיצה לשון הרע על המורה, ואם נפוצה שמועה כנראה שמקורה ממקור אחר. תשלום הוצאות בית הדין כמו כן אין לחייב את הנתבעת בהוצאות בית הדין כי אותן עשתה התובעת על דעת עצמה, והוצאות משפט לפי ההלכה משלמים רק אם צד התובע הכריח לחייב את הנתבע להתדיין, אולם אם הלה בא ברצונו אין לחייבו, כמבואר בחו"מ ס' י"ד. בית הדין פונה לשתי הגב' התובעת והנתבעת, שבתקופה קשה זו לעם ישראל תדענה להתעלות מעל פני השטח, ולנסות למחוק את העבר שנופח למימדים גדולים מדי, והאמת והשלום אהבו, להרבות אהבת ישראל ושלום אמת בין תושבי מקומן הקדוש. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים בית דין - סדרי דין > סדרי דין > הוצאות המשפט > חיוב בעל דין בתשלום הוצאות יריבו > בסרבן > כשהנתבע סירב לבוא לדין וכפוהו הוצאות המשפט > שמוטלות על התובע בית דין - סדרי דין > עדות > כשרות לעדות > בדבר שאין מצויים בו עדים כשרים > קטין בית דין - סדרי דין > עונשין > סוגי עבירות > הוצאת דיבה וביזוי הזולת > טיהור השם סוגי עבירות > הוצאת דיבה וביזוי הזולת > הנחשב להוצאת דיבה נזיקין > ביוש > הוצאת שם רע > נזק שנגרם כתוצאה מהוצאת שם רע > דרישת פרסום התנצלות ותשלום הוצאת שם רע > תלונה של הורה על מורה בדרכים המקובלות מקורות שולחן ערוך חושן משפט א-כז - הלכות דיינים סימן יד סעיף ה כח-לח - הלכות עדות סימן לה סעיף יד