סיכום
התובעים, רוכשי דירות בפרויקט בנייה, טענו כי קיבלו הבטחה בעל פה מנציגי חברת הבנייה (הנתבע) על מחיר סופי של 620,000 ₪ לדירה בת ארבעה חדרים. לאחר חתימה על טופס הרשמה ותשלום 10,000 ₪ דמי פיקדון, הגבה החברה את המחיר בשלבים ל-720,000 ₪, מה שגרם לנזקים וערגעות רבות. הנתבע טען כי טופס ההרשמה מציין בצורה מפורשת שהוא אינו מחייב ושרק חוזה חתום יהיה מחייב. בית הדין קבע שמבחינה משפטית טהורה, דברים בעל פה אינם מחייבים כאשר נקבע בטופס שהחוזה הוא המסמך המחייב. אולם מבחינה מוסרית, בשל הסמך של הרוכשים על הבטחות נציגי החברה, קבע בית הדין כפשרה שהחברה תמכור את הדירות במחיר 700,000 ₪, בו החברה תספוג את ההפרש. נדחו התביעות בנוגע להוצאות אחרות וההוצאה דיבה.
עובדות
התובעים היו בין הראשונים לרישום בפרויקט בנייה לציבור דתי לאומי. חתמו על טופס הרשמה ושילמו 10,000 ₪ דמי פיקדון שנועדו להפוך לדמי קדימה. נציגי החברה הבטיחו בעל פה שהמחיר שנקבע (620,000 ₪) הוא סופי. לאחר מכן, הגבה החברה את המחיר ל-670,000 ₪ ואחר כך ל-720,000 ₪. התובעים התנגדו להעלאה השלישית. טופס ההרשמה כלל סעיפים מפורשים (סעיפים 6 ו-8) שהצהירו כי טופס זה אינו מחייב ורק חוזה חתום יהיה מחייב. חברת הבנייה סירבה בסופו של דבר לתת לתובעים את הדירות. גב' א' ביססה הוצאת דיבה נגדה בטענה שפרסמה ביקורת על החברה.
החלטה
בית הדין קבע כי: (1) מבחינה משפטית, דברים בעל פה אינם מחייבים ופסק ההרשמה היה ברור בהצהרת שרק חוזה חתום יהיה מחייב; (2) מבחינה מוסרית, בהינתן שהרוכשים סמכו על הבטחות נציגי החברה, החברה צריכה להתקדם לקראתם; (3) קביעה של כפשרה: החברה תמכור לתובעים שלוש דירות רגילות (לא מפוארות) בת ארבעה חדרים במחיר של 700,000 ₪ לכל אחת, כך שהחברה תספוג את ההפרש; (4) אם לחברה יש חובה לדירות אלו, היא רשאית להחזיר בה כלפי רוכשים חדשים כפי שהייתה יכולה להחזיר כלפי התובעים; (5) נדחו תביעות בנוגע להוצאות אישיות (טלפון, נסיעות וטיפולים) שהוציאו התובעים; (6) נדחתה תביעת הוצאת דיבה כנגד גב' א' - האזהרה שפרסמה לא נחשבת להוצאת דיבה אלא לאזהרה לעתידיים להקפיד על החוזה.
נימוקים
בית הדין הבחין בין הדין המשפטי הטהור לבין שיקולים מוסריים. מבחינה משפטית טהורה: (1) טופס ההרשמה היה מפורש בכך שאינו מחייב עד שיחתם חוזה מכר רשמי; (2) דברים בעל פה כדברים שלא באו לעולם כשהנושא עדיין לא היה מעוצב וגם היו שינויים בתכנון ובשטח; (3) החברה לא היתה מחויבת משפטית להקפיא את המחיר בשלבים שונים של הפרויקט. אולם, מבחינה מוסרית: (1) התובעים היו הראשונים והסמכו על הבטחות נציגי החברה; (2) הוגן שהחברה תעמוד בהתחייבויותיה המוסריות; (3) כפשרה הוגנת, קביעת 700,000 ₪ מייצגת תקציר של תביעת התובעים (720,000 ₪) וההצעה הנימנעת של החברה (כמחיר מעודכן); (4) בנוגע להוצאות: אלו הוציא כל אדם לצרכיו האישיים ולא כתוצאה ישירה מהפרה חוזית; (5) בנוגע להוצאת דיבה: קביעה עובדתית שאזהרה לדקדק בחוזה אינה הוצאת דיבה כשהייתה בה הטעיה.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:96 הבטחה בעל פה על מחיר הדירה לנרשמים לפרויקט בנייה תשע"א/6 בירור דברים התובעים: גב' א', מר ג' ומר ד', רוכשי דירות. הנתבע: מר ב' – נציג חברת הבנייה. בנושא: מכירת הדירות. טענות הצדדים: התובעים: אנו היינו בין הראשונים בחברת רכישה בפרויקט ההולך ומוקם לציבור הדתי הלאומי, חתמנו על ההרשמה ושילמנו סכום 10,000 ₪ דמי פיקדון שאמורים להיהפך לאחר מכן לדמי קדימה עבור הדירה. כל הזמן שדברו אתנו נציגי החברה הבטיחו שהסכום שקצבו הוא סופי. בתחילה אמרו שכל דירה של 4 חדרים היא בסכום 620,000 ₪ ואחר כך הוסיפו עוד 50,000 ₪, הסכמנו בדיעבד כדי שלא לטרפד את כל הרכישה, ואחר כך עלו לסכום של 720,000 ₪ ואז אמרנו די, אין אנו מוכנים שידרשו מאתנו כל כך הרבה. אנו היינו הראשונים והובטח לנו, ולכן החברה צריכה לעמוד בהתחייבותה לנו. אנו דורשים שיתנו לנו את הדירות שבחרנו ולחילופין שיפצו אותנו בסכום שנוכל לרכוש דירה נכון להיום באותה מתכונת, שבגללם לא קנינו במקום אחר. גב' א' תארה באריכות את עגמת הנפש הגדולה שנגרמה לה וכל הוצאות שהיו לה כתוצאה מסירוב החברה ליתן לה דירה. והחברה מצידה הוציאה אותה בכלל מהפרויקט בגלל גישתה שהיא לפי טענת החברה הוציאה דיבה עליה, והחברה רוצה אפילו לתבוע אותה על כך. אלה הן עיקרי טענות שלושת התובעים הם האריכו בתיאור השתלשלות האירועים כפי שזה מופיע הן בכתב התביעה והן בסיכומים, אולם זו תמצית התביעות. הנתבע: הטענה הבסיסית שלנו היא שמה שרשום בטופס ההרשמה אינו מסמך מחייב, כי אז עוד לא היה תכנון, וגם העלות לא היתה ברורה. וישנו סעיף מפורש שם, שמה שמחייב את הצדדים זה חוזה מכר חתום, ולא דברים שנאמרו בעל פה, זה מופיע בטופס של ההרשמה בסעיפים 6,8. אנו נתנו להם ארכה להשיב ולא היו דברים תחת לחץ כפי שטוענת א'. ביחס להוצאת דיבה היא פרסמה דברים שעלולים לפגע בתדמית החברה, (א': אני רק תיארתי מצב שמי שבא לרכוש שמה, שישים לב ויקפיד, ולא אמרתי שום דבר רע על החברה, זה היה פרסום רגיל). ואני רוצה הבהרה מבית הדין במקרה שאנו חייבים ליתן דירות לתובעים, כיצד עלינו לנהוג כלפי הרוכשים החדשים. בקיצור אנו דוחים את הטענה שהיתה הפרת חוזה בינינו בהתאם לנימוקים שנתבארו. ע"כ עיקרי הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין לאחר שיקול דעת של הטענות משני הצדדים בית הדין בא לכלל מסקנה זו. החוזה מול סיכום בעל פה בטופס ההרשמה כתוב מפורשות שאינו מחייב עד שיחתם חוזה מכר. ומה שדיברו מבחינת הדין אין זה מחייב, היות ואז הדברים היו בבחינת דבר שלא בא לעולם עדיין. וכן שהיו כמה שינויים בשטח הן מצד מוכר הקרקע והן מצד התכנון שלא ידעו מראש בדיוק. אולם מבחינה מוסרית היות והרוכשים סמכו על דברי נציגי החברה שהמחיר שהם נקבו הוא סופי מן הראוי שהחברה תלך לקראת הרוכשים, ולכן בית הדין סבור לקבוע את סכום עלות של הדירה 700,000 כפשרה, שהחברה תספוג את היתרה. החברה תיתן לרוכשים דירה רגילה לא "מפוארת" של ארבעה חדרים. בנוגע לרוכשים החדשים שחתמו על טופס ההרשמה, החברה יכולה לחזור בה כמו שהיתה יכולה לחזור מהרוכשים הראשונים. מה שטענו הרוכשים שהוציאו הוצאות על טיפולים וטלפון ונסיעות זו הוצאה שאדם הוציא לצורך עצמו ואין לחייב את הצד הנגדי. הוצאת דיבה בנוגע לתביעת הדיבה , בית הדין סבור שאין בפרסום הנ"ל משום הוצאת דיבה. זו קביעה עובדתית שאנשים יזהרו לפני רכישתם, ולא באו לשלול את עצם הרכישה מהחברה. לסיכום: החברה תעמיד לרשות התובעים את שלושת הדירות במחיר 700,000 ₪. שאר התביעות נדחות. יש ליישם את פסק הבוררות תוך זמן שלא יעלה על חודש ימים מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב ישראל הירשנזון הרב אהרון אליהו נושאים בית דין - סדרי דין > סדרי דין > פסק דין ומעשה בית דין > פרק הזמן לביצוע הפסק > שלושים יום בית דין - סדרי דין > עונשין > סוגי עבירות > הוצאת דיבה וביזוי הזולת > הנחשב להוצאת דיבה חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוזה (הסכם/התחייבות) > טעות בחוזה > הטעיה בחוזה > חיוב לפנים משורת הדין נזיקין > ביוש > הוצאת שם רע > היתר לפרסם אזהרה לדקדק בחוזה כשהיתה הטעיה על ידי חברה שטרות > פרשנות > השפעת דברים שנאמרו בעל פה > דברים שבעל פה בניגוד לכתב