ביאור הגר"א חושן משפט 205
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ולקח דמי המקח. ר"ל כמ"ש בהג"ה וי"א דבעינן כו'. ואמר ולקח פרט לשנתן לו בע"כ המעות ולקח דבר הנמכר דאינה מכורה כמ"ש בס"פ הכונס ל"ק הא דאמר רוצה אני כו' ובריש ב"מ ובפ"ד דקדושין ל"צ דנקט מתרוויהו כו' ומחד בע"כ וז"ש ולקח דמי המקח והוי כמ"ש רוצה אני: (ליקוט) מי שאנסוהו כו'. ולא הזכירו הא דאמרינן ס"פ הכונס דוקא דשאמר רוצה אני דס"ל דסוגיא דשם ס"ל דחמע הוא דאורייתא כמ"ש מה בין גזלן כו' אבל לסוגיא דפ"ג דסנהדרין דחמסן מדרבנן א"כ ל"ק מדר"ה דאמר תלוה וזבין כו' כיון שהוא מדרבנן אין יוצאה בדינין וזביניה זביני אפילו לא אמר רוצה אני וכן הרמב"ם בפ"א מה' גזילה לא הזכיר החמסן רק שעובר משום לא תחמוד אפילו אמר רוצה ומשום זה אינה יוצאה בדיינין וכן אין נפסל לעדות דלא תחמוד לאינשי כו' וכ"כ תוס' שם ד"ה חמסן כו' אלא דמפרשי מה בין כו' גם כן בחמסן שאסור מדרבנן אלא דהסוגיא ק' לפי' מאי פריך מר"ה וע"ל סי' שנ"ט ס"ט הכופה כו' וא"צ לזה דאפילו הפציר בו כו' אסור כמש"ש ס"י אלא דקמ"ל דאין נפסל לעדות מדאורייתא ולא שייך הדין שם וכבר השמיענו הדין בסי' ל"ד סי"ג אבל הרמב"ם השמיטו (ע"כ):
אפילו כו'. שם:
בין כו'. קרקע הוא שם בסוגיא וכן מטלטלין ממ"ש מה בין גזלן לחמסן כו' והאר"ה תלוהו כו' ועיקר גזלן במטלטלין כמ"ש ה"ד גזלן כגון ויגזול את כו' ועוד מדלא קמתרץ דחמסן הוא במטלטלין:
אע"פ כו'. עבה"ג ור"ל שמפ' כפי' הרי"ף בפ' הניזקין לא ארצי זוזי שלא נתן מעות וא"א לומר שלא נתן מעות כלל וקונה בשטר דהא קי"ל כשמואל דאף בשטר לא קנה כמ"ש שם ובב"ב מודה שמואל היכא דיהיב זוזי אלא בכה"ג:
ויש חולקין כו'. כמ"ש שם בד"א שאמרו עדים בפנינו מנה לו כו' ואע"ג דרב הונא פליג על רב ביבי בזה ל"פ וכ"ש לשיטת הרמב"ם דרב הונא ל"פ כלל על רב ביבי כמש"ל ס"ח אלא שהרמב"ם לשיטתו שמחלק בין גזלן לכאן שכאן אינו בחזקת גזלן שיודה מפני האונס כמ"ש שם מ"ז א' האי אע"ג דאודי נמי לא מהימן כדר"נ כו' ה"ד גזלן כו' משא"כ כאן דלא הוחזק גזלן ועברמב"ם סוף פ"ט מה' גזילה ולקמן ס"ח:
וי"א דבעינן כו'. כמ"ש מודה שמואל היכי דיהיב זוזי וקי"ל כשמואל בדיני כמ"ש בפ"ד שם:
ויש חולקין. כמ"ש הרי"ף בפ' הנזקין ופי' דלא ארצי זוזי שלא נתן המעות ופי' מ"ש מודה שמואל היכי כו' ר"ל שנחית אדעתא דמעות וא"ל תא שקול זוזי אע"ג שעדיין לא נתן לו משא"כ באשה וסקריקון דליכא דיהיב להו כלל:
ואפילו כו'. כמש"ש גזלו אין לו חזקה ה"ד גזלן כו' וזה ג"כ הוחזק על שדה זו בגזלנות כיון שמסר מודעא לד"ה גזלן הוא:
פשרה כו'. כמש"ל ס"ו:
מתנה כו'. כמ"ש בפ' המקבל:
יש מי כו'. מדמדמינן לסקריקון ומשני מודה שמואל כו' ור"ל שבסקריקון אינו נותן כלל הא אי יהיב ליה מה דיהיב לסקריקון מודה שמואל אע"ג דמוזיל ריבעא כמ"ש בגטין שם:
וה"מ כו'. ערשב"ם שם ד"ה מודה שמואל כו' אבל תלוהו ויהיב כו':
מיהו כו'. ערשב"ם מ"ם ב' ד"ה גלוי מילתא כו':
יש מי כו'. כמ"ש ביבמות ק"ו א' ועתוס' שם ד"ה ורבא ונראה לר"י כו' וקי"ל שם כרבא וכן בב"ב קל"ח ב' וצ"ע דהא אמרינן שם ב"ד בתר ב"ד כו' בתר עדים כו' וע"ל סי' רנ"ה ס"א:
מיהו אם כו'. דמודעא אפילו בע"פ מהני כמ"ש שם מ"ט א' ה"מ בע"פ כו' ודוקא אותן העדים עצמן משום כיון שהגיד כו' אבל עדים אחרים אפילו בע"פ ולדידן דקי"ל כמר בר ר"א אפילו אותו עדים עצמן ובפ' בתרא דכתובות ה"ל למימסר כו':
או שהפחידו כו'. כן דייק רב האי גאון בשל"א ממ"ש וכמעשה דפרדיסא וממ"ש אי לאו דאודי הוה מטי ליה ולחמריה לשחוור וז"ש בדבר שאפשר כו' כגון בפרדיסא והגזלן הנ"ל:
בין אונס הגוף. כמ"ש תלוהו כו' וכמו שהקשה שם ממ"ש בגטין וחובטין כו':
בין אונס ממון. כמו הפרדיסא וחמריה לשחוור:
מיהו י"ח כו'. ואמרו דל"ד לפרדיסא דשם לא היה צריך לעשות שום מעשה שכבר הוא הקרקע בידו ועלח"מ והביאו ראיה ממ"ש בס"פ המדיר ל"ק הא במילי שמפחידין אותו לייסרו ואמרינן שם בדברים כו' אלמא אין הפחדה כפיה והשיב עליהם ר"ה גאון דב"ד שאני שהשומע חושב שאין דרכן להכות ב"א ולעשות מה שאין ראוי משא"כ בשאר ב"א:
דעביד כו'. פ"ג דב"ב ופ"ז דשבועות:
בין כו'. ממ"ש בסוף גטין גט המעושה בישראל כו' שלא כדין כו' ובעכו"ם כו'. ור"ל כאן אפילו הפחידו בידי ישראל דדוקא הפחדת ב"ד אינו אונס כנ"ל:
בד"א כו'. ע"ל סי' קכ"א דהרמב"ם ל"ג בגמ' ולרב ביבי דמסיים כו' רב ביבי מימרא כו' ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה ורב ביבי כו' ומחלק בין חמסן לגזלן כמ"ש בספ"ט מה' גזילה שזה האנס אינו רוצה לגזול ולא גזלו עדיין כלום לפיכך אם לא מסר מודעא ממכרו קיים וע"ש בסי' קנ"א בהג"ה:
ואפילו אמר כו'. כמ"ש שם האי אע"ג דהודה כו' ואף לשיטת הרמב"ם שמחלק בינו לגזלן היינו כ"ז שלא מסר מודעא וע"ל ס"י ובה"ג ס"ק א':
שטר כו'. עסמ"ע ס"ק כ"ד וכמ"ש בפ"ב דכתובות היינו דר"ל חזקה כו':
וכן אם כו'. כמ"ש בד"א שאמרו כו' ועבה"ג וז"ש אחר שמסר כו':
ואם אמר כו'. כנ"ל האי אע"ג דאודי כו':
מיהו אם כו'. חולק על ס' הרמב"ם וש"ע וערא"ש פ"ד דגטין ועתוס' דב"ב שם ד"ה אמר רבא דמשום אגב אונסא גמר ומבטל כמו במקח עצמו ע"ש:
ודוקא כו'. דא"צ במתנה למודעא כמ"ש רשב"ם שם ד"ה מודה שמואל כו' אבל תלוהו ויהיב כו' כל דידעינן באונסיה ועתוס' הנ"ל:
אבל אי כו'. דלכך הצריך מודעא שם מ"ם ב' במתנה משום גילוי מילתא:
וכן. כנ"ל ס"ו:
באיזה אונס כו'. כ"פ בע"ה מש"ש מודה רבא היכא דאניס כו' וכי ס"ד דאפי' לא אניס ל"ל למכור אלא בכה"ג וז"ש וכמעשה דפרדיסא וכמ"ש שם שאני אונסא דנפשיה כו':
ודוקא כו'. עמ"ש ב"י בשם בע"ה ועמ"ש בא"ה ר"ס מ"ב דכל הפוסקים חולקין עליו ע"ש: