ביאור הגר"א חושן משפט 110

אפי' יש עליהם כו'. עמש"ל סי' ק"ח ס"ג ועוד ראיה מעובדא דרבה בר שרשום שא"ל אביי ולכי גדלי כו' ופי' הראשונים שהיתה מלוה בשטר מדקאמר הבא ליפרע כו': וכן אם כו'. נלמד מהנ"ל שם: וכדי שיפרע. כמ"ש ברפ"ב דקדושין יתומים שבאו לחלוק כו' וכפי' הרמב"ם ורא"ש דבגדולים וקטנים מיירי: הא דאין כו'. כמ"ש ביבמות שאין האחים נכנסין כו' ואפי' ע"י ע"א כמ"ש בכתובות ק"ז א' וא"כ אין נזקקין לנכסי יתומים אלא לנכסי אביי: אע"פ ששמעו כו'. ר"ל אע"ג דבפ' המפקיד מחלקין בין שמעו שמת או לא אין ענין לכאן דהתם משום חשש בעל הנכסים עצמו ושם חוששין אפי' לספק כמ"ש שם דלמא שכיבא סבתא כו': והוא בענין כו'. כמ"ש שם דמגו כו' א"ל לקוחה כו': נזקקין כו'. עסמ"ע בשם הרמב"ם: קטנים כו' וכן כו'. עתוס' שם ד"ה אמר ר"א פירש כו' וד"ה אמרי כו' וכ"כ רש"י ד"ה בכולהו כו': ולרמב"ם. הרמב"ם ל"ג במילתא דנהרדעי לבר מנמצאת כו' אלא במילתא דרב אשי לבד ומפ' שרב אשי הוא דקאמר כן ומפ' מ"ש נהרדעי בכולהו שר"ל בכל נזקקין ואפי' לא אמר כלום ופליגי אכולהו ואמר רב אשי אזדקוקי לא מזדקקינן ר"ל בחובת של יתומים היכא דמורישן לא אמר כלום כרבא ואי איכא דיינא דמזדקק צריך להעמיד אפוטרופוס כנהרדעי וערשב"א ומ"מ. לבר מנמצאת כו' רב אשי הוא דקאמר ור"ל דכאן נזקקין לכתחלה ור"ל דבזה הלכה כנהרדעי לכתחלה ונהרדעי אמרי דבכולהו נזקקין ומעמידים אפוטרופוס אבל באמר תנו לא דבר מזה רב אשי דהא כולהו מודים בזה דנזקקין וכן מודים נהרדעי דבשדה זו ומנה זו דא"צ אפוטרפוס: יורש גדול כו'. כמ"ש בערכין שם ומי חיישינן לשובר כו' א"ל התם כדאמר' טעמא כו' וה"ה כאן כל יורש יקנה נכסיו לקטן וכן לרב הונא דמפ' משום צררי דוקא בדאית לקטן חזקת אבהתא ועוד דגם לרב הונא צ"ל תי' דגמ' התם כדאמר טעמא כדי שלא כו' כמ"ש תוס' שם ד"ה א"ל כו' וכ"כ הר"ן וכמ"ש בב"ק הניח לפניהם בין גדולים כו' ואע"ג שאמרו שם הרי מחלקותך בצדך כו' במסקנא קאמר משום דקיימא בחזקת אבהתא דוקא מ' דהלכה כחכמים וכאן ליכא חזקת אבהתא וכ"ש לר"פ דקא' משום פריעת כו' ורב הונא ל"פ אלא בשחייב כו' ועבה"ג: יתומים כו'. ור"ל וא"צ לאפוטרופוס: ולהרמב"ם כו' כנ"ל: ודוקא כו'. גמ' שם: ולכן מי כו'. נלמד מהנ"ל אם יש לו חזקה כו' וע"ש במרדכי שהביא הרבה ראיות דאין נזקקין מהא דעירוכין כנ"ל ומפ"ק דב"ב ולכי גדלי יתמי כו' וכן בפ"ג שם בעובדא דרבה בר שרשום ובפ' הנזקין ואין דנין לחוב ע"מ לזכות כו' ומ"ש בספ"ג דסנה' ההוא ינוקא דתבעוה לדינא קמיה דר"ן וכן בסוף כתובות בעורר על השדה דאוקמיה אפטרופוס איירי בתינוק שתקף בעבדיו: אם לא כו'. כמ"ש בפ"ד דב"ק שור של חש"ו שנגח מעמידין אפוטרופוס כו': (ליקוט) קרקע שהיתה בחזקת כו'. דוקא כה"ג ועבה"ג ס"ק ק' שאם היה כו' וכ"מ בעובדא דרבה בר שרשום שהיה נאמן לומר לקוחה בידו וערא"ש שם סוף סי"ח וא"ת והאיך כו' וי"ל כו' וע"ל סי' קמ"ט ס"כ ואם צריך להביא עדים כו' (ע"כ): ה"ז מקיים כו'. מדנזקקין לכתובה ולשטר שיש בו רבית וענ"י פ' הגוזל בתרא וס"ל כדעת הראב"ד בס"ט ועמ"ש שם בהג"ה: קטנים שהודה כו'. כמש"ל סי' ק"ח ס"ד ואם יש מהעסק בעין כו' וקי"ל דמקיימין השטר אפי' בקטנים כנ"ל ס"ו והוי כמו שדה זו ומנה זו ועבליקו': וכן אם כו'. כרבא בב"ק קי"א ב' דאמר רשות יורש כו' וכתני ר' אושעיא שם ולדידן מטלטלי הוי כמו אחריות נכסים וקי"ל כרבנן שם קי"ב וכמש"ל ס"ד וע"ל סי' שס"א ס"ז: אם לוו כו'. דכאן ל"ל משום צררי וכן לר"פ דאמר פריעת ב"ח כו' כיון דאפטרופוס עליה רמיא ולא הטילו חכמים על המפקח על עיסקי היתומים להיות לוה רשע ולא ישלם וכ"ש ב"ד עצמם ועוד משום תקנתם כמ"ש בגטין נ"ט א' הפעוטות כו' וטעמא מאי כו' משום כדי חייו ואמרי' בכתובות ע' א' ל"ש אלא שאין שם אפטרופוס כו' וכמ"ש בגטין נ"ב א' הא רעה היא לדידהו כו': ומוכרין כו'. כמש"ל סי' ק"ט ס"ד: ונפרעים בבינונית כו'. ממ"ש בערכין שם ת"ש אין נפרעין כו' במאי עסקינן כו' ולא אוקמוה בכה"ג ובפ"ו דכתובות ס"ט א' ת"ש דרבינא אגביה כו': אבל אם כו' עתוס' דפ"ד דב"ק ל"ט א' ד"ה ור' יוחנן כו' וי"ל ר"י קאמר כו' דכ' הרא"ש בפי"א דכתובות סכ"ד דמ"ש תוס' דאין נזקקין בהלואת עצמן משום דאין מקבלין עדות כו' היינו בלוו היתומין עצמן בלא אפוטרופוס דהלוואתן כמו מקח וממכר שלהם דקיים רק דאין מקבלין וכה"ג הוי שור שנגח שם ואע"פ שבשור שנגח מעמידין אפוטרופוס ומקבלין העדות למר מעליית יתומים ולמר מאפוטרופוס מזיק שאני וע"ל סי' צ"ו ס"ג קטן שטענו הגדול אם כו' וע"ל סי' רל"ה סט"ו: בכ"מ שאמרו כו'. כמ"ש בב"ק שם ומעידים בפני אפוטרופוס ואפי' למ"ד מעליית אפוטרופוס אמר וחוזרין ונפרעין מהן לכי גדלי וא"צ עדות אחרח. כ"כ הרמב"ן וכשיטתו שס"ל לעיל במלוה לצורך עצמן נזקקין ולא חילק בין שלוה אפוטרופס או שלוו היתומין עצמן כמ"ש ברא"ש שם ולא ס"ל תי' של תוס' הנ"ל דקושית הגמ' משום דאין מקבלין עדות כו' אלא משום דאין נזקקין לנכסי קטן כלל כפשטא דגמ' וכ' משום דחיובא ממילא אתי אין נזקקין כמו דחיישינן לצררי ולשובר ה"נ חיישי' דמייתי סהדי ששמרוה שמירה מעולה או שלא נעשה מועד אלא משום דמזיק שאני אמרו שמעמידין ונפרעין לכ"א כדאית ליה כנ"ל: וכן עדי צואה. מק"ש בעירוכין שם בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופס ר"ל בשדה ומנה בין זו או סתם וע"כ צ"ל עדות בפני האפוטרופס: וי"א הטעם כו'. כ"כ הנ"י אמנה זו כו' הנ"ל: וה"ה בכ"ד כו'. כמ"ש בגטין מ' א' ההוא עבדא כו' מוקמיניה אפטרופס לינוקא משום דשם כשיגדיל הקטן יש לכופו שישחרר בודאי וכ' הנ"י שם דלכך בשטר שיש בו רבית נזקקין ומקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואע"ג דמקיימין השטר שלא בפני בע"ד מ"מ בקטן אין מקיימין דהא באבוהון אלו אמר קבעו לי זימנא דמרענא לשטרא קבעינן ליה ה"נ נמתין עד שיגדלו וכן בת' הרא"ש והביא הטור סי"א כ' דוקא מקויים והאריך ב"י ובחנם האריך ונעלם ממנו דברי נ"י הנ"ל ותי' הנ"י דמוקמינן אפוטרופס ומעידין בפני אפוטרופס: ויש מי שכ' כו' והיכי משכחת כו'. ר"ל מ"ש בערכין תנו נזקקין כו' ושטר שיש בו רבית כיון שהוא מקויים א"צ לאפטרופס דהראב"ד אזיל לשיטתו דס"ל כהרמב"ם דמקיימים אפי' בקטנים וז"ש או שכתבו כו' וחתמוה כו' וכמ"ש בעה"ת בשמו דס"ל דמקיימין וכ"כ הרשב"א בשמו הביאו ב"י כ' הרשב"א בת' נמצאת שדה כו' ואלא מיהו נתחבטו הראשונים כו' והר' אברהם ז"ל העמידה כו' וכן ס"ל לתוס' שם בד"ה הנ"ל בב"ק שכ' וי"ל כו' ואפי' בשטר המקויים כו' ר"ל והא דהצריכו לטעמא דשובר וצררי משום דמיירי ע"כ בשטר מקויים דומיא דכתובה ושטר של רבית וכ"כ הר"ן בכתובות ומשור שנגח שמעידין בפני אפוטרופיס י"ל כפי' תוס' ומשם ראיה להיפך מדפריך מאין נזקקין כמ"ש תוס' כנ"ל ולכן כ' הרא"ש ובעדי צואה נראה כדברי הראב"ד כו' שס"ל בשור שנגח כפי' תוס' כמש"ש ומה שפי' ר"י ז"ל דאף במלוה כו': לכתובת אשה כו'. ממ"ש מוכרת שלא בב"ד בכתובות צ"ז א' במתני' ואע"פ שאמרו בב"מ ל"ב א' דצריכה ב"ד הדיוטות. היינו בקיאין בשומא אף יושבי קרנות כמ"ש תוס' בכתובות צ"ח א' ד"ה דאמרי כו' וע"כ בלא אפוטרופס כיון שלא בידיעת ב"ד: כשאמרו כו'. כמ"ש בפ"ב דב"ב טוענין ליתומין ואין לך כו' ולא אמרו מעמידין אלא להקל כו': ויש כו'. ממ"ש בב"ק כ"א א' זילו פייסי ליתמי ואי לא כו' ע"ש: