ביאור הגר"א חושן משפט 250

מתנת כו' שדברי כו'. עבה"ג ועוד שם קע"ה א' ובספ"ק דגטין: ואין כו'. כמ"ש נכסי לך ואחריך כו' וחד טעמא להו שלא תטרף דעתו: ואם לא כו'. כמש"ש קכו ב' קנו א' המחלק נכסיו על פיו דוקא ושם קמ"ח ב' יטול יזכה כו' דוקא הני לישני לשון ירושה או מתנה ואע"ג דניחא ליה במעשיו לאו כלום כמ"ש קנב מתנת ש"מ שכ' בה קנין כו' ששלח ר"א כו' ושם קמז ב' ש"מ שאמר ידור כו' ושם קל"ה ונמצאת דייתיקי כו' ופ"ט דב"ק דר' אבא הוה מסיק כו' והתקבלתי דר"א לאו כלום כו': וי"א כו'. דעשיית האפוטרופוס הוה כמו צוואתו ודבריו קיימין וכמ"ש בגטין נב א' או שמינה להן כו' ודמינהו כו' ל"ק כאן כו' אלמא דבריו קיימין אפילו באיסור טבל שהיא במיתה כ"ש בממון הקל ואפי' גילוי דעתו אזלינן בתריה כמ"ש בכתובות ס"ח רי"א אם השיא כו' לפרנסה שמין כו' ע"ש במרדכי: ממילא. ממ"ש קנג ההוא מתנתא כו' ואם בחזרה אפי' מת וקברו כו' הרי חזר וקי"ל שם קנא א' כל שעמד כו' ובגטין ע"ב ע"ג אר"ה גטו כמתנתו כו' ובגט תני' במתני' שם אינו גט ושם אר"א ש"מ שניתק כו' ואי בחזרה אפי' באותו חולי עצמו חוזר ומתני' דב"ב קמו ע"ב לא שייר כו' אין מתנתו קיימת מ' ממילא ועתוס' שם קנג א' ד"ה ולא כו' ובגטין שם ד"ה אר"ה כו': ואפי' התנה כו'. עסמ"ע וראיה ממ"ש קנ"א אחתיה כו' ולא התנה עמה כה"ג: אא"כ כו'. כ"כ ריב"ש כיון שדעתו להקנות לעולם הוי כמתנת בריא ודבריו צ"ע דאכתי אומדין דעתו וכמ"ש בעובדא הנ"ל: אע"פ שהלך כו'. דהלך בשוק תנן וכ"כ אם יקום והתהלך בחוץ: (ליקוט) ואם הלך בשוק בלא כו'. זהו הדין דר"ה בגטין שם ועתוס' שם ד"ה אר"ה כו' אור"ת כו' ורבה ורבא ל"פ עליה אלא בגט כמש"ש גזירה כו' ואמר ר"ה כמתנתו אלמא דבמתנתו הדין ברור דחוזר כה"ג: ואפי' יעמוד כו'. עתוס' שם ד"ה ש"מ כו' א"כ במתנת בריא כו': ואפי' אם כו'. כשיטת הרא"ש ושיטתו בתקפו כהן דמוציאין מידו וע"ש בריב"ש: ודלא כו'. שס"ל דאפי' בלא תפיסה א"י לחזור: וכן דין כו'. כמש"ש כל שעמד חוזר כו': אם מקצתם כו'. ממש"ש מכר כל נכסיו כו': ול"ד כו'. כמש"ש ה"ה כמתנת בריא: אבל מתנת כו'. כמש"ש קנב ב' כתב וזיכה כו' ועתוס' שם ד"ה כתב כו' ע"כ כו': לפיכך כו'. מתני' שם: וכמה כו'. עבה"ג ור"ל מדכללינהו יחד ובכולם אפי' כ"ש: בין כו'. שם: וי"א כו'. כמש"ש קמט ב' ולא אשכחן מאן דפליג עלייהו ור"ז שיבח דבריהם ורב יוסף לא חלק עליהם רק תמה על ר"ז ששיבח ואביי הקשה ע"ד וכשם שביטלו דבריו לענין קרקע כך לענין שיעור: וי"א דוקא כו'. מירושלמי דפיאה הביאו הרא"ש: צוואת כו'. דדוקא בנשתתק חיישינן כמש"ש: גוסס כו'. כמ"ש בריש מס' שמחות הגוסס ה"ה כחי לכ"ד לעולם כו' נוחל ומנחיל ובערכין ו' ב' מתני' רי"א נודר כו' ובגטין כח א' אבל גוסס שרוב כו' הא בלא"ה מעשיו קיימין ושם ע' ב' שחט בו כו' ותניא ראוהו כו' ואין לך גוסס גדול מזה וערשב"ם בב"ב קכז ב' בנכסים כו' א"י לדבר כו': המפרש כו'. ממ"ש בגטין שם ומה גטו כו' ושם ס"ה ב' בראשונה כו' ואיפסק בס"ד דחולין כר"ש שזורי ודלא כרא"ש שכ' דוקא במסוכן ויוצא בקולר וראיה דאם כדבריהם מה אתא ר"ה לאשמעינן הא אמרינן בב"ב קמז א' מנין כו' מאחיתופל ואחיתופל כיוצא בקולר ומסוכן: (ליקוט) המפרש כו'. עתוס' דגטין סו ד"ה כדי. וא"ת כו' ואוריב"ם כו' (ע"כ): בד"א כו'. כפול לעיל ס"ז ושם העתיק ל' הטור וכאן ל' הרמב"ם ובשביל דברים שנתחדש כאן ואם כו' וכן כו': וכן כו'. דיכול להקנות במתנת בריא כמו שייר מקצת: וי"א כו'. ר"ל אפי' רק נמצא כתוב כן וכמש"ו ולא אמרינן כו'. סמ"ע: שהם אלו. עבה"ג וכ"כ בפר"ח והביאו הרשב"ם: והאחרון הוא כו'. מבואר בסוגיא שם: בין במקצת. קמ"ח ב': בין לעצמו כו'. קנ"א א': וע"ל ס"ד כו'. וכ"כ בסי' קכ"ה ס"ט: מיהו אם כו'. כמש"ל ס"ט וכן אם כו': ואם כ' כו'. ז"ל הר"ן שם וא"ת למה אינו חוזר בעבד כיון דאומדן דעתא הוא דש"מ אם עמד חוזר י"ל כיון שיודע שאסור להוציא קול בן חורין על העבדים גמיר ויהיב מסתמא ומיהו אם כ' בפירוש כו' כיון שהתנה בפירוש דל"ל גמיר ויהיב: ראובן כו'. עתוס' קל"ה ב' ומיירי כו' דמסתמא כו': אין כו'. כי לא זיכה להם כלים אלא התנאי היה עם האשה שלא תטול רק שליש: ואפי' כו' ומסר כו'. לפי' רשב"ם אבל לפי' תוס' שם ד"ה וכתב כו' והרא"ש דאפי' גם זיכה המתנה לו ע"י אחר עד דאיכא ד' דברים קנה וכתב ומסר וזיכה וע' טור סכ"א וסכ"ד: וכן אם כו'. עתוס' דכתובות נה ב' סד"ה מתנת. וי"ל דכל כו' וע"ל סי' ס"א ס"ה: ויש מי כו'. כיון דא"צ וקנה כמו בש"מ: וי"א דאם כו'. כיון דלעיולי ליה אתי וכה"ג מחלק בקדושין נט ב' צריכא כו': הקנה כו'. ר"ל כיון דל"צ אגב בש"מ ואמר דעתיה לאקנויי לאלתר אג"ק ואין נקנה לאלתר כיון שאין הקרקע עתה שלו: ואם כו'. כמו בקנין: ש"מ שצוה כו'. דבזה ל"ש שמא לא גמר להקנות דא"צ קנין: וכן אם כו'. כמש"ל ס"ט וכן אם כו': ואם לא כו'. דהא לא קני עד שיגיע השטר לידו. ועד"ה קצא ועתוס' קנא ב' ד"ה תנו אור"י כו': הא דאמרי' כו'. כיון שאינו שטר קנין ל"ש לא גמר להקנות כו': וכן אם כו'. ג"כ מה"ט: אם כו'. דבר"פ אע"פ אמרינן דרב דפליג אזיל בתר אומדנא ואנן קי"ל דאזלינן כמ"ש קמ"ו ב' אלא כיון דאמר מילתא דל"צ חיישינן ולכך תלינן במה שיכול ועב"ח שתמה עליו: הא דאמרינן כו'. כנ"ל סי"ט והוכיחו ממ"ש דייתקאות ולא אוקמוה בייפוי כח דיקא: וכבר נתבאר כו'. עסמ"ע: וצוואה כו'. דקנין אפי' בע"פ מגרע וערשב"ם קנב א' ד"ה שכתב כו': ובמקום כו'. כנ"ל: מי כו' כי כו'. וזכר לדבר קח נא את בנך ואמרו אין נא אלא בקשה שאמר עמוד לי בזה כו' אע"ג דמצוה היתה כמ"ש תנא מאברהם יליף כו'. שם: יש כו'. ערשב"ם קל"ה ב' ד"ה שמא כו': ויש כו'. ג"כ משם ממ"ש אף כתובו וחתומו והבו והבו ליה מיותר אלא דוקא בכה"ג צריך ייפוי כח: ויש מי כו'. כמ"ש ספ"ק דגטין: וי"א כו'. עסי' רנב ס"ב: בריא כו'. ומ"מ צריך לאמלוכי ביה כמ"ש בר"פ אע"פ: אבל כו'. כמ"ש בס' שקדם ומשם מוכח דמחיים כותבין וכותבין: אא"כ. עבה"ג: וקנו כו' שאני כו'. דלא כהרשב"ם שם וז"ש וכן מי כו' ועבה"ג כ' ה"ה כו' אע"ג כו'. וליתא ועמ"ש בסי' ס"ה סי"ד: כאן כו'. כמ"ש בפ' המדיר: