ביאור הגר"א אבן העזר 93

הכתוב' כו'. כתובות פ"א א': וה"ה כו'. דלפיר"ת כתובה דשם היינו נדונייתה ועמש"ל סי' סי"א בהג"ה: אלמנה כו'. מתני' נ"ב ב': ואפי' כו'. כמש"ש ס"ח ב' האומר אל כו' שהפרנס' כו' וערש"י שם ד"ה ה"ג כו': ואין היורשים כו'. או שהי' כו' עתו"ס נ"ד א' ד"ה ושמואל כו' וכ"פ הרי"ף והרמב"ם וש"פ וס"ה בתוספתא שאר כל הארצות כותבין כאנשי ירושלים ובירושלמי ר' אבוהו אומר קסרין כיהודא ושאר ארצות כירושלים: אא"כ כו'. דכל תנאי שבממון קיים: ויכולין כו'. דהא במנהגא תליא כמש"ש בגמ' וכנ"ל: וי"א כו'. עתו"ס שם ד"ה מי כו' ובכתובות מ"ג א' ד"ה עשו כו': ובמקום כו'. מתרץ קושית תוס' דכתובות ד"ה הנ"ל: והוא מפרנסה כו'. כמש"ל ס"ל: ואפי' לא פרעוה. גטין ל"ה א': אבל תבעה כו'. גמרא דכתובות שם: וי"א כו'. הרא"ש מירושלמי ע"ש: ש"מ כו'. כמו בפוסק לבן אשתו ובת אשתו כמ"ש בתוספתא הביאה הרא"ש בר"פ הנושא ע"ש וע"ל סי"פ סי"ח ומש"ש: תבעוה כו'. עתוס' שם ד"ה לית כו' שחולקים ע"ז: וי"א כו'. דכבר הפקיע עצמה מכבוד בעלה שם וערש"י שם: כולה. שם צ"ח א' לית דחש כו': בין כו'. שם נ"ד א': בין כו'. עפ"ב דב"מ ל"ב אי' ועתו"ס דכתובות צ"ח א' ד"ה דאמרי כו': בין שעשתה כו'. צ"ע מ"ש משאר תנאי כתובה שכ' הרמב"ם ספי"ז דיש לה כמו כתובה ב"ד: אבל בחייו כו'. דאינה מתנאי כתובה אלא תחת מעשה ידיה. הרא"ש וש"פ: אע"ג. דבירושלמי אמרי' ר"י בשם שמואל אימר מוחלת כתובה ליתומין ניזונת משלהם גמרא דידן פליגי דכ"ש ממוחלת לבעלה וערש"י שם ק"ד ב' ד"ה לא מזוני כו' ובמתני' שם א' ד"ה וחכ"א כו': וכל המוכרת כו'. וכן פי' הרא"ש שם א"נ כו' וכמ"ש בסי"ב בהג"ה: תבעה נדונייתה כו' תבעה כו'. כמ"ש ר"ת ורא"ש מדקאמר רצה לכתוב כו' ש"מ דוקא תוספת אבל לא נדוניא: וכן כו'. הרא"ש שם לפי' בתרא וכנ"ל: יש כו'. שם צ"ז א' תניתוה כו' וערא"ש שם ס"ז: אלמנה כו'. צ"ל דגריס להיפך לישנא בתרא כאן בעניה כו' אבל הרא"ש וטור פ' דוקא עניה ופרוצה כשתי הלשונות להקל אצלה דנכסים בחזקתה כמש"ש בעי ר"י כו': אלמנה שאין כו'. ערא"ש פי"ג ס"ו: אלמנה כו'. עבה"ג ובגטין ל"ה א"ל הב לי מזוני כו' ואם איתא בלא"ה ל"ל מזוני כיון שא"י לישבע הרשב"א והג"מ וש"פ: וי"ח. כפירש מש"ש צ"ח א' והלכתא צריכה שבועה דאמכרה למזונות קאי דכולה סוגין שם איירי במזונות וערא"ש פי"א ס"ג: או נתנו. תוס' מ"ט ב' ד"ה הוא כו' ע"ש וכ"ד כל הפוסקים דלא כר"י בר ברוך במר' והג"א: אם אין כו'. ממ"ש בגיטין נ"ב ת"ש ש"מ כו': הקדיש כו'. דהוא כמכר כמ"ש בפ"ז דב"ק מ"ל מכרן להדיוט כו'. ר"נ שם וכן בשבועות מ"ב ב' ומ"ל משועבדים כו' אבל משום דהקדש מפקיע מיד שעבוד לא דדוקא בקדושת הגוף וע"ל סי' צ' ס"ט בהג"ה: אפי' לאחר מיתה. כפירש הריב"ן שם בתוס' ד"ה אלמנה וע"ש שר"ח וה"ג חולקים: ועכשיו כו'. וכ"כ תוס' שם ד"ה א"ר כו' ושם נ"א סד"ה ממקרקעי: מיהו כו'. מרדכי והג"א בשם ר' שמואל וכ' מ"ש בב"ב שם השתא ירושה דאורייתא כו' דיחויא ולא קיי"ל כן וראיה ממ"ש בכתובות מ"ט ב' דלא קיי"ל כר"ל ואין ניזונין מהן אע"ג דמתנה רעועה היא ועוד אמרי' בב"מ קל"ט א' אלא אי אמרת כו' ואע"ג דהוא לוקח מדרבנן ואין כ"ז כדאי לדחות דברי רבא וכ"ד כל הפוסקים וכמ"ש בתוס' בכתובות הנ"ל וכן כ' רשב"ם בב"ב קל"ג א' בד"ה מתנה כו' ומ' במרדכי דאף במתנת ש"מ לבניו אינ' ניזונת מדדחי הא דרבא אלא שבפסקי מהרא"י סימן פ"ו כ' די"ל דל"ק אלא במתנת ש"מ לאחרים ואין דבריו מוכרחים ועוד מ' דה"ה במקרקעי דהא דחו דברי רבא והוכיח מש"ס ובימיהם הי' דוקא בקרקע אלא בריב"ש כ' בשם הרי"ט שכ' בשם ר"י דמטלטלי דמתנת ש"מ לא משתעבדי לבעל חוב דלא תקנו הגאונים אלא ביורשים אבל כ' הריב"ש שם דלא מצא לא' מהמחברים שחולק בזה: ואם מכרו כו'. כתובות ס"ט א' וכנ"ל ס"ך: והיא כו'. ויש כו'. ערא"ש רפ"ט דב"ב שלדינא דגמרא ודאי אינ' ניזונית מהדמים דמטלטלי הוי וראיה ממש"ש ת"ש דאר"א אר"י כו' ואם איתא והלא צריכין לפרנס עדיין מהדמים וכן ממ"ש בסוטה כ"א ב' איזהו רשע כו' אלא שרב האי כ' דאחר תקנת הגאונים דנזונית ממטלטלין ה"נ דניזונית מהדמים: ויש כו'. דהני זיזי לא אשתעבדו כו' למה"ד כו' ע"ש וכ"פ בסימן קי"ב סי"ד בהג"ה: הקנה כו'. כמ"ש בכתובות ק"ב ב' הב"ע בשקנו כו' ובגיטין נ"א א'. רשב"א ואע"ג דאמרי' שם ושם אלא בנות כו' אימר צררי כו' כצ"ל לרשב"א דוקא בבתו אבל באשתו לא דקי"ל כרב שם ק"ז ח' דפוסקין מזונות לא"א ועתו"ס ד"ה אימר צררי כו': ודוקא כו'. דיד בעה"ש על התחתונה: הניח כו'. תוספתא כשאמרו קודמת בזמן קודמת בגביה בד"א בכתובה אבל במזונות שתיהן שוות: אפילו כו'. גמרא שם וירושלמי הביאה הרא"ש שם: אלא כותבין כו'. בתלמידי דר"י בירושלמי שם והביאו הרא"ש שם וצ"ע: י"א כו'. כמש"ש פ"ד ב' וכר"י ור"ל: וי"ח. דל"ד לשם וערש"י שם ד"ה דמנחי כו' לא זכו כו' ולא קי"ל כר"ט אלא לעולם זכו יורשין ואפ"ה מהני תפיסה ועתו"ס שם ד"ה והוא ומיהו למזונות כו': ולכ"ע כו'. כמש"ש פ"ה א' ר"פ מימלח כו': ודוקא כו'. שם פ"ד ב' יימר בר כו': אם תפסה כו'. עברא"ש פי"א ס"ג וכן אם כו'. ממש"ש צ"ח א' דאר"ז אר"נ כו' הא לאחר כו' ודאמרי לה כו' ועתו"ס שם ד"ה דאמרינן כו' וז"ש וי"ח בזו: לא כו'. כמ"ש בתוס' בד"ה הנ"ל דאינן אלא בקיאי בשומא ולמשכן א"צ שומא: ואפי' לא כו'. ערש"י שם: ואם היו כו'. וי"א כו' לפי' תוס' הנ"ל מש"ש מאן שם ליך בב"ד הדיוטות מיירי אבל לדעת הרמב"ם דבינה לב"ע מיירי י"ל דבב"ד הדיוטות קיים מ"מ: וכן מוכרת כו'. כנ"ל סי"ג. י"א כו' כי קרקע אינו ראוי לימכר דבר מועט כמ"ש בפ"ק דב"ב וגם ל"ש למכור כמטלטלין כמ"ש בפ"ק דב"מ: כשפוסקין כו'. נלמד מהנ"ל ס"ל שם בריטב"א: