ביאור הגר"א אבן העזר 80

ואם לא היה כו'. בתוספתא מקום שלא נהגו לעשות אחת מכל חלו א"י לכופה מ"מ: אלא כו'. דאיפסיק שם ס"א ב' כר"א אפי' הכניסה כו' וה"ה במקום שלא נהגו : הצמר לבד. שם ס"א ב' בצמר אין כו' : דחקה כו'. כת"ק שם ס"ו א' וכ"פ הר'"ף ולכן השמיטה הבעיות דשם דכולהו אליבא דר"ע. מ"מ ועברא"ש שם קי"ח: ודוקא כו'. מתני' ס"ד ב' וכמו שמפרש שם נ"ט א' ת"ש אם כו' וכרב ושמואל: ויכולה כו'. כמש"ל סי' ס"ט ס"ד וכ"ש במותר דלא שכיחא כמש"ש. הר"ן: אבל הבעל כו'. כמש"ל בסי' הנ"ל אבל הבעל כו': ה"ל ממון כו'. עס"ז או שה"ל כו': אבל אין כו'. ממש"ש במתני' ד' יושבת כו'. וערש"י שם ד"ה יושבת ותוס' ד"ה ארבע כו' אלמא דממעטת ובזה ל"פ ר"א: המדיר כו' שהבטלה כו'. כר"א וע"ש בגמרא רשב"ג היינו כו' וכ' הרי"ף וכבר איפסיק כר"א ודלא כהרא"ש: וי"א דמחייבת כו'. עס"ח בהג"ה: ועומדת כו'. עתו"ס במתני' ד"ה ארבע כו' ובירושלמי שם והביאו הרא"ש והר"ן שם שבעה גופי מלאכות מנו והשאר לא הוצרכו למנותו וממש"ש ס"א ב' אינו כיפה כו' וכמש"ו אבל כו': וי"א כו'. כמש"ש א' דא"ל קמי אורחי כו': יש כו'. דבצמר ומצעת אין חילוק כנ"ל: מת כו'. ירוש' ומניקה את בנה א"ר חגי לא אמרו אלא בנה אבל תאומים לא ולמה אמרו בנה שלא תניק בן חברתה כהדא דתניא אין האיש כופה את אשתו להניק בנו של חבירו ולא האשה כופה את בעלה שתנוק בנה של חברתה ופי' בן חברתה אפי' הוא בן בעלה הרא"ש וש"פ ופי' הר"נ דר"ל אם מת בנה. ולא נותנת תבן כו'. ער"נ בנדרים פ"א ב'. ד"ה שלא אתן תבן כו' וברא"ש שם ד"ה שלא אתן כו' וכ"כ התוס' שם ודלא כמ"ש בכתובות שם ד"ה לא לבני כו' ודעת הרמב"ם צ"ע מנ"ל דבשפחה אחת נפטרה: הכניס' כו'. רק מטתו מתני' שם ועתוס' שם ד' ב' ד' ה והצעת כו' מיהו כו': וי"א כו'. כפ' הראשון שם וכן פירש"י ספ"ה שם אבל הרמב"ם ס"ל דגמרא פליג על המתני': כל אלו כו'. ירוש' אר"ש ב"ר יצחק לא ס"ד שהכניס' אלא אפילו ראויה להכני' כהדא דתני עולה עמו ואינה יורדת והביאו הר"ן וכתב שי"מ גמרא דידן כה"ג ועבה"ג: לא הוסיפו כו'. גמ' שם ס' ב': יש מי כו'. עכ"מ שם וצ"ע : ילדה כו'. כמש"ל בירוש' הנ"ל: וי"א כו'. כפי פיר' בירוש' הנ"ל דמ"ש הא תאומים לא בלשון בתמיה היא ע"ש: הרי שרצתה כו' לאפי' כו'. גמרא מ' ב': כל אשה כו'. ס"ג ב' מ"ס ממלאכה לא כו' ופי' הר"נ וש"פ אלא כופה בשוטים או שאינו זנה או ב"ד מוכרין לו מכתובתה בטובת הנאה כדי שישכור עליה עבד או שפחה לשמשו או משמתי' אותה וכך אמר הגאון ז"ל עכ"ל הר"ן ול"ל דאינו כופה כלל דהא אמרינן ג"ט ב' כופה ומניקתו ושם ע"ב א' ושלא תארוג כו' ובירוש' אפי' הכניסה לו ק' שפחות כופה לעשות כו' והביאו הג"א שם בסי' כ"ג בד"ה פרש"י כו' וז"ש בהג"ה ואינו כו' וכן כו': וי"א כו'. הרמב"ם וכמו כל כפיה כמ"ש בס"פ המדיר והראב"ד חולק עליה וכתב מעולם לא שמעתי יסור לנשים בשוטים אלא שממעט לה צרכיה כו' וע"ממ שם: וכ"ז כו'. עתו"ס ס"ג א' ד"ה דרב הונא כו': וי"א כו'. בתוספות שם ול"ל דקסבר כו' ע"ש וברא"ש ושם בתוס' ואי הוה אמרינן דכי אמרה כו' וכ"פ הר"נ ותי' בזה קושית תוס' נ"ט א' ד"ה הכא כו' אבל תוס' אזלי לשיטתייהו דלא מסקי הכא בתוספות הנ"ל וכ' אבל אין נראה כו' ומדברי הרב מ' כדברי הר"נ: האשה כו'. ירושלמי והביאו תו' שם פ"ו ב' בד"ה ר' אליעזר כו' והרא"ש שם: מי שהתנה כו'. כמו הפוסק לבת אשתו ועמ"ש בתוס' והביאו הרא"ש רפי"א כתב לזון בן אשתו או בת אשתו כו' לא יאמר להם צאו ועשו מלאכה ואני זן אתכם אלא הן יושבין ומעלה להן מזונות וכן ה"נ כיון שאינה אונל' בתנאי ב"ד אלא בפסיקתו שם: אשה ששתקה כו'. במתני' ס"ד ב' ואם אינו נותן כו' וכתב הר"ן לאו למימרא שיכול הבעל לומר אני נותן מעה כסף ויהא המותר שלה כמו שכתב ועי' סי' ס"ט ס"ד אלא ה"ק שאם שתקה היא ולא תבעה מעה כסף לצרכה ועשתה מותר ה"ה לעצמה ואין הבעל י"ל ויתרה וכ' הרמב"ן דה"ה למזונות ומעשה ידיה אלא רבות' קמ"ל דאפי' במעה כסף שא"צ כ"כ לא אמרינן ויתרה וע"ל סי' ע' סס"ח בהג"ה: אבל מה כו'. עיין שם בסעיף י"ב: