ביאור הגר"א חושן משפט 356

אסור כו'. עבה"ג וע"ל סי' שנח: שהרי כו'. עפ"ג דנדרים כ"ב א': וגורם כו'. עבה"ג וכמ"ש במ"ר בעובדא דשלטון כו' ובב"ק קי"ט א' וכ"ת כו' ת"ש אל כו': וכן כו'. שבועות מ"ז ב': (ליקוט) וכן אסור כו'. כמ"ש שבועות מ"ז ב' ובמכילתא כ' אחד אומר לא תחמוד וכתוב א' אומר לא לא תתאוה כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו ה"ז הזהרה לעיקב אחר המנאף ובכתובים הללו כ' ביתו כו' (ע"כ): ולא נתיאשו כו'. וכ"כ רש"י שם בד"ה רפ"א כו': וי"א כו'. ממ"ש לבר מגנב כו' אע"ג דליכא בהו פלוגתא. סמ"ג ורא"ש בשם תוס' ועב"י שדחה ועש"ך: אא"כ כו'. הרא"ש שם דכה"ג לא שייך תקנת השוק וערש"י ד"ה תקנת כו': ואפילו כו'. כמ"ש בב"מ הכיר שאינו שלו כו' לשמואל ועסי' קמ"ו סי"ח בהג"ה וצ"ע דהא קי"ל כרב שם ועש"ך: (ליקוט) ואין הנגנב כו'. הוא תמוה ובמרדכי שם סי' רי"ח כ' למ"ד הכיר כו' לשם מתנה אבל אנן קי"ל כרב (ע"כ): ואם אמר כו'. תוס' שם קי"ד ב' בד"ה המכיר. וא"ת כו'. והטעם דדמי לש"ח או שאר אדם שקידם ברועים ומקלות ועתוס' נ"ח א' ד"ה א"נ וא"ת דבסוף כו' ומסתברא כו' ושם ור"י אמר דלא מיבעיא כו' וע' מרדכי: נתייאשו כו' וי"א כו'. עסי' שנ"ג ס"ג: (ליקוט) וי"א דאם כו'. כר' יוחנן אליבא דר"ז דר"פ ל"פ עליה וערש"י קי"ד א' ד"ה ייאוש כדי כו' ותוס' ס"ז ב' סד"ה אמר. ותי' ר"י כו' ולישנא בתרא ל"פ אזה אלא דלא מיירי בכה"ג ועמ"ש בסי' שס"א ס"ה (ע"כ): (ליקוט) שנ"ד ס"ג אלא נותן כו'. דס"ל דגם לאחר ייאוש צריך לתקנת השוק בכה"ג וצ"ע דא"כ ביורש דליכא תקנת השוק והוי כגזלן מפורסם ואמרינן שם קי"א ב' א"ר ב"ח זאת אומרת כו' ושם אמר מר גזילה כו' (ע"כ): פירוש כו' ולכן כו'. וכמש"ש בפפו' וכמ"ש בס"י וחוזר כו'. ועבה"ג שגי' המחבר עיקר וראיה ממ"ש בב"ב מ"ד א' משום דקבעי למיתנא כו' וכן הקשה בש"ך שם ס"ק ה': (ליקוט) ולכן המותר כו'. לכאו' נלמד ממ"ש בגמ' שם וכמ"ש בס"י וחוזר הבעל כו' אבל ל"ד לשם והדין תמוה דהא אמרו בתוספתא דאפי' בנותן קנה בשינוי רשות וכמ"ש בסי' שס"א ס"ה ואף ביורש לרמי ב"ח שם קי"א ב' והגי' שלהם ליתא כלל (ע"כ): (ליקוט) פירוש כו'. כ"כ לפי הנוסחא המשובשת ברמב"ם אבל ליתא כלל לדין זה וכן פי' הרז"ה מש"ש קי"ד א' תנא ומחזיר כו' א"ד כו' דעל המותר קאי דללישנא קמא כיון דבטעות אתא לידיה לא הוי ש"ר גמור לגבי המותר אבל לישנא בתרא ס"ל דאף על המותר הוי ש"ר וקנה הכל ופ' כלישנא בתרא ואף לישנא קמא ל"פ אלא דוק' בכה"ג שבטעות נתן דלא הוי ש"ר גמור כנ"ל ע"ש (ע"כ): (ליקוט) ע' בטור בשם הרמב"ם ופירושו בד"מ ס"ק ג' (ע"כ): אלא די"ח כו'. כ"כ הטור בשם ר"י וכ"נ ממש"ש רפ"ח בגלימא כו' ולפני יאוש ול"ק בלאחר ייאוש כאוקימתא קמייתא ולכ"ע קני אלא אם יטול הנגזל המעות מהלוקח קמיפלגי דלרב כיון דלא עשו צריך לשלם כמ"ש הרמב"ם בגנב מפורסם וא"צ לחזור מאוקימתא קמייתא ואלוקח קאי. ונראה שגי' הרמב"ם היתה רפ"א בגלימא דכ"ע ל"פ והכא בעשו בו תקנת השוק קמיפלגי ותו לא ומפרש לאחר ייאוש ופסק כרב דסוגיא כוותיה דלגי' שלנו ק' דהל"ל בלפני ייאוש קמיפלגי דהא עד עכשיו מפרש מילתיה דר"י בלאחר ייאוש ואתי שפיר מה שפסק אפי' שינוי רשות ואח"כ ייאוש דקני ונדחק המ"מ בזה מאד והשתא ניחא דרפ"א בגלימא דכ"ע ל"פ דקני: בזמן כו' מתני' בב"ק קי"ד בו: בזמן כו'. מתני' בפ' הנשבעין וכשנגדו חשוד כו': משכן כו' יתר כו'. עבה"ג ומפ' שלמד ממ"ש והלכתא בכולהו כו' לבר כו' דל"ל לבר כקושית הרא"ש אלא לאשמעינן דאין לך אלא אלו אבל בכולהו אף ביתר במשכון דל"פ בזה דה"א רק במה דפליגי לה"ק לבר אף דל"פ בזה והא דל"ק ג"כ גנב מפורסם משום דלא הוזכר בהאי מימרא וכמ"ש ב"י: מעותיו. ר"ל שצריך ליתן לו אף היותר כמ"ש רש"י בזבינא בד"ה ורבא כו' דלא כיש"ש וכ"נ דודאי לפי סוגית הגמ' בתחלה משכון ביתר מדמיו כ"ע ל"פ דלא עשו אלא דכליל אח"כ והלכתא בכולהו כו' ושוין מכר ומשכון: אבל לא הרבית כו'. כמו בעובדא דפפונאה כנ"ל: וה"מ כו'. כ"מ שם להדיא דאמרינן ודלמא כו': ויחרימו כו'. עבה"ג ודברי הכ"מ תמוהים לכאורה דמ"ש ממכיר כליו כו' וכנ"ל ס"ד וכן תמה עליו סש"ך ומ"מ דבריו נכונים דלא אמרו אלא לענין כדי דמיו ועסי' צ"א ס"ב בד"א כו' אע"ג שבא ליטול ואפשר דאף המ"מ ל"ק כאן אלא במכחישו בברי ושבועת היסת ומ"ש בה"ג ע"י גלגול פשוט דלא איירי בכה"ג: ישראל כו'. כנ"ל בש"ע ואם גנב מפורסם כו' דאיהו דאפסיד אנפשיה כו': דיכול כו'. עסי' קע"ו סל"ו בש"ע ובהג"ה שם: וע"ל סי' רכד. צ"ל סי' רכ"ה בס"ב: