ביאור הגר"א חושן משפט 309
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
(ליקוט) אע"פ כו'. דלא קי"ל כר"מ דקי"ל כרבא שם ל"ו ב' דא"ל את מהימנת כי' ולא כאביי משום אין רצוני כו' וכמ"שש א"ל לדידכו כו' וכ' רי"ף ורא"ש שם וש"מ דלא ס"ל כר"מ כו' (ע"כ):
שינה כו' ערא"ש שפ' ככל האוקימתות דס"ל דל"פ דר' יוחנן מיירי בסתמא שאין האויר משונה ועתוס' שם ד"ה כגון כו' וכ' הרא"ש וה"ה נמי הר. והר בקעה ובקעה אם היה האויר משונה וקשה שם בו ביום וז"ש וכן אם כו' וכן כל כו' היינו אוקימת' דרבה שם וכגון שידוע שבמקום שהוליכה מצויים נחשים יותר מבמקום שה"ל להוליכה והא דנקט הר ובקעה לפי שאינן שוין לענין נחשים כדפרישית גבי אויר:
השכיר כו'. וכמו מחמת איבצנא דס"ב ועבה"ג וביאר שם אע"פ כו' וכ' שם כי הרבה בהמות חורשות בהרים ואעפ"כ כי התנה עמו בבקעה חייב כי היה מכיר כח בהמתו וה"ה כאן וזהו כדעת הרמב"ם דסי' ש"ח ס"ה:
וי"א כו'. די"ל כיון שאנחנו שכורין ממשכיר ואמר בבקעה שמירת הקנקן שלא ישבר בבקעה קבלנו ולא בהר לכן אמרו והיכא דלא שני כו' וז"ש רש"י במתני' ד"ה השוכר כו' ונעריו כו' משום דק' ליה למה איבעיא לגמ' דוקא בדלא שני וכמ"ש תוס' והרא"ש כנ"ל ועתוס' שם ד"ה היכא כו' ונראה שהרמב"ם מפרש מה שלא איבעיא להו בשינה משום דפשטא דמתני' ה"א שהוא עצמו חורש לכך אמרי והיכא דלא כו' דקאמרת פטור ע"כ שאין חורש בעצמו: