ביאור הגר"א חושן משפט 219
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
האומר כו'. כמש"ל סי' רי"ח סכ"ב:
מצר לו כו'. כן פי' הרא"ש שם מצר א' ארוך כו' דלא מצר אלא ב' מצרים ובזה אפי' ר' אסי מודה ע"ש:
(ליקוט) שדעתן כו'. אבל תו' ורא"ש פי' שא"צ דעתן נוטה אלא ברצונם וראיה מספ"ק דגיטין ומפ"ד דקדושין ומס"פ מי שהיה נשוי וכן אמרי' בירושלמי בהדיא ע"ש ושם:
וי"א כו'. הואיל ושתק רב הודה להם וערשב"ם שם: (ליקוט) וי"א כו'. וכמ"ש בפ"ק דב"ק אדרבה מדאמר ר"כ ור"א כו' ובפ"ק די"ט מ"ע שתיק רב וכן בפ"ה דב"מ דכיון דר"כ ור"א ת"ח ה"ל לרב דלגמ' צריכין ולסבריה לא צריכין א"א לומר דלא חש להשיבם וס' ראשונה ס"ל מדקא' ומודה רב ש"מ דלא הדר ביה דאם כפי' רשב"ם קודם חזרה ל"ל לגמ' לקבעה בגמ' והא דאמר שם ושם מ"ש שתיק רב לא דהדר ביה אלא דמקשה קשיא ליה אבל מ"מ רב אגמריה סמיך ולא הדר ביה ומ"ש בב"ק שם אדרבה כו' ערמב"ן שדחק בזה ול"נ דשם דחקו לגמ' דהדר ביה רב מדקא' ואבא מודה לי ש"מ דהדר ביה מעיקרא וז"ש שם והלכתא כו' ואי כדמסיק דרב הדר ביה ל"צ למיפסק הלכתא וכ"כ רמב"ן ועבפ"ק דסוכה (ע"כ):
כמין גאם. כפי' תוס' שם:
זה כו'. כפי' רשב"ם: