שכן תובע משכיר בגלל רעש של השוכר
סיכום
תובע, שכן בדירה, טען כי השוכר של דירת ב' (המשכיר) גורם רעש בלתי סביר בכל שעות היום והלילה, מה שמפריע לו בצורה משמעותית. התובע דרש מהמשכיר להוציא את השוכר מהדירה. בית הדין קבע כי אם כי למשכיר יש אחריות מסוימת לטיב הדיירים בביתו, אך התובע צריך להוכיח שהרעש גורם נזק בריאותי ממשי באמצעות אישור רפואי. כמו כן, התביעה צריכה להיות מופנית כנגד השוכר ישירות, ולא כנגד המשכיר. בית הדין פנה למשכיר בבקשה שיפעיל השפעה על השוכר להקטין את עוצמת הרעש.
עובדות
התובע גר בדירה שמעליה נמצאת דירה שהשכיר ב' למשפחת עולים החוקרים בן בחור. בן הבחור גורם רעש בשעות רבות ביום ובלילה, וביום שבת נוסע ברכב מהחניה. התובע דיבר עם הוריו של הבן והם הבטיחו שלא יהיה עוד רעש. לאחר התלוננות למשטרה, הרעש פחת לתקופה מסוימת אך חזר. התובע טוען שהוא עבר כמה דירות בעבר בגלל בעיות רעש. הנתבע טוען כי הרעש הוא טבעי ולא מוגזם, והבן קם לשמירה בלילה.
החלטה
בית הדין קבע כי: (1) התביעה צריכה להיות מופנית כנגד השוכר ישירות, לא כנגד המשכיר, אלא אם התובע היה טוען שהמשכיר השכיר לאדם רע במובהק; (2) אדם זכאי לעשות רעש בביתו לפי שיטות הלכתיות מסוימות (רמ"א), אך זה מוגבל אם הרעש גורם נזק לחולה; (3) על התובע להוכיח שהרעש גורם נזק בריאותי ממשי באמצעות אישור רופא אוזן; (4) בית הדין פנה למשכיר בבקשה שיפעיל השפעה על השוכר להקטין את הרעש או לשלוח אותו לבית הדין.
נימוקים
בית הדין ניתח את הלכות נזקי שכנים על ידי בחינת שלוש שאלות: (1) האם המשכיר הוא בעל הדין המתאים - בית הדין קבע כי הוא לא גורם לרעש באופן אישי, אלא השוכר; (2) בדבר רעש בתוך בית - בית הדין קבע כי לפי שיטות הלכתיות שונות (רמב"ם, מחבר השו"ע, רמ"א), אדם יכול לעשות רעש בביתו לפי הנסתבר, אך יש חריגות במקרים של נזק בריאותי להחולה; (3) בית הדין הדגיש כי לא כל אדם נאמן לטעון על עצמו שאינו יכול לסבול, ודרוש אישור מבקיאים או בית הדין.