סיכום
תובע, אדריכל מקצועי, התחייב להכין תכנית עיצוב פנים למבנה בישוב בחוזה שערכו. התשלום הסוכם היה 2,500 דולר לא כולל מע"מ. התובע קיבל שתי תשלומים בסך 20% כל אחד (בסה"כ 40%), ולאחר מכן בחר הישוב להפסיק את ההתקשרות מבלי להודיע לתובע או לאשר המשך העבודה. התובע תבע את הישוב בדרישה לתשלום 50% מהסכום הכולל עבור עבודת התכניות שהחל בה, בנוסף לסכום בעבור פרספקטיבה ובעבור נזק למוניטין. בית הדין קבע כי כיוון שלא היה אישור בעל פה להמשך העבודה כנדרש בחוזה, האדריכל לקח סיכון על עצמו. בעל הימנו לבית הדין כי התשלום של 350 דולר שקיבל התובע היה עבור הפרספקטיבה. בית הדין דחה את רוב התביעות וחייב את הישוב בתשלום של 10% בלבד על הסכום שכבר שולם, כאמור בחוזה.
עובדות
אדריכל התחייב להכין תכנית עיצוב פנים למבנה בישוב על פי חוזה. הסכום הכולל סוכם ב-2,500 דולר לא כולל מע"מ. התובע קיבל 20% פעמיים (40% סך הכל). לאחר הכנת סקיצות וקבלת בקשה לפרספקטיבה, בחר הישוב להפסיק את ההתקשרות מבלי להודיע לתובע בעל פה. התובע קיבל גם סכום של 350 דולר שנוסחת התשלום עליו הייתה ערורה. מנהלי הישוב התעדכנו כי התובע קיבל עבודה במקום אחר. בחוזה צוין כי כל שלב בעבודה טעון אישור בעל פה ולבדיקת הנושא לא היה אישור כזה.
החלטה
בית הדין קבע כי יש רשות למזמין להפסיק את העסקת האדריכל, וכל מה שחייב להשלם הוא 10% נוסף על הסכום שכבר שולם, כפי שמצוין בחוזה. דחיית התביעה בגין עוגמת נפש, מכיוון שלא הייתה כוונה מצד המזכירות לפגוע בתובע. דחיית התביעה הנגדית של הישוב בגין הכפשה, כיוון שהגשת תביעה בבית דין אינה נחשבת להוצאת שם רע או פגיעה בכבוד.
נימוקים
בית הדין קבע שמכיוון שאין אישור בעל פה להמשך העבודה כנדרש בחוזה, האדריכל לקח סיכון על עצמו. החוזה מאפשר למזמין להפסיק את ההתקשרות כל עוד משלם 10% על הסכום שכבר שולם. אף על פי שלא הודיעו לתובע על הפסקת העבודה, זו אינה עילה לתשלום נזק נוסף. בנוגע לטענת פגיעה בשם טוב, בית הדין קבע שלא הייתה כוונה לפגוע, ושהגשת תביעה בבית דין היא זכות חוקית של כל אדם.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:58 הפסקת התקשרות עם אדריכל על ידי המזמין תשס"ו/10 בירור דברים התובע: מר א', אדריכל. הנתבעים: הישוב ב', המיוצג ע"י ב'. טענות הצדדים: התובע: אני אדריכל במקצועי נתבקשתי לפני כמה שנים ע"י מזכירות היישוב ב' להכין תוכנית לעיצוב פנים של מבנה, נחתם בינינו חוזה ומינו את מ' בתור איש קשר ביני למזכירות, הכינותי סקיצות, הם בקשו פרספקטיבה ובזה התשלום הוא לפי שעות, לפי החוזה אני אחראי החל מהסקיצות עד גמר העבודה כולה. התשלום עבור הכל היה אמור להיות 2,500 $ לא כולל מע"מ, מ' לקח את הפרספקטיבה, קבלתי תשלום ראשון בסך 20% ואחר כך אחרי הסקיצות עוד 20%. התחלתי לעשות תכנית עבודה ואז נפסק הקשר. אחרי חצי שנה באתי לישוב, ואף אחד לא פנה אלי ולא אמרו לי כלום, רק שמעתי שאומרים שאין כסף להמשיך. נגרמה לי עגמת נפש וכן פגמו בשמי הטוב. פ' חבר מזכירות ביקש שאעשה פרספקטיבה ועשיתי, מגיע לי 450$, וכן עבור תכניות עבודה בסך 50% מ 2500$ סך 1250$. נזק עבור פגיעה בשמי הטוב בסך 1500$. וכן קנס בסך 10% מהסכום הכולל שמגיע לי. לשאלת בית הדין האם הפסיד בגלל זה עבודה אחרת? תשובה: איני יודע. הנתבע: אני הגעתי לישוב לאחר שנעשו כל המעשים האלה וכשנכנסתי ובדקתי את הנושא. לאחר שהתובע דרש תשלום אמרתי לו שמגיע לו 10% כפי שכתוב בחוזה. זה באמת לא בסדר שלא אמרו לו שום דבר, כמו כן לא היתה שום פניה מצדו הרבה זמן. ודאי שלא היתה כל כוונה מצד המזכירות לפגוע בא', הוא קיבל סך 350$ על חשבון עבודה עתידית. ביקשתי ממנו תוכנית והוא ענה הכל בראש. הוא לא הכחיש ש-350$ קיבל עבור פרספקטיבה. מאז לא שמעתי ממנו כלום, אולם שמעתי שכן קיבל עבודה במקום אחר. בדרך כלל כל שלב נוסף טעון אישור בע"פ לפחות, וכאן הוא לא קיבל שום הנחיה. התובע: 350$ קיבלתי עבור מדידת המבנה. הנתבע: הוא אינו מודד מוסמך. התובע: מ' אישר את המשך עבודת התכנית. בית הדין פנה לשני האישים מ' ופ' וביקש מהם לענות על השאלות הבאות: א. האם הודיעו למר א' על הפסקת העבודה? תשובה: לא. ב. האם אושר לו להמשיך בתכנית העבודה? תשובה: לא. ג. עבור מה שולם 350$? תשובה: לא ידוע. במכתב המזכירות מוזכר שהסכום היה כנראה עבור הפרספקטיבה. כמו כן היישוב תובע תביעה נגדית את מר א' בשל הכפשה. הצדדים הרחיבו עוד בביאור העובדות אולם אלה הן העיקריות. הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין השאלה העומדת לדיון, האם מגיע לאדריכל א' התשלום שהוא תובע, 50% מהסכום הכולל, היות ולפי טענתו הוא התחיל לעבוד על התכניות? לאחר העיון בחומר כולו בית הדין בא לכלל מסקנה, שהיות ואין אישור להמשך העבודה, ובחוזה כתוב שכל שלב טעון אישור וכאן לא היה, לכן אם האדריכל עבד הוא לקח סיכון על עצמו. בחוזה כתוב שיש רשות למזמין להפסיק את העסקת האדריכל רק שישלמו 10% על הסכום שכבר שולם, ובזה הרי גם הישוב מודה בכך. בנוגע לתביעה על עוגמת נפש ותביעת נגד של הישוב על הכפשה, נראה לבית הדין מכל מה ששמע שלאף אחד לא היתה כוונה לפגוע בשני, המזכירות לא התכוונה לפגוע במר א'. עצם הגשת התביעה בבית הדין נגד המזכירות אין לראות בה הכפשה או פגיעה בכבוד, כל אדם יכול לתבוע את חברו אם הוא סבור שיש לו ממון בידו. כפי שנראה מכל הטיעונים סכום 350$ ששולם זה עבור הפרספקטיבה שהכין האדריכל א'. לסיכום: המזכירות תשלם עוד 10% על הסכום ששולם כבר למר א' ויתר התביעות אין לחייב עליהן. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים בית דין - סדרי דין > עונשין > סוגי עבירות > הוצאת דיבה וביזוי הזולת > הנחשב להוצאת דיבה נזיקין > ביוש > הוצאת שם רע > תביעה בבית הדין > תביעה בבית הדין איננה הוצאת שם רע נזיקין > תשלומים בנזיקין > עוגמת נפש > שלא בכוונה