סיכום
התובע, גנן, התכנן עם הנתבעים (בעלי גינה) לביצוע עבודות גינון בתמורה ל-8,300 ₪. התובע ביצע את העבודה אך הנתבעים טענו שלא בוצעה לפי התכנית וכי איכותה לקויה. הנתבעים הביאו גנן אחר לתיקון העבודה בעלות של 3,000 ₪. בית הדין בחן את השאלה ההלכתית המרכזית: האם לניזק זכות לדחות את בחירת המתקן על ידי המזיק או שהמזיק בוחר את המתקן? בית הדין הוביל דיון בעיקרי הדין בנושא זה ונמצא שמצד עיקר הדין, במקרה של נזקי ממון (בניגוד לנזקי גוף), אין לניזק זכות לדחות את בחירת המזיק למתקן, אלא אם המתקן ידוע שאינו מיומן. בית הדין סבור שחלק מעבודת התובע הייתה יעילה ופשר בין הצדדים.
עובדות
התובע, גנן בשם א', התכנן עם משפחת ב' לביצוע עבודות גינון בחוזה בתמורה ל-8,300 ₪. העבודה כללה: שתילת עצים, בנייה של גדר, הדסים, מרבדי דשא ומערכת השקיה. התובע קיבל מקדמה של 3,080 ₪. הנתבעים טענו שהעבודה לא בוצעה לפי תכנית האדריכל: שתילת העצים לא הייתה במקומות הנכונים, הקרקע לא יושרה כראוי, לא חוברה מערכת השקיה לעצים, ההדסים לא היו לפי המפרט. הנתבעים הביאו גנן חדש שביצע תיקונים בעלות של 3,000 ₪. התובע טען שעשה את עבודתו כשורה או לכל הפחות לפנים משורת הדין, וכי הוא היה מוכן לתקן כל בעיה אך הנתבעים סירבו.
החלטה
בית הדין קבע פשרה: הנתבעים ישלמו לתובע סך 2,200 ₪ בתוך לא יותר מחודש ימים. הפסיקה מבוססת על הממצא שחלק מעבודת התובע הייתה יעילה למרות הליקויים, ועל כך שהנתבעים עצמם הודו בכך שהם מוכנים לשלם עוד 1,120 ₪ בגין חומרי גלם. בית הדין דחה את דעתם של הנתבעים שהתובע רשע או רמאי, אך קבע שלא הכל בוצע בצורה מושלמת.
נימוקים
בית הדין הציג ניתוח הלכתי מעמיק בשאלה ההלכתית: האם לניזק זכות לדחות את בחירת המתקן של המזיק? בית הדין בחן את הסוגיה בבבא קמא (פ"ה ע"א) בנושא חובלה, שם יש זכות לניזק לדחות רופא מוצע על ידי המזיק. עם זאת, בית הדין ציטט את הראש (בבא קמא פ"ח סי' א') וערוך השלחן (חו"מ סי' ת"כ סע' כ"ו) הקובעים שאף בחבלה, אם הניזק לא רוצה בדוקטור מסוים, אפילו אם הוא מומחה, יכול הניזק לדחותו. אולם בנזקי ממון, קיימת הערה של יש ראשונים שלא ניתן לניזק לדחות את בחירת המזיק. בית הדין מצא תשובה של הרב י.ו. וייס (בנועם סי' כ"א תשל"ט) הקובעת שבממון אין אותו הדין. בית הדין סיכם כי מצד עיקר הדין, במקרה של נזקי ממון, המזמין חייב לתת אפשרות לעובד לתקן, והניזק לא יכול לדחות זאת אלא אם העובד ידוע שאינו מיומן. במקרה לפנינו, לא התברר שהתובע אינו מיומן. בית הדין גם התרשם שהתובע הודה שלא הכל בוצע במאה אחוז, אולי בגלל לחץ זמן. מכיוון שהמזמין עצמו הודה שהוא מוכן לשלם עוד 1,120 ₪ בעבור חומרי גלם, בית הדין סבור שפשרה הוגנת היא שהנתבעים ישלמו 2,200 ₪ בסך הכל.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:48 גנן שלא עשה כראוי ובעל הבית תיקן על ידי אחר תשס"ט/9 התובע: מר א', גנן. הנתבעים: משפחת ב', בעלי הגינה. בנושא: תשלום עבור עבודות גינון. טענות הצדדים: התובע: אני גנן וסיכמתי עם משפחת ב', דהיינו מר ב', לאחר כמה דיבורים סוכם לבסוף שעלות העבודה בגינון תסתכם בסך 8,300 ₪. היה פירוט של הדברים שתילת עצים, גדר, הדסים, מרבדי דשא ומערכת השקיה. ביצעתי את העבודה, אשתו טענה שזה לא לפי רצונה, ואני אמרתי למרות שאני סבור שעשיתי מה שהייתי צריך לפנים משורת הדין אני מוכן לתקן, והיא לא היתה מוכנה, טענה שאני רמאי ואני משקר. שולמה לי מקדמה 3080 ₪ ואני תובע את ההפרש, תמיד בעבודות יש בעיות אבל לא היו פשלות מצדי או רשלנות מצדי. הנתבעים: היתה תכנית של אדריכל כיצד לבצע את העבודה, ראינו שהדברים לא התבצעו לפי התוכנית וכן שלא נעשו בצורה הוגנת. שתילת העצים לא היתה לפי התכנית, לא נשאלתי ע"י א' היכן לשתול, אי אפשר להוסיף כעת עץ דולב באמצע הגינה וזה היה בתכנית. כמו כן היה צריך לישר את הקרקע, והוא לא יישר כפי שצריך. לא היה חיבור של מים לעצים. כמו כן לא סיפק הדסים לפי המפרט. כמו כן יש חוסר מיצבים של צינור, והוא תמיד טען שהאדריכל הגזים במה שכתב, הבאנו גנן אחר ושלמנו לו 3000 ₪, אנו מוכנים לשלם רק עבור חומר הגלם וזה בערך מגיע ל 3804 ₪. התובע: ביחס להדסים לא המחיר קובע רק הגודל ואת זה הבאתי, האחריות שלי זה עד חודש, מה שלא צמח יכול להיות שזה בגלל תנאי הקרקע או שהיה למטה פסולת בנין ולא שההדסים לא מתאימים. השטח יושר וכן דושן. תכנית האדריכל לא מחייבת היות ואני הגשתי הצעת מחיר זולה. מבחינת התיקון היה יכול להעשות בשלוש שעות והעלות שלו בערך כ 700 ₪, קבלן חדש תמיד לוקח מחיר גבוהה. הנתבעים: איננו טוענים שאיכות הדשא לא טובה ומוכנים לשלם עוד 1120 ₪. ע"כ עיקרי הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין עומדת בפנינו השאלה ההלכתית , האם אדם שניזוק ממישהו, יכול לתבוע מהמזיק שאני אקבע את המתקן, או שהמזיק יכול לטעון, היות ואני חייב לתקן אני אבחר את המתקן? בשו"ע ונושא כליו אין התייחסות ישירה לנושא. אנו מוצאים ב תלמוד בבא-קמא פ"ה ע"א שהחובל בחברו שחייב ברפואתו יש זכות לניזק שלא לקבל את הרופא שמציע המזיק, בטענת דמית עלי כאריה ארבא, ולכאורה הוא הדין בניזק בממון. אולם כשאנו מתבוננים בהסברים שנתנו רבותינו הראשונים נראה שאין הדבר כך, ה רא"ש בבא-קמא פ"ח סי' א' כותב שאם המזיק אמר אני ארפאך, יכול הניזק לומר אין רפואתך מקובלת עלי ואפילו שהוא ידוע כרופא מומחה... וצריך שיהיה לחולה נחת רוח מהרופא, וכן אם המזיק טוען אביא רופא בזול או ממרחקים תמיד יכול הניזק לדחותו. ומוסיף ערוך-השלחן חו"מ סי' ת"כ סע' כ"ו שאם במקום הנחבל ישנם שני רופאים ושניהם שווים וטובים, אין הנחבל יכול להכריח את החולה לקחת דוקא זה ולא אחר ע"ש. יש עוד ראשונים שמדבריהם נראה שרק בנזקי הגוף שייכות כל הדחיות, אבל בנזקי ממון אין הניזק יכול לחייב את המזיק אצל מי לתקן, וכן ראיתי גם בחוברת נועם ס' כ"א תשל"ט, שמביא תשובה בשם הרב י"ו וייס שבממון אין אותו הדין שמוזכר בחבלה. נמצא לנידוננו, מצד עיקר הדין אין הניזק יכול לטעון על בעל המלאכה איני רוצה שתתקן, וזה נובע יותר מצד הרגש, אבל לא מצד עיקר הדין. אלא אם כן בעל המלאכה ידוע ומפורסם שאינו יודע לבצע את עבודתו, וזה כמובן לא התברר בדיון שלפנינו. נמצא שמצד הדין מזמין העבודה היה צריך לתת אפשרות לבעל המלאכה לתקן, מה שלדבריו לא בוצע, ואם באמת לא התקיים כפי שנדרש אזי יש מקום לדחותו. ובנידון דידן בית הדין התרשם מהטענות וכן נראה שגם התובע הודה במקצת שלא הכל עשה במאה אחוז כפי שצריך היה, אולי זה בגלל הלחץ של הזמן לפני השמיטה. והיות והמזמין בעצמו מוכן היה להוסיף עוד 1120 ₪ דמי חומרי גלם ובית הדין סבור שבכל זאת חלק מהעבודה של הגנן כן היתה איך שהוא יעילה, בית הדין סבור שיש לפשר בין הצדדים. לסיכום: בית הדין סבור שיש לערוך פשרה בין הצדדים הקרובה לאמת, שכל צד ישא בחלק מההוצאות, דהיינו שהנתבעים ישלמו לתובע סך 2,200 ₪. יש לשלם לא יותר מחודש ימים מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים דיני עבודה > אחריות עובד בנזיקין > זכות התיקון > מי המתקן נזיקין > תשלומים בנזיקין > תיקון הנזק > ניזק דורש שלא יתקן המזיק אלא מישהו אחר מקורות בבלי בבא קמא דף פה עמוד א