פתחי תשובה על חושן משפט 418
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
והשולח פטור. עש"ך לעיל סי' לב סק"ג שכתב הא דלא קתני דהשולח חייב בדיני שמים היינו כיון דפקח משלם תו לא שייך דיני שמים על המשלח וכ"כ הריטב"א פרק האיש מקדש כו' ע"ש. ועיין בת' ב"ש אחרון סי' י"ב שכ' על זה לכאור' אכתי קשה אמאי לא תני דהמשלח חייב בדיני שמים אם אין לפקח לשלם או שהוא אלם ואינו רוצה לשלם ואפשר י"ל דאף דמי דגורם הפסד לחבירו חייב לצאת ידי שמים זהו אם גורם היזק ודאי לחבירו אבל הכא לא גרם לו היזק בבירור דהא הפקח חייב לשלם רק אח"כ נתגלגל שהפקח אין לו לשלם או שהוא אלם ובשעת היזק לא גרם לו היזק בבירור לכן פטור לשלם אף בדיני שמים. וכ' עוד והנה יש לשאול ולספק באם אחד אמר לחבירו לעשות היזק לאחר באופן שהשליח פטור מדיני אדם וחייב לצאת ידי שמים אם המשלח חייב לצאת ידי שתים דכיון דשליח פטו' מדיני אדם הוי ברי היזקא וחייב המשלח לצאת ידי שמים או דילמא כיון דשליח חייב לצאת ידי שמים הוי לא ברי היזקא כו' עמ"ש בזה:
וכן אם היה הרוח כו'. ומהאי טעמא כו' בת' שבות יעקב ח"א סי' קל"ו בראובן ושמעון שנסעו יחד על עגלה טעונה צמר גפן של ראובן ושתה שמעון טובאק ונפלו מהקנה כמה ניצוצי אש על העגלה ומוחה ראובן בשמעון שילך מהעגלה כששותה שלא ישרף סחורתו ולא השגיח בו ואחר שעה בא רוח שאינה מצויה ונפלו ניצוצות תוך הצמר גפן ונשרף הכל ופסק דשמעון חייב לשלם הגם דזה פשוט דשתיית הטובאק גרע יותר מצמר צמירו שבש"ס דפטור עכ"ז יש לחייבו מצד אחר כיון שהיה הרוח שאינה מצויה מקודם ה"ל לאסוקי אדעתיה לסלק שתיית הטובאק מהעגלה בפרט שמיחה בו ראובן וכיון שלא עשה כן אף שלא נפח בו כלל הוה באחד הביא את האור ומחוייב לשלם היזקו כדין אש מהיפה שבנכסיו ע"ש ועמ"ש לעיל סימן א' סק"ב: