פתחי תשובה על חושן משפט 305
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
היו הבעלים עמו במלאכתו. ע' בשו"ת חוט המשולש ח"ד מספר התשב"ץ בטור השני סי' כד. אי' שם שאלה ראובן הביא לו שמעון עשרה שקלי זהב וא"ל שיעשה לו מהם אצעדה כו' ושמעון מסייע בהתכתו כו' ובבואו ליקח האצעדה לא נמצאת ולא נודע מה היה לה כו' מה יהיה משפט ראובן עם שמעון אם חייב לפרוע לו דמי הזהב או לא. ואם הוא פטור אם חייב שמעון ליתן לראובן שכר פעולתו. והשיב ע"ז באריכות ובסוף דבריו כתב וז"ל אמנם מצד מה שנתעסק עמו במלאכ' נראה פשוט דהוי שמירה בבעלים שהרי קודם שקבל ממנו הזהב ונתחייב בשמירתו כבר היה שמעון שאול לו שקבל ממנו הבדולח וישב אצלו והתחיל לסייעו ואז קבל מידו הזהב והנה עשיית החפץ הוא כולו לתועלת ראובן א"כ דבר פשוט הוא דהוי פשיעה בבעלים לפטור כו' ומאחר שהוכחנו שהוא פטור נראה פשוט שחייב שמעון לתת לו דמי פעולתו בדינא ובדייני עכ"ל וע' בקצה"ח ובנה"מ ובתשו' בית דוד חח"מ סי' א' מ"ש בדין זה והעתקתי לשונם בנ"צ ושם נשאתי ונתתי בדבריהם באריכות ע"ש המסקנא לדינא בזה:
להתחייב אף באונסים. ע' בתשובת בית אפרים חח"מ סי' כ"א הבאתיו לעיל סי' קכ"ט ס"א בד"ה בעד יום. מבואר מדבריו דאם הוצרך הש"ש ליתן משכון לא מהני תנאו בלא קנין דהא דמתחייב אף בדברים. הטעם הוא משום דבההוא הנאה דנפיק עליה קלא דמהימן הוא גמר ומשעבד נפשיה והכא לא שייך טעם זה דהא קמן דלא הימניה ע"ש. ואני בענ"ד עמדתי על זה מדברי הג"א ס"פ הפועלי' ע"ש:
האומר לחבירו שמור לי. ע' בתשובת חות יאיר סי' רכ"ג האריך בענין זה ובקצה"ח השיג עליו עש"ה: