ביאור הגר"א חושן משפט 185

הסרסור שליח. כתובות ק' א' שליח כאלמנה. תוס' שם ד"ה רבא. וקשה לר"ת כו' ופי' הרמב"ם דשליח דשם מיירי בסרסור דיש לו הנאה בשליחותו ולוקח ומוכר כמו אלמנה: לפיכך כו' כיצד. שם במתני' צ"ח א' אלמנה כו' וגמ' שם מ"ש שוה כו': מי ששלח. כמו שומר אבידה משום פרוטה דרב יוסף שהנאה הוא אח"כ: אין שליח. שם אלמנה ששם לעצמה כו' וכנ"ל דשליח כאלמנה: נתן חפץ. ב"ב פ"ה א' ברשות ליקח כו' ומ' אפי' היו כבר ברשותו וע"ל סי' ר' ס"א וס"ב בהגה: אמר. ב"ב קל"ח א': ראובן אומר. כתובות צ"ח א' והלכתא כו' וע"ש תוס' ד"ה מוכרת ועוד אומר רבי דהך כו': נשבע. ואם: או. כדין כפירה והודאה: ואם ידע. ירושלמי שם הביאו תוס' ד"ה אלמנה. בירושלמי כו' וחילק בין ידע. כנ"ל בסי' קפ"ב ס"ב: (ליקוט) ואם ידע כו'. דאם לא ידע המקח קיים כנ"ל סי' קפ"ב ס"ב ודין המוכר עם הסרסור אבל בידע אין המקח קיים כמש"ש ואם הי' ידוע שעבר על דבריו היה חוזר עכשיו זה טוען ודאי והלוקח אינו יודע ודמי למ"ש בב"ב למ"ד א"ל את לאו כו' וא"י להשביעו רק חרם והסרסור א"י להעיד שהוא כדברי הלוקח שאז היה תביעת המוכר על הסרסור כיון שהמקח קיים והיה צריך לישבע: וכל שיש לו עליו שבועה א"י להעיד כמ"ש בקדושין מ"ג ב' והשתא כו' ע"כ: וי"א דאין. ע"ש ס"ד יש כו' ועמ"ש שם: (ליקוט) וי"א כו'. תליא בפלוגתא הנ"ל דסי' קפ"ב ס"ב וס"ד והוא הדין בעצמו דשם (ע"כ): כל סרסור. מהירושלמי הנ"ל וכגון שידע כנ"ל ואע"ג שלא אמרו לה בכמה למכור טוענין אנו ליתומים שאין רוצין וכפי' תוס' הנ"ל דמשביעין אותה שלא זלזלה כו' ואע"ג דשמו לה כמ"ש הרא"ש שם: וי"א. כמ"ש הרא"ש שם משום שהיו ב"ד הדיוטות שמא לא דקדקו כ"כ וע"ש: ראובן. שפי' הר"מ טעמא דסרסור נוטל שכר אע"פ שלא שלחו והסרסור בא מעצמו כמו יורד לשדה חבירו ונטעה ואמרינן בב"מ ק"א א' אתמר היורד כו' ול"פ כאן כו' וכן בסרסור כיון שהוא עשוי למכור ושם דההוא כו' א"ל לא בעינא כו' א"ל גלית אדעתך כו': כל סרסור. נדרים ל"א ב' וע"ל סי' קפ"ו ס"ב וי"א כו' ועבה"ג כאן ס"ק ס' וז"ש כל כו' ר"ל אפי' אינו ספסירא דהוא חייב באונס בהליכה וחזירה וע' ב"מ מ"ג ע"א: אפי' בשעת הליכה. ר"ל אע"ג דעדין לא נהנה כיון דאי מתרמי ליה כו' כמ"ש אצן המפ' מעות כו'. כיון דאי כו' ב"מ מ"ג ע"א ע"ש: (ליקוט) אפי' בשעת כו'. ר"ל לא מיבעיא שמכר דנהנה אלא אפי' בכה"ג והטעם כיון דמתרמיא כו' וכמ"ש בב"מ מ"ג א' א"ל בהא כו' ועבה"ג ס"ק ס' (ע"כ): ישבע הסרסור. ב"מ ל"ד ב': (ליקוט) וישבע כמה כו'. מתני' דשבועות מ"ג א' סלע הלויתני עליו שנים היה כו' ה' דינרים כו' ועבגמ' שם (ע"כ): הנותן כו' ואמר. שם ל"ה א': ואם א"ל. שם ג' א' דא"ל חנוני לבע"ה כו': סרסור שנתן. דלא היה לו ליתן עד שיתן דמים כמ"ש בפסחים קי"ג א' פתח כיסך כו' וחייב הסרסור כמ"ש בכתובות פ"ה ח': וכ"ש. פסחים שם כל אשראי כו' ע"ש: (ליקוט) סרסור כו'. וכ"ש כו' כמ"ש בפ' המדיר סתמא דמילתא כו' תה"א סי' ר"ז (ע"כ): תלוי במנהג. כמ"ש בריש פ"ז דב"מ: הדין עם הבעלים. דשכירות כו'. שם ס"ה א' ק"י ב': ובמקום כו' אם חזרו כו'. ב"ק קי"ו בעא מיניה כו' א"ל מי דמי התם כו': אא"כ התנו כו'. ואז. קדושין ס"ג א' דבר עליה לשלטון כו' מקודשת מיד. ובגמ' שם ובשכר לא כו' האי תנא כו' ולכ"ע חייב: