פתחי תשובה על חושן משפט 378
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
בין שהיה שוגג. עיין בתו' חות יאיר סי' קסט בדבר אורח שהלך לישן לחדר משכבו ושכח לכבות נר שעוה המשולם והניחו דולק ונשרף השלחן וארגז עם כלי לבן של בעה"ב. וכן שפחה שמבלי השגחה להסיר העצים שעל התנור בעת שבוער גרמה דליקה ונשרף קצת כלי בית ופסק דמחוייבים לשלם כי אדם מועד לעולם כו' ע"ש:
ברוח מצויה עבה"ט ועיין בת' צ"צ סי' צ"ג כתב ג"כ כדברי הב"ח דברוח שאינה מצויה גופא איכא לחלק כו' והכי דייק לישנא דהטור כו' ע"ש:
אבל אם ראו זה את זה. כתב בדגמ"ר נראה לפענ"ד שזה שניזק חבירו בו ראה את הניזק אבל הניזק לא ראה אותו עכ"ל:
אבל בע"ש בין השמשות. עיין בת' חו"י סי' ר"ז במי שהיה רץ לקידוש לבנה ומפני מרוצתו פגע בחנות אחת ושפך כד שמן ושיבר כלי זכוכית והעלה דחייב לשלם דאין למידין כלל מרץ בין השמשות בע"ש דבהיל טובא שהרי הוא ספק לילה והוא זמן מועט לפני הלילה ממש לכל היותר אלף ות"ק אמה כו' עיין שם עוד:
אין המזיק חייב לשלם יותר. כתב בדגמ"ר וז"ל בטור בשם ת' הרא"ש סיים בזה כיון שלא כוון ע"ב ומשמע שאם כוון חייב לשלם כל מה שיעלילו עכו"ם משום דינא דגרמי וע"ל סי' ע"ב בש"ך סוף סק"מ (ובבה"ט שם ס"ק נ"ג) עכ"ל ועמ"ש שם: