ביאור הגר"א חושן משפט 359

אפי' כו' בין כו'. כת' בסי' שמ"ח ס"א וס"ב: ואם כו'. כ"מ בירושלמי שם ועבה"ג וכ"ה בירושלמי שם: (ליקוט) אפי' כו' ואם כו'. ירושלמי פ"ג דדמאי על מתני' הלוקח ירק מן השוק ונמוך כו' כיצד הוא עושה נוטל מן העלין ומתקן ואינו אסור משום גזל כהדא ר"ש בר כהנא הוה מסמיך לר"א עברון על חד כרם א"ל אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי חזר ואמר ליה לא תיתי לי כלום אמר דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזיל סייגא דגוברא ר' חגי הוה מיסמך לר"ז עבר חד טעון חד מיבל דקיסין א"ל אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי חזר אמר ליה לא תיתי לי כלום דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזיל מיכלא דגוברא לא ר"ז כשר כל כך אלא מילין דיוצרן שמע לן מיעבדינן. מביא ראיה שמותר בדבר שאין מקפידין והם מחמירים ומדקדק בעצמן (ע"כ): ויש מי כו'. היינו בדבר שעומד לימכר בודאי והוי כמש"ש בפ"ב דב"מ תפילין שם כו' אבל בלא"ה הוי חמס כמ"ש בס"ט וכ"כ שייך ואמרי' רוצה אדם בקב שלו כו' ומ דב הרת שם צ: אלא כו'. וכ"כ תוס שם ועבה"ג: (ליקוט) אפי' כו' אלא כו'. עבה"ג וערש"י ביומא פ"ג ב' ד"ה חפתיה כו' (ע"כ): ואצ"ל כו'. ממתני' דפ' הנשבעין וה"ה לרישא דחד טעמא לתרווייהו: איזהו כו'. ב"ק ע"ט ב': או שנכנס כו'. כנ"ל בס' שקדם או שתקף כו. ב"ק צ"ז א' וערמ"י שם ד"ה נחית כו' אפי' כו': או שירד כו'. ב"ב ל"ח ב': איזהו עושק כו'. אע"ג דאמרינן בב"מ קי"א א' רבא אמר זהו כו'. לאו שהכל אחד דהא אמר שם חד למשרא עשקו כו' וצריכא כו' ושם מ"ח א' אמר רבא בעצמו עושק כו' אבל גזל לא ועתוס' קי"א א' ד"ה ולמה. תימא כו' ובב"ק ע"ט ב' איזהו גזלן כו'. אלא ודאי פשטא דקרא גזל ממש ועושק ממש אלא אע"ג דפשטא הכא מ"מ לאו דלא תגזול נדרש על שכר שכיר כמש"ש ס"א א' וזה דפריך איזהו גזל ואיזהו כו' והענין כמ"ש בפסחים כ"ד ואימא לעבור כו' כל היכא כו' ה"נ בעי למידרש אע"ג דשניהם נדרש על עושק ואסיק רבא לעבור כו' ומ"מ קאי על גזל ממש כמ"ש בפוטיתא לוקה כו' אע"ג דכל לאו קאי על ענין בפ"ע כמ"ש בת"כ סוף פ' שמיני וכן הרמב"ם במנין ל"ת מ"מ כיון דכל חד יכול למילף מחבריה קאמר לעבור כו' ה"כ ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה לעבור. וא"ת לקמן כו' וא"ת כו': (ליקוט) איזהו כו' איזהו כו'. דמש"ש איזהו עושק כו' וקא' רבא זהו עושק זהו גזל לא אקרא דגזל ודאי שאנסו מחבירו בחזקה כמ"ש בפ' מרובה ועושק הוא כובש שכר שכיר אלא אברייתא קאי דקא' דכובש עובר ג"כ משום לא תגזול ופריך באיזה צד עובר בכובש משום לא תגזול ובאיזה צד עובר משום לא תעשוק ובזה פליגי שם ולכן כולהו מפרשי שם הכל שני הלאוין בשכר שכיר וז"ש רש"י שם ד"ה גזל משמע שאנסו כו' ורבא קאמר דבכל צד נכלל שכר שכיר בלא תגזול ולמה כ' רחמנא לאו מיותר בשכר שכיר לא תעשוק לעבור על שכר שכיר בב' לאוין וכ"מ בכולה סוגיין דגזל שגזלו ואנסו ממנו ועושק הוא כובש כמש"ש ב' חד למשרי גזיל' וחד כו' וצריכא כו' וכן בפקדון כתיב או בגזל או עשק כו' ובת"כ שם אי מה אלו ואלו מיוחדים דברים שיש בהם מתנת יד גזל שאין בו מתנת יד מנין ת"ל או בגזל או מה אלו ואלו מיוחדים דברים הניטלים מרשות בעלים הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין ת"ל או עשק את עמיתו כו' והרי"ף פי' שם דל"פ רבא אאביי אלא דחד טעמא להו ור"ל מ"ש או בגזל או כו' (ע"כ): זה שבא כו'. שם ס"א א' שכיר בהדיא כו' קי"א א"ב ובת"כ פ' קדושים לא תעשוק כו' ואיזה זה הכובש שכר שכיר ושם סוף פ' ויקרא פכ"ב אי מה אלו ואלו מיוחדים הניטלים מרשות בעלים הכובש כו' ת"ל או עשק כו' ולמד הרמב"ם דה"ה להלואה דדמי ליה אע"ג דבקרבן חלקן הכתוב הא אמרינן שם מ"ח דכ' תרי גווני פקדון: הכופה כו'. קי"ט א' ועבה"ג ועתוס' שם ד"ה חמסן כו': כל כו' התאוה כו' הא למדת כו'. במכילתא והביאה הרמב"ם בסמ"ק שלו לא תחמוד יכול אפי' חומד בדבור ת"ל לא תחמוד כסף וזהב מה להלן עד שיעשה מעשה אף כאן עד שיעשה מעשה נאמר כאן לא תחמוד ולהלן הוא אומר ולא תתאוה לחייב על התאוה בפ"ע ועל החמוד בפ"ע מנין שאם התאוה שסופו לחמוד שנא' לא תתאוה ולא תחמוד ומנין שאם חמד שסופו לאנוס ולגזול ת"ל וחמדו שדות וגזלו ע"ש: עבדו או כו'. מכילתא לא תחמוד כלל כו' וכשהוא כו' ע"ש: