ביאור הגר"א חושן משפט 373

אם השבח כו'. ט"ו תניא אידך כו' אי כו' אב"א כו': וי"א כו'. דטעם השבח משום יורד לשדה חבירו שלא ברשות כנ"ל בסי' שקדם ועתוס' שם י"ד ב' ד"ה ויש כו': וי"ח. רש"י שם בד"ה ויש לו כו'. אבל תוס' הנ"ל פי' יותר על היציאה וכן חזר בו רש"י בד"ה בגוזל ונגזל. א"נ כו' ובד"ה שגזל שדה כו' ומ"ש תוס' הנ"ל ומיירי כו' ר"ל אף בכה"ג ועתוס' דב"ק הנ"ל אבל ליכא למימר כו' ולא אוקמוה בכה"ג: והקרן עם כו'. ט"ו ב' הלכתא כו': הקרן גובה כו'. שם י"ד ב' ומתני' רפ"ו דגטין וש"מ: (ליקוט) ואם הכיר כו' והקרן גובה כו'. לשון הרמב"ם וכ"כ הבעה"ת שמ"ז אבל אזיל לשיטתו שפ' דינא דרב מה מכר ראשון לשני אפי' הכיר בה מדפריך שם ט"ז א' מה שאירש מאבא כו' והתם כהכיר בה שאינו שלו וכ"ד הרמב"ם וש"ע ר"ס שע"ד שלא חילקו וכ' הגוזל כו' כמו שנתבאר כו' אבל לתוס' ונ"י והרב שם ס"ב שכ' דוקא בלא הכיר א"כ בהכיר אינו גובה ממשעבדי כמש"ש ע"ב ב' אלא הא דתניא לשבח כו' התם אי למ"ד כו' (ע"כ): היתר כו' בין שהכיר כו'. כ"כ הרי"ף דמ"ש דאין לו שבח בכה"ג והכריח מסוגיא דב"ק צו א' הדר פשטה כו' וכ"כ במלחמות דהא הכיר לרב הוא כמו לא הכיר לשמואל ואפ"ה ס"ל לשמואל דנוטל נגד הוצאה כמש"ש ט"ו אי בלוקח כו' ול"ק אלא רישא וכ"כ הרז"ה בעצמו דדין הכיר לרב כמו לא הכיר לשמואל וכ' שלכן האריך בסוגיא שם בשקלא וטריא אליבא דשמואל דנ"מ להכיר כמ"ש למטה ועוד שאף בגזלן עצמו הדין כן כמ"ש בסי' שעב ס"ג וא"ל הכיר גדול מזו: וי"א כו'. כ"כ הטור בשם הרא"ש והוא מש"ש ברא"ש כ' רב אלפס ז"ל הא דאמר שבח א"ל כו' אבל התוס' כו' והוא דברי תוס' בב"ק צוא' בד"ה כל כו'. אבל התוס' ורא"ש לא מיירי אלא בשבח היתר על ההוצאה וכן מה שהקשו בב"ק שם צה כ' ד"ה דלמא כו' ובב"מ שם ד"ה מעות כו' היינו משום דבב"ק שם ע"כ אפי' בשבח היתר על ההוצאה דקאמר דגובה השבת מגזלן ואף שכ' תוס' שם בסד"ה דאתא. א"נ יש לחלק כו' היינו לפי הס"ד דשם וכ"כ הרא"ש בעצמו שם והדין דינא דלוקח בהדי נגזל כו' ועוד שכ' וכ"כ הרז"ה ז"ל והרז"ה לא השיג אלא בהיתר אבל שכנגד היציאה כ' בהדיא שגובה מהנגזל ותמיה לי עליהם איך נעלמה מהם דברי הרי"ף שכ' בעצמו שאין לו היותר על היציאה וכן תמה במלחמות וכן הקשה בש"ך: וי"א דאם כו'. תוס' שם ד"ה מעות כו' ובב"ק שם ד"ה דלמא כו' וכ"כ הרז"ה ורא"ש בשמו וטור בשם הרמ"ה וש"פ אלא שהם כ' דוקא בקנו מידו או שי"ל קרקע וכנ"ל דהכיר לרב הוא כמו לא הכיר לשמואל וכמש"ש אפי' פירש לו כו': וי"ח. כנ"ל כמ"ש בשמואל אפי' פירש ואפי' קנו כו' כיון דהכיר לא נתכוין כלל למכירה ושכר מעותיו עומד ונוטל: הפירות כו'. דדין שבח להם דקרי שם בסוגיא שבח ת"ש לאכילת פירות כו' והשביחה ופריך לשמואל ועתוס' שם ד"ה סיפא כו' והרז"ה תי' דמרישא לא היה רוצה להקשות די"ל בנגזל גופיה כיון שגזל מלאה פירות ואכלן בא נגזל כו' אבל לבסוף פריך מברייתא ת"ש לאכילת ושם תני גובה את הקרן כו': (ליקוט) הפירות כו'. וכ"כ הרא"ש שם והדין דינא דלוקח בהדי נגזל וגזלן כו' וכל פירי דאכיל לוקח כו' ויהיב ליה הוצאה ונראה של"ג שם בתי' דרבא ורב אשי מלאה פירות וגם הגי' ק' להולמו דא"כ מאי אמרי' בגטין נ' ב' לפי שאינן כתובין וערש"י שם ד"ה לפי כו' אבל על הפירות שאינן עדיין כו' וכ"כ תוס' שם ד"ה לפי כו' וכן דמשני שם לפי שאין קצובין בכה"ג הוא קצובין ועוד ל"ל לומר מלאה פירות דגם המקשה ידע מזה אלא דהל"ל רק ואכל את הפירות דזהו שחידש בתירוצו ואין ספק שהוא הגהת תלמיד טועה (ע"כ): (ליקוט) הפירות כו'. עבה"ג ול"נ שהרמב"ם ל"ג שם מלאה פירות וכ"נ ממ"ש בר"ס שע"ב גזל קרקע כו' או שאכל פירותי' והוא אוקימתא דשם ולא כ' שגזל מלאה פירות (ע"כ): אם טען כו'. ע' סמ"ע ואינו ברור בעיני ועסי' שעד ס"ד בהג"ה: