ביאור הגר"א אבן העזר 21
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
צריך כו'. כמ"ש הרחק מעליה כו' וכמ"ש בע"ז י"ז א' ובקדושין פ"א ב' דתניא אר"מ הזהרו כו' ובאבות דר"נ פ"ב ה"ה אומר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו מכאן אמרו כו' הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור:
ואסור כו'. ממ"ש ביבמות ק"ח ב' פשיטא הוא הוא ניהו כו' ושם הא אינה מכרת כו' וט"ס כאן וצ"ל להיפך לקרוץ בעיניו לרמוז כו' דביד ורגל לא שייך קריצה וכמ"ש קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו והוא קריצותיו ורמיזותיו דשם:
ואסור לשחוק כו'. פ"ב דאבות שחוק כו':
או כו'. ע"ז כ' א' ונשמרת כו'.
אלא רץ. קדושין שם:
ומסלקה לצדדין. ברכות שם נזדמנה כו':
או לאחריו שם ותלכנה אחרי כו'.
ונתכוין כו'. שם ת"ר המרנה כוי כדי כו':
והמתכוין כו'. עח"מ סק"א וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהלכות א"ב וכתב המ"מ שלמד מההוא דחליף כו' ומשום אל תקרב אל פתח ביתה ע"ש וכן בכולם כמ"ש נאמר לא תקרבו מכאן כו' כנ"ל ואסמכתא היא:
ואלו הדברים כו'. כמ"ש בשבת ס"ד ב' א' ר"ש למה מנה כו' וערש"י שם ד"ה המסתכל כו' ושם הוא בל"ת דלא תתחתן בם:
אחד פנויה. מדקאמר לבנות ישראל ול"ק לאשה.
ולא עוד כו'. שם:
אבך כו'. ע"ז כ"א:
וע"ז כו'. באבות דר"נ שם ה"ה אומר ברית כרתי לעיני ומה כו' מלמד כו' ע"ש.
אבל לא כו'. כמ"ש בפ"ק דשבת כיוצא בו לא כו' מפני הרגל עבירה וכ"ש בכה"ג כמ"ש שחוק כו' ובאבות דר"נ שם ולא ידבר עמה דברים בטלים כו':
בין שפחה כו'. ירושלמי פ"ה דכתובות רב הונא אמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של ייחוד מה הן דברים של ייחוד סכה לו גופו ומרחצת לו רגליו ומוזגת לו את הכוס למה מפני שהיא חייבת לו או משום שאין ראויין להשתמש בשפחה כו' וז"ש באיזה שמוש כו':
אפילו ליצוק כו' אפילו כו'. טור וכמ"ש בכתובות ע"א א' אר"ה אע"פ שאמרו יושבת כו' שם אר"ה כל מלאכות כו' ומ' דרחיצה דרישא דומיא דסיפא ובסיפא ע"כ כה"ג מיירי דאל"כ בלא"ה אסור כמ"ש בפ"ק דשבת ואפילו באצבע כו' וכמ"ש בת"ה וטוש"ע י"ד סימן קצ"ה ס' י"ב ועלה דההיא אמר בירושלמי או משום כו' כצ"ל:
בפניו. גמרא שם בנדה וכנ"ל והכל טעם אחד דכל שבנדה אסור אסור באשה אחרת וז"ש בהגה וי"א דה"ה כו' ובאבות דר"נ שם נאמר כאן לא תקרבו ונאמר להלן לא תקרב לדבר המביא לידי עבירה לא תקרב כו' ובפ"ט דשבת אכל עמי כו' שהרי נאמר לא תקרב כו':
ויש מקילין כו'. דכל הקירבות אינן אסורין אלא מדרבנן כמ"ש בשבת שם משום לך לך כו' ואין אסור אלא המביא לידי הרגל כמו ישן הוא בבגדו כו' ונשיקה שם ול"ד לנדה מפני שלבו גס בה וכמ"ש במגרש ולנה עמו בפונדק ומודים בנתגרשה כו' וראיה ממ"ש בפ"ק דשבת א"ל ר"נ לבנתיה קטולן כו' ואע"ג דבאשתו איכא משום הרגל כמ"ש בפ"ג דב"ב בעובדא דר' בנאה מידע ידעי כו' שם ויש לדחות דבתו שאני כמ"ש בס"ז חוץ מהאב כו' הגדילו כו' אע"ג דבנדה ושאר עריות אף בכה"ג אסור כמ"ש בפ"ק דשבת:
וי"א דכ"ז כו'. דדרך שפחות מותר כמ"ש אביגיל לרחוץ רגלי עבדי אדוני והא דמשמע בירושלמי דאסור אף בשפחות כה"ג היינו במקום ייחוד:
וי"א כו'. ע' תוספת קדושין פ"ב א' ד"ה הכל כו':
י"א כו'. מהא דר' בנאה כנ"ל.
אפילו כו'. ואפילו כו' שם:
אבל כו'. תוספת מהא דפ"ז דב"ב ושם לא כ"כ:
אע"פ שאין כו'. מהא דעולא וקאמר ופליגא כו'
שאין קרובים כו'. שם אפילו שום קורבה כו':
בין כו'. מהא דקדושין פ"א ב' רב אחא כו' לא ס"ל מר כו' עבר מר כו':
חוץ כו'. מתני' שם וכמש"ו:
ואם היתה כו'. שם:
או שנתקדשה. שם לא ס"ל כו' ואח"כ אמר מר נמי עבר כו' מ' דמתחלה דאמר לא ס"ל מר דמקדשה אפילו בלא הא דשמואל וא"כ ה"ה לכל שמותר להשתמש:
וכן. כמו באב: