ביאור הגר"א חושן משפט 111

המלוה כו' ולא ממתנ' שנתן. כמ"ש בגטין נ' ב' וכן הוכיחו תוס' בכתובות מ"ט ב' ד"ה הוא ממש"ש הוא כו' ומב"ב קל"ג השתא כו' ומב"מ י"ג שטר שאין בו כו' ועתו' שם: בין מטלטלי'. ר"ל אפי' לדינא דגמ' כמ"ש בב"ק י' ב' מיניה אפי' כו': אפי' קנאם כו'. ב"ב קנ"ז א': אבל אם פי' כו'. ב"ב קס"ט זאת אומרת אחריו' כו' טעמא כו' הקדשות כו'. שבועות מ"ב ב': אם קדם כו'. מתני' שט"ח המוקדמי' כו': אא"כ יש כו'. כתובות ע"ט א' וערא"ש שם ועתוס' שם ד"ה כתבתינהו: אפי' אם היא כו'. כמ"ש שם אם יבא כו' אקרענו דלא קנה כלל: אם נתנו כו'. כמ"ש בסנה' ע"א א' כגון שנתן לה אחר ע"מ כי' ובפסחים פ"ח ב' דאקני ליה אחר כו' ובנזיר כ"ד ב' דאקני לה אחר כו' ובקדושין כ"ג ב' נימא בהא קמפלגי כו' אמר רב ששת דכ"ע כו' ור"א אמר כל כה"ג כו' וכ' ר"ת דסוגיא דגמ' כרב ששת דכל הני סוגיו' כרב ששת ועוד דבנדרים פ"ח ב' אמרי' כמאן אזלא כו' כר"מ וע"כ לרב ששת אבל לר"א דרב כרבנן ושמואל דלא כמאן ופ' ר"ע גאון והרמב"ן כשמואל שם דעיקר פלוגתייהו בדינא אי יד אשה ועבד כו' וה' כשמואל בדינא ועוד דשמואל כרבנן אבל ר"ת והראב"ד פ' כרב וכר"מ משום דפלוגתייהו גבי נדרים איתשיל דאיסורא ואע"ג דכל הני סוגיות כרבנן הגמ' קיצרו ואתי לאשמעינן דה' כרב ששת ורי"ף פ' כרבנן וכר' אלעזר והכל דרך א' והרמב"ם פ' ג"כ כרי"ף ובנדרים פסק כשמואל ועבא"ע סי' פ"ה סי"א ובי"ד סי' רכ"ב וסי' רס"ז סכ"ב וסכ"ו שפ' כרבנן וכר"א ע"ש ושם מ"מ כאן לכ"ע התנאי קיים משום דשם יד עבד כיד רבו ואין קנין לעבד בלא רבו וכן באשה משא"כ כאן דאין יד המקבל מתנה כבע"ח שאין לבע"ח בגוף נכסי הלוה כלו' אלא שעבוד בעלמא וקי"ל כרבא בפסחים ל"א א' דאמר מכאן ולהבא כו' כיון דאלו הו"ל זוזי כו' אשתכח דהשתא הוא דקני ואע"ג שאמרו בנדרים מ"ח א' אמרו חכמים כל מתנה כו' כתבו שם דוקא כה"ג שהיתה ערמה כמ"ש בגמ' ב' זימנין א"ל משום דסעודתו כו' וער"ן שם ד"ה כל מתנה כו' והכי איתא בירו' ועתוס' דב"ב קל"ד א' ד"ה כל מתנה כו' ורשב"ם ורא"ש שם וכ"ש בכה"ג דנותן לו לכ"ד חוץ לשעבוד חוב וכתובה ואם בא בע"ח וטורף נתבטלה המתנה כמו הנותן גט לאשתי ע"מ שלא תלכי לבית אביך ל' יום והלכה בתוך ל' ונמצא לוקח ממון אחרים בחובו הלכך ממ"נ לא יגבה וישאר ביד המקבל מתנה: אבל אם כו'. טור כמ"ש הטור ואחיו ה"ר יהודה בת' הביאו הב"י ס"ס סצ"ט וכ' דא"א למכר להתבטל אם לא יחזיר המעות וא"כ ודאי רוצה שיתבטל התנאי ועוד דאף אם יתבטל הוי המעות הלואה וחייב מדרבנן ועוד דבמכר אינו מוכר אלא לגבות מעותיו ודאי שהלוקח פייסו ולאו כל כמיניה כו' ע"ש אבל הרא"ש כ' בת' בשם מהר"ה והביאו הטוש"ע ס"ס צ"ט דדוקא בכוון להערים לא קנה ע"ש: מי שנתן כו'. עבה"ג וטעמא דס' שקדם דהתנאי קיים דאל"כ נתבטלה המתנה כנ"ל משא"כ כאן: מי שיש כו'. כמ"ש בירושלמי פ' אלמנה גבי מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה בא מלוה ע"פ אומרת למזונות מכרתי בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי אלמא כל שלוקח מב"ד או מאלמנה הוה כאלו הגבו לבע"ח מוקדם דמכירתם היינו גבייתם משא"כ במכרו הלוה עצמו: אפוטרופסי כו'. ר"ל אע"פ שבאלמנה אמרינן בכתובות צ"ז א' נהי דאחריות כו' מ"מ מדאבעיא להו באלמנה ושבקו לבר זוגיה דאלמנה ב"ד ש"מ דב"ד או אפוטרופוס לא אמרינן כיון דמכירתם אינה לעצמם וע"ל סי' קמ"ז ס"ב בהג"ה: בע"ח כו'. ע"ל סי' ע"א סי"ט וסי' פ"ב ס"ב: עד שישבע. כתובות צ"ג ב' הראשו' נשבעת כו' וערש"י שם ד"ה הראשונה: ל"ש: כו'. שם נ' ב': אלא חולקים. רש"י שם ותוס' ד"ה גובה כו'. י"א כו. ודייקו מדנקט כה"ג: ויש חולקין. דאדרבה ק' מסיפא דלמה נקט ואחריו ה"ל לאפלוגי בדידה וכ"ש במפ' ואחריו והא דלא נקט ברישא במתנות שוה משום דאורחא דמלתא נקט דבשוה דרך לכללם: ראובן כו'. כמ"ש בכתובית ס"ט א' בין מכרו בין משכנו מוציאין לפרנסה ואמר אמימר בת יורשת כו' ומתנת ש"מ כירושה שוויוה רבנן כמ"ש בב"ב קמ"ט א' ורב אשי לא פליג אאמימר אלא דס"ל בע"ח הוי: ולא חיישי' כו'. דא"כ כל שטרי ניחוש להכי ולא חיישי' אלא בשטר שנפל דאיתרע כמ"ש בפ"ק דב"מ: יורשים כו'. כתובות שם ואין מוציאין למזונות וערש"י שם ס"ח ב' ד"ה לא טרפה כו': אם מכר כו' שגם כו'. עתוס' בב"מ י"ד ב' ד"ה תריץ וא"ת אדרבה כו' ותי' המ"מ בפכ"א דמלוה הל' א' בכה"ג וכ"כ סמ"ע בסי' קט"ו ס"ק ה' ע"ש. כמ"ש בכתובות פ"ח א' ועירוכין כ"ב ב' שלא יהא כ"ח כו' וכמ"ש בספ"ג דסנה' יוצא מנה על מנה: מיהו הכל כו'. כמ"ש שם כ"ג א' כגון ב"ד כו' דקא"ל מי כו' ועתוס' שם ד"ה כגון כו' ונ"ל שהיו כו' ואעפ"כ כיון שאינו רחוק ואין הפסד יכול לומר וה"ה כאן כי אלו הטענות שויה הכל שלא יוציא וע"ש: ולקח בקנין. גמ' שם וכי כתבה כו' הב"ע בשקנו מידה וה"ה לבע"ח: אם כו'. דלא אמרו אלא אשתדוף לגמרי אבל לא בכה"ג כמש"ו מפני שמצויים כו' כמ"ש בירו' דנדרים פ"ג הל' ד' ובפ' בתרא דשביעית הל' א' ואע"פ דבפ"ק דב"מ ט"ו א' אמרי' כגון שנטלוה מסיקין כו' וכן בסוף ב"ק קט"ז אם מחמת הגזלן חייב כו' האמרינן בירושלמי דנדרים פ"ד הל' ב' על הקנס קנסו בגזלן: (ליקוט) אם לא כו' מפני כו'. ירושלמי פ' בתרא דשביעית הל' א' המשעבד שדה לחבירו ומכרה רי"א אינה מכורה לשעתה חייליה דר' יוסי מן הדא שור מצוי הוא להבריח שדה אינה מצויה להבריח ר"ל זהו החילוק בין עשה שורו אפותיקי ומכרו דמכור הגע עצמך שמכרה לבעל זרוע א"ר יודן אבוי דר' מתניה מצויין הן בעלי זרוע ליפול אלמא דסמיך עלה ואע"ג שמוכרו לבעל זרוע סומך מ"מ עליו מפני כו' (ע"כ): מיהו כו'. דכאן ל"ש ס' הנ"ל: וי"א כו' ויש חולקין. עסמ"ע: (ליקוט) וי"א דה"ה אם כו'. כ"כ הרשב"א בחידושיו בפ"ק דב"ק ח' ב' אלא הב"ע ביתמי כו' ופי' ביתומים קטנים דאפי' יש בני חורין בידם גובה ממה שביד הלקוחות וסתר פירש"י ותוס' דא"א לומר מהדר שטרא למרייהו דיקנה להם דא"כ מאי אהדר שטרא הא אמרי' בפ' בתרא דב"ב הנותן כו' והחזיר את השטר וצ"ל שיבטל שאסלק להם בחוב אביהם שלא פרע להם עדיין וקי"ל יתומים שגבו קרקע בחוב אביהן כו' כמ"ש בכתובות ופסחים ועוד מאי דלאו בני פירעון כו' ע"ש. וי"ח ס"ל כפרש"י (ע"כ): לוה כו'. כמ"ש בב"ק ט' א' אחוי טירפך כו' וערא"ש שם וכן ראובן שיש לו כו' וכן נמצא כו' וז"ש ונ"ל דאם כו': אם יש כו' אבל אם כו'. עמ"ש סי' ק"ז ס"ז וערא"ש דפ"ק דב"ק ס"ו: אם הלוקח כו'. כמ"ש בב"ק ח' ב' רצה מזה כו' ועתוס' שם ד"ה מצי כו' וע"ל סי' ק"ז ס"ט: (ליקוט) אם הלוקח כו'. עברש"י פ"י דכתובות צ"ב א' ד"ה רצה מזה. ואע"ג דאלו לקחה כו' ותוס' שם ד"ה רצה כו' ובב"ק ח' ב' ד"ה רצה כו' ע"ש (ע"כ): לוה כו'. עבה"ג דלא אמרו אלא בגוף הקרקע שלו אבל כאן א"ל אלא שעבוד: ראובן כו'. כה"ג אפי' בגוף הקרקע שלו כמ"ש בב"ב ל' ב' אפ"ת רבנן התם כו' וכ"ש בבע"ח דלא איבד בשתיקה כמש"ש קל"ב תנן התם כו' ושמואל אמר כו' ומקולי כו' וערשב"ם ד"ה ומקולי כו' ועסמ"ע בסט"ז: לוה כו' אם הם כו'. דלא עדיף ממתנה גמורה כמ"ש בס"א: ואם נתנם כו' כשם כו'. כמ"ש בקדושין ס' א' רה"א והוא יתן. פירש"י לכשירצה וכמ"ש במתני' שם ע"מ שאתן לך מכאן כו' הא ברישא כ"ז שירצה: אע"ג כו' ויש חולקין. כמ"ש בב"ב קנ"ז א' כי קא מיבעיא לן דאיקני כו' והוריש ושם את"ל דאיקני כו' והוריש כו' ואסיק שם דמשתעבד כמ"ש שם והלכתא יחלוקו וכ' דבדאיקני לא אמרי' אחריות ט"ס וכמש"ל סי' קי"ב ס"א ודוקא שפירש כו' וכמ"ש שם מ"ד ב' ודלמא דאיקני כו' ומדאמרו בגמ' דאקני קני ומכר כו' והוריש ש"מ שבשניהם צריך לפרש דבחדא מחתא מחתינהו וס' ראשונה ס"ל דגבי יורש ודאי משתעבד בלא כתיבה כמ"ש שם ת"ש נפל כו' תרגמא מלוה כו' ופי' תוס' שם דכופין ואע"ג דדחינהו בגמ' שם כמ"ש מתקיף כו' אלא הא מני כו' היינו למ"ד אינו גובה מן היורשין אבל לדידן דקי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשין ודאי משתעבד ומ"ש בגמ' דאיבעיא גם בהוריש אליבא דשמואל קאמרי דס"ל אינו גובה וכן סתם לעיל ס"א וס"ס ק"ד סט"ז וריש סי' ק"ז ס"א וס"ס קי"ב ס"ח ובהג"ה שם: (ליקוט) ס"ח אע"פ כו'. וכן סתם בסכ"א ובסי' ק"ז ס"א וסי' קי"ב ס"ה ועתוס' קנ"ט א' בד"ה ולימרו כו' ואע"ג דאמרן לעיל דאיקני כו' הויא כמו מלוה כו' (ע"כ): ראובן כו'. ע"ל סי' פ"ו ס"ח ועבה"ג: לא היו כו'. כמש"ל סי' פ"ו ס"ב בד"א כשאין כו': לא מיבעיא כו' אלא אפי' כו'. פסחים ל"א א' שאני התם דא"ל כי כו': אפי' נעשו כו'. כמש"ל סי' פ"ז ס"א ל"ש כו' ע"ש: ואפי' קנו כו'. ר"ל ואפי' לא כתב לו דאקנה כמ"ש מיניה אפי' כו': ומיורשיהם. כס' ראשונה בס' שקדם: אם מכר הלוה כו' אם יש כו'. כמ"ש בב"ב מ"ד ב': או שבע"ח כו'. דלוה שני נשתעבד לראשון מדר"ן כאלו לוה ממנו כמ"ש בפסחים: אם היו כו' אם כו'. ב"ב קנ"ז ב' והלכתא יחלוקו וערשב"ם שם ד"ה יחלוקו כו': ואם תפס כו'. דכ"מ שאין דין קדימה מהני תפיסה כמש"ל סי' ק"ד ס"ו ע"ש: ואם חובותיו כו' או קודם כו'. כמש"ל סי' ק"ד מי שיש כו' ובס"ז לוה וכתב לו כו' ואמר וכתב לראשון אגב דשטרי הוי מטלטלים וצריך לאגב כנ"ל וכמ"ש שם ס"ה שעבד לו מטלטלי אגב כו' ע"ש וכ"ז מיירי שכ' לכולם דאקני ועש"ך וכ' והוא שגובין מטלטלי דאם גבה קרקע אז יש להם דין קרקעות דמשתעבד לראשון למפרע כמ"ש בפסחים שם שאני התם כי היכי כו': ראובן היה כו'. כבר נתבאר סכ"ב: ואין בזה כו'. כמש"ל סי' ס' ס"א משום דמילתא דלא שכיחא: