ביאור הגר"א חושן משפט 277

י"א כו'. עתוס' שם ד"ה בכור. קשה כו'. ותי' בנ"י דנ"מ לכה"ג דאינו בר הכירא כמש"ל קכז ב' אבל וילדו לו קרינן דכחי הוא לכ"ד: לפיכך כו'. שם ב' הא ראשו חי כו' ושם הא נמי תנינא כו' וכר' יוחנן שם וכנ"ל סג: אבל כו'. מתנ' עודה שפחה ונשתחררה. ר"ל שנשאה בעודה שפחה וילדה ממנו ואח"כ נשתחררה וילדה וז"ש עודה כו' וכן בנכרית כו'. משבאת לישראל ילדה. הוא מילתא אחריתי ומזה הסיפא הקשו לר"י שם מז א': שנאמר כו'. בגמ' שם דריש לח"ל שנא' כי תהיין וכן הקשה לח"מ ונר' דצ"ל אחר ואצ"ל כו' ועתוס' קכז ב' ד"ה כך. ור' אניהו כו': (ליקוט) היה הבכור כו' שנא' כו'. ספרי פ' תצא ד"א כי תהיין לאיש שתי נשים אין לי אלא שהן שתים מנין אפי' כו' מנין אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה ת"ל שנואה שנואה ריבה את העריות שהן בל"ת ועדיין לא ארבה את העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים ת"ל שנואה שנואה ריבה יכול אפי' שפחה אפי' נכרית ת"ל כי תהיינה כו' וילדו לו מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין הולדות שלו וז"ש בס"ט אבל ישראל שה"ל כו' ומפרש הרמב"ם דר"ל יצאו אלו כו' דמבכר את בן האהובה בזה וכן ודאי דהא אין מתייחס אחריו דאף בנכרי אי לאו דה"ל ייחוס הבא אחריו הוא בכור לנחלה וכן בעבד לד"ה (ע"כ): ספק כו' והבא כו'. בכורות מז ב': אפי' אמר כו'. וז"ש במילתיה דר"י זה בני כו' ושם קלד א' האומר כו' וכן להיפך נאמן לומר שאינו בנו והוא ממזר כמ"ש בקדושין שם ודלא כרשב"ם ותוס' קלד ב' ד"ה ליורשו כו' וכן הרא"ש שם חלק עליהם: מיהו כו'. כיון שהגיד כו' וכמ"ש קכו ב' אמר בני כו': וה"ה כו'. ר"ל אע"ג שלא נתכוין בשביל הנחלה וכנ"ל לענין הרפואה: