ביאור הגר"א חושן משפט 270
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ודוקא כו'. כמש"ל סי' רמג סט"ו: (ליקוט) ודוקא כו'. ע"ל סי' רמג סט"ו בהג"ה ועתוס' דקדושין יט א' בד"ה אומר כו' וי"ל דבדעת כו' וכ"כ הרא"ש שם (ע"כ): (ליקוט) ודוקא כו'. ע"ל סי' רמג סט"ו ועתוס' דסנהדרין סח ב' ד"ה קטן כו' (ע"כ):
שכירות. ע"ל סי' פט ס"ב בהג"ה היה כו':
ומציאת בתו. תוס' שם וכמש"ש האי שפחה כו' אי איתא כו' וה"ה לנערה כו' ועתוס' דכתובות מז א' ד"ה משום כו':
וה"ה אם כו'. כמ"ש בב"ק פ"ז ב' רווחא דקאתי כו':
אבל אם כו'. כ"כ ב"י ס' קעז בשם בע"ה והביאו ד"מ כאן ירושלמי א"ר אסי בן שנראה חלוק מאביו מה שסגל לעצמו ואיכא לפרישי כגון שסמך על שולחן אביו וסגל בחיי אביו ומדלא תבע מחל ליה. וכ"ש מה שהרויח אחר מותו דאפי' זכות בתו אינו מוריש לבנו כמ"ש פ"ד דכתובות וע"ל סי' רפז:
אבל לא כו'. כמו אשתו הנותן לה מתנה קנתה וצ"ע דגם קטן ליקני דהא דעת אחרת מקנה לו כנ"ל:
יתום כו'. כמו עבדו ושפחתו העברים. תוס' שם:
וי"א כו'. כ"מ שם מדקא' אימתי כו' והלא אף בסתם לעצמו אלא דהכל שמראה לו אח"כ מציאותיו ע"י קאי אימתי כו':