ביאור הגר"א אבן העזר 7

והיא בת כו'. פ"א ופ"ג דכתובות ופ"ה דנדה ושארי מקימות: או קרוב כו'. וכן קטן כו' כבר תמהו עליו הר"ן ומ"מ דהא מסוגיא דשם מ' דקטן נאמן אפילו בשאינו מסל"ת כמ"ש שם עדות כו' תינוק כו' ובשאינה מסל"ת דאל"כ אפילו בנה כו' כמש"ש וכן מ"ש אפי' קרוב ולא חילק דבכולה כשרין אפי' אינן מסל"ת ושם אמרינן דבנה ובתה דוקא במסל"ת וגם מ"ש ומעשה כו' דומה בשביל שהוא קטן לא משמע כן דאמר באדם אחד ומ' בגדול אלא בשביל שהיה בנה וז"ש ויש שכ' ושיטתם דאשה ועבד ושפחה אפילו שלו וכל הקרובים חוץ בנה ובתה כשרים אפי' באינן מסל"ת וכן קטן וקטנה אבל בנה ובתה ועבד ושפחתה דוקא במסל"ת והיא ובעלה אינן נאמנין אפי' במסל"ת אבל הרמב"ן סמך עצמו על הירושלמי כדרכו שאמר שם ואפילו קטן רב אמי בשם ריב"ל אפי' קטן אפילו קרוב אפילו קטן וקרוב נשמיענה מן הדא חנניא קרסותיא אשתבאי הוא ובניה ואתתיה אתון לגבי ר"ח ולא קבלין אתון לגבי ריב"ל וקבלין וסובר שהוא המעשה שאמרו בגמ' מעשה בא לפני ריב"ל וקטן הוי כמ"ש בירושלמי ומשום הכי אצריכינהו מסל"ת אבל בקרוב אין חילוק כמ"ש שם דכלל לכל הקרובים בהדדי וכן הרמב"ם כללן ודברי הח"מ ובית שמואל דחוקים מאוד ואין צריך להשיב עליהן: ואפי' נשים כו'. דפסולים משום דמתכוונה לקלקולה משא"כ כאן דלא מקלקלא מידי שם וע"ש קי"ז קי"ח: וכן שפחתה. כר"פ דמתרצין ברייתא כוותיה: ויש מקילין כו'. כמו בעדות אשה כמו שהקילו כאן בכל פסולי עדות ועיין בפ"א דקידושין י"ב ב' אם הקילו כו' ועיין תוספת שם ד"ה אם כו' וכ"ש דהתם איסור כרת כ"ש כאן דאיסור לאו ודמיא להא דסוטה ז' א' אבל הרא"ש כתב דל"ד לשם דשם אפילו היא עצמה נאמנת אפילו אינם מסל"ת וכאן אפילו מסל"ת לא המנינן וזה שחשיב שפחה ולא חשיב גוי: וה"ה כו'. ור"ל דתליא בפלוגת' הנ"ל אם למדין מפדות אשה ד"מ: ומסל"מ כו'. גדולה מזו דכל פסולי עדות אינן נאמנין להחמיר כמש"ש כ"ג ב' ואינה נאמנת על חברתה ואפילו ע"א אינו נאמן להחמיר כמ"ש שם וכמ"ש בס"ה: אפילו היה כו'. כמ"ש בריש סוטה ומשקה לה ע"פ שנים ואף ר"א ל"פ אלא משום דרגלים לדבר שהרי קינא לה וכמש"ש שם ב' וכ"כ רש"י בכתובות שם כ"ג ב' ד"ה ה"ג: עד שיעיד כו'. מתני' וגמ' כ"ג ב'. וע"א מעיד כו'. אף שהעד טומאה בא בתחילה כמ"ש בגמ' שם וחברתה משתרי אפומא דעד ואף שבעדות מיתה אינה כן. מ"מ י"א: וי"א שאם כו'. גמ' שם איהי שויא לנפשה כו' אבל בב' עדים הוי כאשה דעלמא שאומרת טמאה דאינה נאמנת כמ"ש בסוף נדרים ודוקא בע"א דעדות א' מדינא אינו כלום אלא דהקילו וכ' בש"ג מ"ש בפנויה אסורה וע"ל ס"ו סי"ג. או כו'. דנשואין הוי כאמירה שלה וע' יבמות ק"ח א' ואם שלא מיחו הוי כאילו התירוה רד"ך: ומשמרין. גמרא שם. ואם בא כו'. ך"ג ב' רפ"א כולה דאיכ' עדים כו' איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה אבל משום ע"א של טומאה לא. ולא עוד כו'. עתוס' שם ד"ה והא כו' וד"ה עידי כו': וה"ה אם כו'. ירושלמי שם קדשתי' לא' מן הפסולין לה נאמן הבעלתיה לא' מכל הפסולין לה אינו נאמן נשבית ופדיתי' בין שהיא קטנה ובין שהיא גדולה או שנבעלה לא' מן הפסולין לה לא כל הימנו לפוסלה וכ"ה בתוספתא שם פ"ד נשבית ופדיתי' או שנבעלה לא' מן הפסולין לה לא כל הימנו לאוסרה: הואיל והדבר כו'. כמ"ש שם התם הוא דבשבויה כו' וכ"ה המסקנא: עיר כו'. לשון הרמב"ם וכפיר' תוספות שם ד"ה כאן וכמ"ש בירושלמי שם איזהו כרכום ר' אבא בשם ר"ח בר אשי כגון זוגין ושלשלאות וכבלים ואווזין ותרנגולים ואפרטוטות מקיפין את העיר ר' ייסא בשם ר' חמא בר אשי מעשה היה וברחה משם סומא אחת היה שם פרצה אחת מצלת על הכל היה שם מחבואה צריכה ר"ז ר"ב בר זבדא ר"י בר חקול' בשם ר"י נשיאה ובלבד כרכום של אותו מלכות אבל כרכום של מלכות אחרת כלסטים הן ופי' כר' יצחק ב"א דכל הני אמוראי דגמ' דידן וירושלמי כולהו ס"ל כותים: כל הנשים. דל"ד בהנות וכמ"ש ביבמות ל"ה א' כהנות אין ישראלית לא: אלא מי כו'. כנ"ל ע"א: כיצד מצלת כו'. ס"ל דצריכה שיאמרה טהורה אני כמ"ש שם לא נחבאתי ולא נטמאתי דהל"ל סתמא לא נחבתי מאי וער"ן: ואם שבו כו'. כמש"ש נ"א ב' שבויי מלכות כו' גנובי לסטים כו' ולכהן שניהן אסורות וכ"כ הרמב"ם שם: וי"ח כו'. כתי' דרב מרי דבע"ז שם לא הביאו אלא תי' דרב מרי וכ"ד הרי"ף שכ' ב' המשניות סתמא אבל הרמב"ם מפ' כפרש"י ד"ה ר' יצחק כו' דאית ליה נמי שינוי דרב מרי אלא בעי לפלוגי כאן וכ"כ תוספת ד"ה הנ"ל ויש ליישב כו' וכ"מ כו' וכ"כ הרמב"ם בפ' י"ב מהמ"א וש"ע י"ד סי' קכ"ט סי"ב וכן משמע בירושלמי הנ"ל דמחלק כר' יצחק בלא רומיא דמתני' אהדדי ר"ן אבל הרמב"ן לא רצה בזה משום דלישנא כאן וכאן קשיא ליה: אפילו לכהונה. ממ"ש ל"ש אלא שיד כו' ואי לישראל הא שבויה מותרת לישראל כמ"ש פ"ד שם אם תשתבאי אפריקינך כו' ואמרי' שם אף אנן נמי תנינא העיד כו' ושם לכהונה מדקאמר וריחקום בני משפחתה ובישראל לא שייך איסור במשפחה ואמרינן בע"ז ך"ג א' ומנא תימרא כו' ואי לכהן אסורה מה ראיה מייתי תוספת שם ושם ורא"ש: ודוקא כו'. כמ"ש בע"ז שם והכא ה"ט וכמ"ש תוספת שם ד"ה תדע תימא כו' וי"ל כו' ושם ד"ה ותו ועי"ל כו' וז"ש אם תפסו כו' כמש"ל בהג"ה וכ"ז בנחשבה כו' ואע"ג דלתי' הראשון מותר תפסו כל הפוסקי' תי' אחרון ועבמ"מ והג"מ ומהרי"ק וכ"מ בגמרא ותו לא מידי מ' דדבר ברור הוא: אסורה לכהונה. רמב"ם ומ"מ בשם הגאונים כמו ברישא דאיירי לכהונה כנ"ל וכי כל הני מתני' דכולה פירקין דכולהו לכהונה וכמו שבויה וכרכום דאינה אסורה לבעלה ישראל ועריטב"א: וי"א כו'. דאל"כ הל"ל לכהונה ונקט רישא לבעלה משום סיפא תוספת שם וע"י נפשות ובע"ז ד"ה ע"י ממון והא דנקיט מותרת כו' ועוד דאי לכהונה אפילו בלא נפשות אסורה כנ"ל בהג"ה ודוק' כו' וכמ"ש תוספות שם ד"ה תידע וסיפא דקתני אלא כו' ועוד דאמרינן והוא שנגמר דינו כו' ואי לכהונה אפילו בלא נגמר מי גרע משבויה ומיד א"ה תקיפה דאסור אפילו ע"י ממון ומנחבשה שלא ע"י ממון כנ"ל: ודוקא כו'. כחזקי' שם דרביה דר"י הוא ריטב"א ורא"ש ור"ן וכפי' רש"י ד"ה הני נשי כו' דיושבת מחמת בעליהן אעפ"י שלא נגמר דינן של הנשים וא"כ בחבושות מחמת עצמן מודה חזקיה אבל הרמב"ם סתם ע"י נפשות כו' שפירש שהנשים יושבות מחמת עצמן מחמת שהן יודעות במעשה בעליהן ופי' כר' יוחנן וז"ש ודוקא כו' ובהא מודינא לך אף לפי הפוסקים כחזקיה לפירש רש"י אבל כו' וכ"ז לבעלה ישראל אבל לכהונה בכ"ע אסורה כנ"ל דלא גרע משלא מחמת ממון וז"ש וי"א כו' ודוקא כו': וי"א כו'. שמפרשים כפי' הרמב"ם שיושבת מחמת עצמן ופי' כחזקיה דוקא שנגמר הלא"ה מותרות שסוברות לחזור וז"ש לבעליהן ישראל דלכהונה ל"פ כנ"ל: ובשעת כו'. דאינו מועיל להם הריצוי ומותרות אפילו לס' האחרונה כמ"ש למטה ועב"ש: ואם נחבשה וכו'. ממ"ש שם כ"ז ב' מעשה בא לפני כו' יצאתי כו' וכ"ש בכה"ג ואמרינן בפ"א ופ"ב דעירובין חצר שהרבים כו' ר"ה לטומא' דילפינן מסוטה: ישראל שהמיר כו'. כמ"ש בסנהדרין פ"ב א' ואידך נשייהו כו' ואפילו רבין ל"פ אלא משום גזירת חשמונאי וכת"ק דפ"ח דחולין ות"ק אשתו כו' וכיון שהמיר יושבין בשלום עמהן ועדיף מנחבשה ע"י ממון וז"ש ואפילו בעלה כהן וכמ"ש בכתובות ט' א' אין האשה נאסרת כו' ומ' דקאי אב' התי' אף אתי' ראשון דאמר ל"צ באשת כהן מדליק הניחא כו' דאין חילוק בין ישראל לכהן אלא לענין בעילת אונס כמ"ש ביבמות נ"ו ב' הכל היה בכלל כו': ואם אשתו כו'. דמומר לע"ז הוא מומר נכל התורה כולה כמ"ש בפ"ק דחולין וחשודה על הזנות וכ"ש בהמירה דפקר' בכל התורה כולה וכמ"ש בחולין שם ות"ק כו' דוקא בכה"ג ובסנהדרין שם: ויש מקילין כו'. כן מ' במהרי"ק שם לכאורה והטעם כמ"ש בכתובות שם דאין האשה נאסרת כו' אבל ליתא כיון דידוע שזמנה הוי כאלו יש עדים כמ"ש ולטעמיך כו' וכנ"ל דבניו ממזרים וכמו ע"י נפשות דאסורה לישראל ועח"מ וב"ש: ובשעת כו'. דקודם שהמירו אין מועיל להם הריצוי ולאח"כ יושבת בשלום ואע"ג דהמירו מחמת יראה ל"ל בה וכמ"ש בהני נשי דגנבי גנבי כו' מחמת יראה כו' וכ"ש כאן ושם שבקינהו כו' וז"ש וחזרו בהן נאחר כו' והוי כע"י ממונ' כיון שאין מסורות בידם כמ"ש תוספת שם ודוקא שהמירו תיכף דאל"כ אסורה לכהן דהא אין מתיר אלא משום דלא מהני הריצוי ועב"ש. ואם אשה כו'. כמ"ש בסנהדרין ס"א ב' וכרב אשי דוקא בישראל מומר וקי"ל כרב אשי בכל מקום ואף לאמוראי דפליגי שם דוקא לענין קטלא אבל להיות חשוד בכל התורה לא דגדולה מזו כ' תוספת בחולין י"ד א' ד"ה השוחט תימא כו' ומיהו כו' ועי"ל כו' ואף להחולקים על תוספת בכה"ג מודה וכמ"ש בע"ז ל"ב ל"ג ישראל ההולך לתרפות כו' כי תניא כו' וכרא"ש: בד"א כו' אבל כו'. ר"ל לכהונה כנ"ל מהא דאמרינן אף אנן כו' ולא הוצרך לפרש לשיטתו דאף ע"י נפשות דוקא לכהונה: וכ"ז כו'. כמ"ש תוספת בע"ז שם ד"ה תדע כו' ועי"ל כו' והרא"ש בשם רבי אלחנן כו' וכנ"ל וכמ"ש אין האשה נאסרת כו' ואפי' בידי עכו"ם וכמ"ש בירושלמי עבר וייחד א"ר ירמיה נשמיענ' מן הדא האשה שנחבשה בידי גוים א"ר יוסי אשה שדרכה לצווח הגע עצמך שהיתה חרשת דרכה לרמוז ואף שגמ' שם לא ס"ל כן משום דחבושה בידם אינה מצווחת משא"כ בכה"ג: אין אוסרין כו'. ואפילו כו'. כמ"ש בקידושין פ"א ב' מלקין כו' ואין אוסרין כו' ואפי' כו' כל כו'. כמ"ש בגיטין פ"ח פ"ט ושם פ"א א' והא"ר אשי כו' מאי תצא כו' וז"ש על בעלה: מיהו כו'. כמו אחר קינוי וסתירה דנאסרה משום רגלים לדבר כמ"ש בסוטה ב' ב' (ליקוט) מיהו אם נתייחדה לשם כו' ממ"ש בכתובות י"ג ב' א"ל מדברת היינו שבויה א"ל שאני שבויה כו' ש"מ אם נסתרה עם עכו"ם דינה כשבויה וכן משמע בנדרי' בעובדא דניאוף וכמ"ש תוספת בכתובות שם ד"ה מעלה כו' וא"ת והא כו' וי"ל כו' אבל הרא"ש בפ"ב דיבמות גבי הנטען על א"א כו' אפילו אדעתא דניאוף אסתתיר אין נאסרת כי הני עובדי דנדרים שם ולא הוצרך שם להני טעמא אלא משום דמיירי באומרת טמאה אני לך דאמתני' דשם קאי אבל בלא"ה אפי' בלא הני טעמא שריא ומהא דכתובות מדברת לפיר' תוספת שם ד"ה כשבחנו ופירש ר"י כו' אין ראיה דמודה שנבעלת וכנ"ל וכ"פ לקמן בסימן קע"ח ס"ו אפילו נסתרו כו' ועב"ש (עד כאן): אי זו כו'. קידושין ע"ז א' ת"ר איזו היא כו': כגון כהן כו'. וכ"ג כו' יבמות ס"א דכתיב אלמנה כו' וכתיב כו' וקדושין שם ב' זונה למה נאמרה כו' וערש"י שם ע"ח א' ד"ה כ"ג באלמנה כו' ובת"כ פרשת אמור מפרש הדבר יותר ויאמר אלמנה כולי ת"ל אלמנה לא יחלל גרושה לא יחלל כו' זונה מת"ל שיכול אין לי אלא כ"ג שעושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין כהן הדיוט מנין ת"ל זונה זונה לגז"ש מה זונה האמורה בכ"ג עושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין אף זונה האמורה בכהן הדיוט עושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין: או שנשא כו'. כראב"י ביבמות שם דאיפסיק שם כוותיה. ודוקא שבא אבל קידש בלבד לא כן משמע ברמב"ם שם ובקידושין ע"ח א' כרבא ובבעל לחוד סגי כמש"ש ועיין רש"י שם דברי המתחיל קידש וד"ה ומודה רבא כו' ובבעילה דוקא שנשא ג"כ כמ"ש ברמב"ם שם וטעמו כתב המ"מ ממ"ש ביבמות שם לא ישא ואם נשא כו' חלל ול"נ דאם איתא דבעל לבד ע"כ משום לא יחלל כמ"ש שם א"כ ה"ל חלל וכן הקשו תוספת ביבמות ס' א' ד"ה חלל כו' ואע"ג דלהרמב"ם דהבא על פנויה בל"ת אין זה מאיסורי כהונה וגם זונה לא נעשית אע"ג דאיסורא שוה בכל דלא קי"ל כר"א כמש"ל סימן ל' ס"ח. הרי אלו כו'. קידושין שם נולדה אין כו' והרי כו' ושם ת"ר לא יחלל כו': לעולם. ר"ל של"ד הולידה באותה ביאה כמש"ו: בין זה כו'. שע"ז נאמר חללה כו' ולא יחלל כו'. מהשערה כו' ובין כו'. עמש"ל סי' ו' ס"ט: והוא כו'. ע"ש: אבל כו' אבל כו'. יבמות נ"ו ב' נתארמלו כו': אע"פ כו'. ממ"ש מן הנשואין סתמא. מ"מ וכשנבעלה צריכה למימרא כ"מ. ול"נ שפי' כרב שם נ"ז ב' וכפירש התוספת שם סד"ה ורב ונראה לר"י כפירש ר"ת כו'. ליקוט. אע"פ שלא נבעלה כ' מ"מ דמתני' קתני מן הנשואין סתם מ' אע"פ שלא נבעלה וכ"מ כתב דמשנה יתירה היא וע"כ קמ"ל כה"ג ולא דחו כאן דבהדיא אמרינן בירושלמי שם סוף הלכה ג' א"ר יוסי ברבי בון לא סוף דבר מן הנשואין נבעלו בין מן האירוסין ובין מן הנשואין פסולות לא נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנשואין כשרות וכן בתוספתא פ' עשירי אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנכנסה לחופה לשם נשואין ולא הספיק לבועלה עד שמת כשירה לכהונה וכשירה לאכול בתרומה בא עליה פסלה מן הכהונה ופסלה מלאכול בתרומה אלא דהרמב"ם ס"ל דכ"ז אתיא כשמואל והוא פ' כרב וכפירש תוספת שם. ע"כ: שכל נשואה כו'. מתני' בכתובות. י"א בתולה אלמנה כו' וערש"י שם ד"ה מן וד"ה כתובתה וגמ' שם ת"ר כנסה כו' ע"ש: הכהן עצמו כו'. קידושין ע"ז א' ומתני' סוטה ספ"ג: כהן שבא כו'. אזיל לשיטתו שס"ל דפ' שם והלכתא נכרי כו' אפילו לכהונה אבל בירושלמי לא משמע כן שאמרו שם פ"ד הלכה ט"ו ואע"ג דר' יהושע אמר הבא על אחות חלוצתו הולד כשר מודה שאם היתה הולד נקבה שהיא פסולה מן הכהונה כו' אע"ג דאמר רב גוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר מודה שאם היתה נקבה שהיא פסולה מן הכהונה וזה שלא כפירוש הרמב"ן דרב מודה בה להתירא ר"ל אף לכהונה וכמ"ש לעיל ור"ל אחות חלוצתו שהיא בכרת וכר"ל בפ"א דיבמות בגמ' כהן כו' חלל עמ"ש למעלה דחלל אינו נעשה הזכר אבל נקבה פסולה לכהונה כמ"ש בגמ' מק"ו מאלמנה וכמ"ש רש"י ט"ו ב' ד"ה היא כו' וכן בכל ח"ל חוץ ממחזיר גרושתו ויבמה לשוק שהן עצמן אבל להרמב"ן שפ' שאף אלו נפסלין הן עצמם א"כ אף בהן פסולין בנותיהן אבל כבר כתב שאין הפוסקים מודים לו באלו השתים כמ"ש. ע"כ: ואם חזר ובא כו'. ר"ל כהן אחר שאינו ערוה עליו או הוא כגון באחות אשתו וכן ביבמה דקי"ל אין הולד ממזר כמ"ש ביבמות צ"ב א'. אבל דבריו צ"ע כיון דעשאה זונה הולד פגום לכהונה אפילו היה ישראל כמש"ש מ"ד ב' הכל מודים כו' דאע"ג דאמר ר' יהושע כו' ה"נ כיון כו' וכן שם ט"ו ב' מאי מתיירא כו' וערש"י שם ד"ה היא עצמה ולעיל גבי ח"כ כו' וה"ה בח"ל לפ"ד ש"פ דנעשה זונה וכן ביבמה לשוק אלא דעיקר דינא דיבמה לשוק נעשה זונה ג"כ צ"ע דשם מ' דאינה נעשה זונה ולכך הולד כשר וכמ"ש רש"י בד"ה הנ"ל וא"ל דס"ל דלא קי"ל כהאי סוגיא אלא גם מחזיר גרושתו מתחללת ואפ"ה הולד כשר ממ"ש בקידושין שם ובפרק בתרא דנדה ושאר מקומות דהיא תועבה ואין בנה תועבה ואם אי' קרא ל"ל הא איפרך ק"ו וממנה ילפינן לכל זונה דולד כשר אבל א"א לומר כן דהא אמרינן ביבמות שם מ"ד ב' והיא כשרה כו' ושם ס"ט א' ואימא נבעלת כו' והייתי י"ל דל"ג שם ט"ו ב' למנ"מ למיפשט אלא ולד מחזיר גרושתו מהו ר"ל את"ל דבני צרות פסול ולד מ"ג מהו מי קאמרינן אבל ביבמה לשוק נתחללה ג"כ ופשיט ליה דאפילו בני צרות כשר דלא ילפינן ק"ו כלל אבל א"א לומר כן דהא אמרינן שם מאי מתיירא כו' וכן שם מ"ד ב' מאן הכל מודים ר"י כו' וגמ' דקידושין שם הלכך כהן כו' דוקא לעצמם אבל לזרעה לא וע"ל סי' ו' ס"ח והעיקר לדינא כדעת כל הפוסקים דאינה נעשית זונה אלא מהנך דלא תפסי קידושין שכן מוכיחות כל הסוגיות כמ"ש שם ועוד סוגיות אחרות וכן יבמה לשוק כמש"ש ט"ו ב' ולכן אין נעשית חללה לעולם אף בביאה שניה ולכן אמר שם בקידושין כהן שבא על אחותו וכן בכמה מקומות דוקא בח"כ ובח"כ אפילו הולד הראשון פגום לכהונה אפילו מישראל וכ"פ בסט"ז בעכו"ם ועבד והוא מק"ו הנ"ל כמ"ש שם מ"ה א' דכולהו אמוראי כו' מק"ו כו' מיהו דברי הרמב"ם נכונים שהוא אזיל לשיטתו שפ' בפרק ט"ו דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומ' מדבריו דכשר לגמרי וכן הרי"ף נסתפק בזה משום דבתר כל שקלא וטריא מסיים והלכתא נכרי כו' ולא מסיים והולד פגום וכן הרמב"ם ז"ל נסתפק וכתב מדא"ל רב יהודה זיל איטמר כו' וכן רבא א"ל או גלי כו' ואם איתא היכא יהבי עצה דנפיק חורבא דאתי כהן למנסב ברתיה וכן דקאמר לרב הב לי ברתך כו' וסוגיא דגמרא הכי הוא אלא אמר רב יוסף רבי היא כו' ריב"ל אמר הולד מקולקל כו' הכל מדברי רב יוסף הוא ר"ל דלרבי הולד ממזר ולדברי ריב"ל הולד פגום מיהא א"ל אביי מאי חזית כו' מורי בה להיתרא ר"ל אף לכהונה ואף רב כו' ואף רב יהודה כו' דכולהו מורו להתירא אף לכהונה וכן כל הסוגיא וכיון דקאמר והלכתא כו' כשר סתם י"ל דאף לכהונה קאמר וכ"מ בבכורות מ"ז א' דאיכא למ"ד אין מזהמין כו' וערש"י שם ועכ"ז פ' הרמב"ם להכשיר אף לכהונה ומ"ש הרמב"ם שם פי"ג הלכה ה' היה נשוא כו' כו' כבר הקשה המ"מ שם ותי' דנ"מ בגר וגיורת שהיו מוחזקין בישראלים וכ"כ הראב"ד דע"כ צ"ל כן דאף אם תאמר הולד פגום לכהונה אין נ"מ בזה דהא לר' יהודה אף בגר גמור בתו פסולה לכהונה כמ"ש במתני' דקידושין ע"ז א' אלא דהרמב"ם כ' היה נשוי לישראלית ועוד שכתב נתגיירתי וכן הקשה הרמב"ן דהא בגמ' ל"ק אלא נתגיירתי ואין הוא נאמן על אשתו לומר נכרית לפסול את הבן כמ"ש ואין נאמן על בנו גדול משום בן הבן וה"ה בשביל האם אבל א"צ לכ"ז דנ"מ אף שהיא גיורת גמורה מוחזקת בישראל וגמור דאז בתו כשרה לכהונה ופוסל בתו לכהונה לראב"י וכ"ש לר' יהודה וז"ש שמוחזק בישראל מעליא הא דקאמר נתגיירתי בינו לבין עצמו בשביל לפסול עצמו אבל בשביל בניו אפילו נתגייר בב"ד וכן נ"מ לענין כל משימות שאתה משים ולדון ד"מ דבעינן צד א' מישראל וכן נשוי לישראלית נ"מ לדון ד"נ ולחליצה הדרינן לשמעתא דלהרמב"ם הולד כשר אף לכהונה וא"כ אף במקום דלא תפסו קידושין ונעשית זונה הולד כשר ולית לן הק"ו וכל הסוגיות דפסלי לולד ס"ל דנכרי ועבד הבא על ב"י הולד פגום לכהונה כריב"ל ואנן לא קי"ל כן וכן מ"ש דיבמה לשוק נפסלת לכהונה פ' כר"י ב"נ דע"כ ה"ל דנעשית זונה מדפסיל לולד אבל בזה לא ס"ל כוותיה דהולד פגום כנ"ל דאף בח"כ כשר וכן מחזיר גרושתו מ' מדברי הרמב"ם דנפסלת דהא כלל כל ח"ל השוה בכל וכן בה' תרומות דס"ל דריב"ל לא ס"ל הא דאמרינן שם ס"ט א' לאיש זר כו' וכ"כ הרמב"ן שם ע"ש אבל לדינא עיקר כמ"ש הרא"ש דולד פסול לכהונה וכמש"ל סי' ד' ס"ה וסי"ט ובסי' זה סי"ז ומ"ש מדסתם והלכתא כו' כבר דחאה הרא"ש שם ופירש הרמב"ן דחוק בסוגיא וליכא מאן דמכשיר וסוגיא דבכורות ע' תוס' שם ד"ה ולא תימא כו' וחזינן דלרבינא אכשר בסוגייא כאן ואמרינן שם כ"ג א' וספ"ג דקידושין ס"ס ב' נהי דממזר לא הוי כו' ובתר דאיפסיק הל' שם אמרי' שם ההוא דהוי קרי ליה בר ארמאה כו' ועתו' דסוטה מ"א ב' ד"ה אותו היום כו' ודבר תמיה כו' ופר"י כו' והרמב"ן סתר דבריהם ואמר אבשלום ורחבעם יוכיחו אלא משום דתניא בתוס' ספ"ד דסנהדרין אין מעמידין מלך אא"כ נשוי לכהונה ר"ל שאם היה בת היה כשר לכהונה אלמא דהולד פסול לכהונה ועתוס' דיבמות מ"ס ב' ד"ה כיון כו' ואע"ג דתניא בתוס' כו' אבל ברמב"ן כתב דאיסורא דאורייתא הוא מקרב אחיך מובחר שבאחיך והשתא ל"ל לכל הדוחקים בברייתא הנ"ל מ"ז א' דנ"מ לכהונה ולר"י נ"מ לענין ממזר כמ"ש תוספת סד"ה נאמן וי"ל דקסבר כו' והא דאיקבע הלכתא שם והלכתא כוותיה כו' נ"מ לדידן לכהונה וכ"כ הרמב"ן וגם מ"ש דיבמה לשוק נפסלת כר"י ב"נ כל הסוגיות אין מוכיחות כן וכן דח"ל נעשית זונה כל הפוסקים חולקים עליו וכ"ש לפי מאי דקי"ל דהולד פגום נ"מ שנעשית זונה וכל הסוגיות מוכיחות דאין הולד פגום מח"ל: הוא או כו'. כ"כ רש"י וכנ"ל בסי"ב: אבל הבא כו'. מתני' דיבמות ס"א א' אין זו כו' ולשיטת הרמב"ם שאף פחות מבת ג' שנים כמש"ל ס"י ס"ח אבל לדעת הפוסקים דפחות מבת ג"ש אף דפסולה אינה זונה ומ"ש המ"מ דאף לדבריהם כיון שפסולה לכהונה אפשר שהולד חלל ליתא דא"כ חלל יהא הולד פגום לכהונה אף מישראל מק"ו דאלמנה כגון שהיא נפסלת לכהונה אלא דוקא בזונה ולכן דוקא ח"כ שהיא זונה. ליקוט. אבל הבא על הגיורת כו'. כמ"ש במתני' פ"ו דיבמות שהיא זונה האמורה בתורה. ע"כ: נו) כהן כו'. עמש"ל דנקבה פסולה לכהונה ולא זכר וכ"מ אח"כ ברשב"א וחלק על הרמב"ן שכ' על מ"ש רש"י בתה ל"ד דה"ה בנה דהוא חלל אבל הוא כתב דאינו נראה כן מדברי רש"י וכן הפורש בירושלמי דגרסינן שם אע"פ דר' יהושע אמר הבא על אחותו הולד כשר מודה שאם היתה נקיבה פסולה מן הכהונה אע"ג דרב אמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר מודה שאם היתה נקבה פסולה מן הכהונה אבל כ"ז אינו מוכרח כמ"ש רש"י משום דלא הוזהרו כשירות לפסולין נקט נקבה ואי משום שפוסל הזכר את הכהנת לכהונה אף הישראלית פוסל ואפשר שז"ש פגום כו' שפוסל את הנשים מהכהונה והשתא שפיר קאמר בנה פגום כדברי הרמב"ן אבל מפ"ד דקידושין ראיה מוכרחת היא דאמר אין חללה כו' וכנ"ל ובזה ניחא מה שהקשו מ"ש שם זיל איטמר כו' הא נפיק מיני חורבא לכהונה אבל למ"ש דבזכר אין פסול ניחא וכ"כ הרשב"א אבל הרמב"ן ראייתו ממ"ש שם ך"ג נהי דכשר כו' ישראל פסול כו' אלמא משמע אפילו בזכר וכן בבכורות מ"ז לויה שילדה כו' לוי פסול כו' והא דאין חללה ראיתי שכתב שם ס"א על גמרא אין חלל מנדה כו' דאף שארי ח"כ נפסלין לכהונה שאמרו אין חללה כו' היינו שם חללה דאין נקרא אלא שם פסול עיין שם אבל המעיין שם בסוגיא דקידושין אינו פוסל ח"כ דוקא כנ"ל. ע"כ: הולד כשר ר"ל שאינו ממזר כמש"ש מ"ט ע"ב: ואינו חלל. שם ס"א דקי"ל כראב"י דאיפסיק הלכתא שם כוותי': וכן בן בנו כו'. גמ' שם מאי לעולם כו' וערש"י שם במתני' ד"ה לעולם וז"ש ואם ילדה כו' ר"ל אשתו כמש"ש חלל שנשא כשרה כו' וכן אשת בני בניו כמש"ש בת בנו תשתרי מי כו': אבל כו'. רש"י הנ"ל וגמ' שם בת בתו תתסר כו': שישראל כו'. ממתני' שם: כהן שנשא כו'. יבמות ק"ב בשלמא לשני כו': שהרי כו'. קידושין ע"ז א': כהן שבא כו'. כמו בספק ערוה לענין ממזר ועפ"ק דכתובות י"ד ע"ב ושם מ"ש הנך דאורייתא כו' וערש"י שם ובקידושין ס"ו א' ה"ד אלימא כו' ושם אפילו ודאי אשתבאי אינו ודאי שנבעלה ואפי' בספק שבויה נפסל לכהונה ואלמנת עיסה בספק א' פסולה לד"ה כמ"ש בכתובות שם וכן בת עיסה פסולה לכהונה כמ"ש תוספת בכתובות שם בשם תוספתא: או ספק חלוצה. צ"ע דהא אמרינן ביבמות כ"ד א' דספק חלוצה ל"ג רבנן וכן הולד כדיעבד דמי כמ"ש בכתובות שם וערש"י שם ד"ה והא כו' ולכן השמיט הרמב"ם וש"ע וכן בכתובות שם מ"ש הנך דאורייתא כו' מ' דבדרבנן ודאי כשרה האלמנה והבת: ונותנין עליו כו'. מתני' יבמות צ"ט וה"ה בספק חלל וכמו בספק ממזר כמ"ש בכתובות שם מ"ש הנך כו' וערש"י ביבמות ל"ז א' ד"ה אמר אביי כו': מכין כו'. מפ"ד דקידושין ע"ג א' ד"ה כו' וה"ה לחלל: וה"ה בחלל כו'. כמו בממזר יבמות פ"ט ב': אבל כו' ה"ה כזר. כמ"ש בקידושין ע"ז ב' זרעו חולין: ומטמא למתים. ספי"א דיבמות ופ"א דסנהדרין ובת"כ ר"פ אמור בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים וז"ש שנאמר אמור כו' ואכולה פרשה קאי אף לענין איסורי כהונה וכמ"ש בסכ"ב ועפ"ח דבכורות מ"ז ב': אפילו בת כו'. שם ואפילו עד עשרה כו': וה"ה כו'. מתני' שם: הכהנת כו' שלא כו'. שם ע"ג א' אחד כו' מסייע כו': שנ' כו'. סוטה ך"ג ב' ואכולה פרשה קאי: