ביאור הגר"א אבן העזר 5

פצוע כו'. מתני' ע"ו א': ואפי' נתינה כו'. שם: ויש מתירין כו'. דהא קי"ל כרב ששת דאפי' כהן מותר והא נמי דאוריית' הוא והא דקתני מתני' בגיורת ול"ק רבות' יותר דאפי' בממזרת מותר לר' יהודה אצטריך דס"ל קהל גרים איקרי קהל ואפ"ה מותר וכ"ש ממזרת להראב"ד וכ"ה בירושלמי שם ובפ"ד דקדושין על מתני' כל האסורין ר' חלקיה ר' סימון בשם ריב"ל ל"ש אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא תמן תנינן כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה ר"י אוסר ר' ירמיה כללה פצוע דכא ישראל מותר לישא לו ממזרת א"ר יוסי ובלבד מפסול משפחה אבל פסול הגוף לא ר"ל דפליג על ר' ירמיה ואמר דמתני' לא אמר דכל האיסורין אלא בפסול כו' חילי' דר' יוסי מן הדא דאר"ח ר"ס בשם ריב"ל ל"ש אלא פצוע דכא ישראל אבל פ"ד כהן כמה דאת אמר תמן כהן ברור פסול לו ליש' גיורת אף הכא ישראל ברור אסור לישא ממזרת אבל לדידן דקי"ל דכהן מותר ליתא לר' יוסי ואלו הן דברי הראב"ד הנ"ל ומ"ש המ"מ דהרמב"ם פ' להחמיר בשל תורה ליתא דא"כ ה"ל לאסור כהן בגיורת דהא בהא תלי' כמ"ש שם ובגמ' וכנ"ל וכן מ"ש מגדל עוז דקיי"ל כר"י דנימוקו עמו טעה טעות גדול דר"י דשם אמור' הוא והוא ר' אסי דש"ס אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו שפ' בפי"ב דנתינים בגירותן אינן אסורין אלא מדרבנן וכמש"ש ע"ח ב' אר"ח בר אדא נתינים כו' ושם ע"ט א' ונתינים דוד גזר כו' ואכתי כו' בימי ר' כו' וע' רמב"ם שם וא"כ איבטל ליה הא דרב' בתריית' וקיי"ל כמ"ש רבא בתחילה אמר רבא אטו כו' בפסולים לא גזר ומ"מ הא דרב ששת קמה ליה כיון דליכ' מאן דפליג ול"ל לממזרת כמ"ש המ"מ דשאני כהן שהו' לאו שאינו שוה בכל וז"ש בבריית' רק נתינה ול"ק ממזרת וה"ה לספק ממזרת דאינה אלא מדרבנן כמ"ש בפ"ד דקדושין ול"ג רבנן בפסולין וכמ"ש כאן והקשו עליו שהרי בכל המקומות חשבי' לנתינה חייבי לאוין בפ"ב דיבמות איסור קדושה אלמנה כו' איסור מצוה כו' ושם פ"ו ב' ממזרת ונתינה א"ב כו' ושם ס"ח א' וקדושין ע"ד ב' בן תשע כו' ובכתובות י"ד ת"ר איזהו עיסה כו' מ"ש הנך דאוריית' כו' ושם רפ"ג אלו נערות כו' ובסוטה מ"ד רי"א אלמנה לכ"ג ובגמ' מאי איכא בין ר"י כו' וברפ"ג דמכות אלו הן הלוקין כו' ותירצו דנתינה אגב גרר' דממזרת תנו כמו חלוצה אגב גרושה דהא אינה אלא מדרבנן כמ"ש ביבמות כ"ד א' קדושין ע"ח א' אבל הרמב"ן כ' דל"ד דחליצה נפקא מקר' דגרושה להכי תלי להו בהדדי משא"כ בנתינה וברפ"ג דמכות אמר גרושה וחלוצה אינו כו' ומה' דקדושין שם לפי שחליצה מדבריהם ול"ק כן בממזרת ונתינה שאינו חייב אלא אחת אלא דלא אסרה תורה בגירותן אלא הן בלבד שהרי לא מנה בהם דורות ולא נאמר בהן עד עולם וז"ש ר"ח ב"א דוד כו' ר"ל זרעם ועל מתני' קאי ממזרים ונתינים כו' וכן משה ויהושע וכן מ"ש בימי רבי כו' ובכ"מ ששנו נתינים בהדי ממזרים היינו דור ראשון שנתגיירו כגון הגרגשי שפנה וא"כ קיימא הא דר"ח ב"א וקיימי נמי הא דרבא בתרייתא והדר מקמייתא מכח כל הני מתני' כנ"ל ול"ק הא דפ"ב דע"ז בנותיהן דאוריית' כו' כמ"ש תוס' ביבמות שם ד"ה בגיורו כו' וא"כ ה"ה לממזרת וכדברי הראב"ד והג"ה ועתוס' שם א' ד"ה ונתינים כו': העטרה שם ע"ו א' הוי בה כו': או למעלה. שם ע"ה ב' פשיט' דלמעלה כו': מוקף לכל כו'. שם וכגי' הרי"ף והרא"ש א"ל רבא תוספאה לרבינא מלא חוט ע"פ כלה כו' וכמש"ש עטרה כ"ש מעכבת: למעלה מעטרה. שם פשיטא כו': לרש"י כו'. שם ד"ה ההוא כו' וקי"ל כמר בר רב אשי בכ"מ: להרמב"ם כשר כרבינ' ומר זוטרא ור"פ שם והא דמר בר"א לא היה כמרזב וה"ה שהיה יכול להיות כמרזב אלא נקל היה לעשותו כן עב"י: ניקב כו'. כגי' בגמ' שכנגדו למעלה בעטרה: או שנידוכה כו'. היינו נימוק דברייתא: נקב מפולש. מדמכשרי' כקולמוס וכמרזב ושם למעלה מעטרה אלא צ"ל כיון שאינו משני צדדין תוספת שם ד"ה נקב כו': ודלא כו'. שם אר"י בנו של ריב"ב כו' וכ' ר"ת דל"פ את"ק דשאני בין נקבה לנטלה כמו בטחול ואם ת"ל דפליג ה' כר"י כיון ששמע בכרם ביבנה כמ"ש בפ"ד דיבמות ממתני' דכרמא הדר ביה וכן בירושלמי פ' כר' ישמעאל וכן פ' ר' אמי למעשה שם וכן אמר שמואל שם אלא דאמר שם ובלבד שלימין ופי' בתוספת ב' פי' שניטל השלימ' ופי' ב' שהוא ב' תיבות של ימין ועתוס' שם ד"ה שאין כו' אבל הרא"ש והרשב"א פ' דר"י בידי שמים איירי וה"ה לניטלה שתיהן וז"ש שמואל שם כר' ישמעאל כמ"ש בגמ' א"ש פצוע כו' וכמ"ש בירושלמי שם תני ר"י בנו של ריב"ב אומר שמעתי בכרם ביבנה שאין לו אלא ביצה א' אינה מוליד וזהו סריס חמה ושם אית תנוי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר ויליף לה מממזר שנאמר לא יבא כו' אית תנוי תני בין בידי שמים בין בידי אדם פסול כו' הוין בעי מימר מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר רי"ב של ריב"ב היא מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול רבנן היא כו' ובזה הלכה כר"י ומ"ש תוספת בשם ירושלמי אין כרתי כו' הרא"ש כלל ל"ג גורס אין ברית דאת כו': או אחת. דהא מדמי להו לביצים אפי' בא' מהן ואמר בין כו': כל פיסול כו'. לשון הרמב"ם: אבל לרש"י. שם ד"ה בידי כו' ואינו מוכרח וערש"י שם ד"ה סריס חמה כו' ושם כ' ב' ד"ה סריס אדם כו': אבל לרש"י והרא"ש כו'. ליקוט: וכן מ' מההוא עובדא דאיסתתום גובתא וערא"ש שם שכתב וע"י ליקוי וחולי כו' דלא גרע כו': וכ' הרא"ש כו'. דאמרו שם הרי שעלה חטטין מי מחכך בה או מסיים והרי הוא בידי אדם כמי שהוא בידי שמים וט"ס כאן ודו"ק: דהכי משמע בירושלמי. כנ"ל דקאמר זהו סריס חמה אית תנוי תני כו' אלמא כה"ג הוא: אסור כו'. בין באדם שבת ק"י ב': בין כו'. א' טמאים חגיגה י"ד ב': חיה כו'. בין בא"י כו' ת"כ פ' אמור לא תקריבו אין לי אלא שלא יקריב מנין שלא יעשו ת"ל לא תעשו א"ל אלא תמימין בעלי מומין מנין ת"ל בארצכם א"ל אלא בארץ בח"ל מנין ת"ל לא תעשו בכ"מ שאתם מנין אף באדם ת"ל בכם דברי ב"ע: כיצד הרי כו'. אזיל לשיטתו שפ' כר' יהודא בבכורות ל"ט ב' וקידושין כ"ה ב' דכולן אף בביצים ואע"ג דה' כר' יוסי מחבירו וכ"ש שהוא מכריע משום דר' יוחנן דקאמר להביא ניתק כו' ס"ל כר' יהודא וערש"י ותוס' שם מיהו תוס' בבכורו' שם ד"ה כולן כ' דאף לר"י סיפא לא תעשו אף בבצים מיהו הרמב"ם ע"כ לא ס"ל כן דמש"ה פ' כר' יהודא כנ"ל: בין באדם בין כו'. כנ"ל: והמסרס את כו'. ת"כ שם מנין שאף הנקבות בסירוס ת"ל כי משחתם רי"א בהם ואין הנקבות בסירוס ופ' כת"ק אלא דאין בהם מלקות כיון דלא נכללו בל"ת דלא תעשו: בין כו'. כנ"ל דכולן נכללו בפסוק זה: המשקה כו' ואשה כו'. שבת שם ובתוספתא פ"א דיבמות האיש אינו רשאי לשתות כוס של עיקרין שלא יוליד והאשה רשאי לשתות כוס של עיקרין שלא תלד: ואין לוקין דליתנהו בכלל ומעוך כו'. אלא בכלל משחתם דלהכי לא נפקי אשה אלא ממשחתם כיון דלא שייך בה ומעוך כו' בגיד וביצים ואין לוקין כנ"ל. הרי כו'. כנ"ל שכל שאינו נוגע באיברי הזרע אינו לוקה שהרי לר"י אף בביצים אינו לוקה אע"ג שמסתרס כנ"ל ועבה"ג ור"ל מדמצרכינן שם או לרבות את המצמם: אבל מותר כו'. שבת שם. דלא כו'. ל"ד אלא משום דאינו מסרס כלל אלא מונעו מתשמיש כמ"ש שם וכמ"ש בפ"ה שם נ"ג ב' רנבי"א עור שקושרין כו' ועד"מ: אסור כו'. ליקוט הרא"ש והרמב"ם וגם הראב"ד כ' הרא"ש דלא איפשיטא ולקולא אבל בהשגת הראב"ד בריש ה' כלאים כ' דלא איפשיטא יולחומרא וצ"ע. אבל הרא"ש וש"פ פ' דאיפשטא האיבעי' דאסור מאבוה דשמואל ושינויא דשני כרב חדקא ליתא דהא אביי ורבא ור"א ומרימר ומ"ז והנהי תרי חסידי כולהו ס"ל כוותיה ולא קי"ל כרב חדקא וסמ"ג פ' מטעם זה כרב חדקא: בהמה שלנו. כמ"ש שם פרתי ועיין בא"ח סי' ש"ז סכ"א בהג"ה ובי"ד סי' רצ"ו ס"ב ומותר לומר לעכו"ם כו' ועמש"ש וצ"ע: ואפי' לא כו'. ערש"י שם ד"ה ומגנחין כו': אבל לבנו. פי' רמב"ם צ"ל דגי' היתה בהיפך דרב אשי אסר והטור פ' כר' אשי כגי' שלנו. אבל הרא"ש וסמ"ג ושאילתות וש"פ פ' כרב אשי ועברא"ש פ"ה שם סמ"ז ועפ"ח שם ועי"ד סי' ק"ס סט"ז: ומותר כו'. דלא עדיף משבת שמותר בכה"ג כמ"ש ספ"ק דש"ז וכאן איבעי להו כו' כי אמרינן כו': ומותר כו'. כנ"ל דלא קי"ל כר' חידקא כמ"ש כל הפוסקים: ויש אוסרין. הוא דעת הסמ"ג שפ' כר' חידקא וטעמו דס"ל דהאיבעי' לא איפשטא ואפ"ה אסרו כל הני אמוראי ש"מ דכר"ח ס"ל ולפ"ז למחצית שכר פשיט' דאסור ומיהו כו'. כמ"ש בפ"ק דע"ז אלפני דלפני כו' ואפילו לשלוחו דאין שליח לדבר עבירה וה"ה לגוי וכ"ש הוא דאין שליחות לעכו"ם. שם וז"ש נותנו כו': כ"ד. מדאמרינן בחגיגה מהו לסרוסי כלבא כו' ובשבת הרוצה שיסרס תרנגול כו' ובשבת קנ"ד ב' והאיכא צער ב"ח והאיך טענה בתחלה: ומ"מ כו'. דמ"ש בפ"ז דב"מ בר' שנענש על העגל: