תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 155:

הַיְינוּ דְּקָאָתוּ וְאָמְרוּ לֵיהּ: מַהוּ לְבוֹדְקוֹ. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִבֶּן עֶשְׂרִים, כִּי בָּדְקוּ לֵיהּ מַאי הָוֵי? וְהָא תְּנַן: בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים; וְהוּא הַסָּרִיס, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם! לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: וְהוּא שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס? אָמַר רָבָא: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: וְהוּא הַסָּרִיס; שְׁמַע מִינַּהּ. וְכִי לָא נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס, עַד כַּמָּה? תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עַד רוֹב שְׁנוֹתָיו. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אִי כָּחֵישׁ אֲמַר לְהוּ: לִיבְרֵי; וְאִי אִבְּרִי אֲמַר לְהוּ: לִיכְחוֹשׁ. דְּהָנֵי סִימָנֵי – זִמְנִין דְּאָתוּ מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא, זִמְנִין דְּאָתוּ מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא. אִיבַּעְיָא לְהוּ: תּוֹךְ זְמַן – כְּלִפְנֵי זְמַן, אוֹ כִּלְאַחַר זְמַן? (אָמַר) רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן. רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא אָמַר רַב נַחְמָן: תּוֹךְ זְמַן כִּלְאַחַר זְמַן. וְהָא דְּרָבָא, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר – דְּהָהוּא תּוֹךְ זְמַן דְּאָזֵיל זַבֵּין נִכְסֵי, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. מַאן דַּחֲזָא סָבַר, מִשּׁוּם דְּתוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן; וְלָא הִיא, הָתָם שְׁטוּתָא יַתִּירְתָא חֲזָא בֵּיהּ – דַּהֲוָה קָא מְשַׁחְרַר לְהוּ לְעַבְדֵיהּ. שְׁלַח לֵיהּ גִּידֵּל בַּר מְנַשְּׁיָא לְרָבָא, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: תִּינוֹקֶת בַּת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, יוֹדַעַת בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן; מַהוּ? שְׁלַח לֵיהּ: אִם יוֹדַעַת בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן – מִקָּחָהּ מִקָּח וּמִמְכָּרָהּ מִמְכָּר. וְלִישְׁלַח לֵיהּ תִּינוֹק! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. וְלִישְׁלַח לֵיהּ תִּינוֹקֶת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. וְהָא דְּרָבָא, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר – דְּהָהוּא פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים דַּאֲזַל זַבֵּין נִכְסֵי אֲבוּהוּ, כְּגִידֵּל בַּר מְנַשְּׁיָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַרוּ לֵיהּ קְרוֹבֵיהּ: זִיל אֱכוֹל תַּמְרֵי, וּשְׁדִי (בֵּיהּ) קַשְׁיָיתָא בֵּי רָבָא. עֲבַד הָכִי, אֲמַר לְהוּ: זְבִינֵיהּ לָאו זְבִינֵי. כִּי קָא כָּתְבוּ לֵיהּ שְׁטָרָא, אֲמַרוּ לֵיהּ לָקוֹחוֹת: זִיל אֵימָא לֵיהּ לְרָבָא, מְגִלַּת אֶסְתֵּר – בְּזוּזָא; שְׁטָרָא דְמָר בְּזוּזָא?! אֲזַל אֲמַר לֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: זְבִינֵיהּ זְבִינֵי. אֲמַרוּ לֵיהּ קְרוֹבֵיהּ: לָקוֹחוֹת אַגְמְרוּהוּ! אֲמַר לְהוּ: מַסְבְּרִי לֵיהּ – סָבַר. כֵּיוָן דְּמַסְבְּרִי לֵיהּ, וְסָבַר – מִידָּע יָדַע, וְהַאי דַּעֲבַד הָכִי – חוּצְפָּא יַתִּירָא הוּא דַּהֲוָה בֵּיהּ. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וּלְעֵדוּת – עֵדוּתוֹ עֵדוּת. אָמַר מָר זוּטְרָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְמִטַּלְטְלֵי, אֲבָל לִמְקַרְקְעֵי – לָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְמָר זוּטְרָא: מַאי שְׁנָא מִטַּלְטְלִי – דִּזְבִינֵיהּ זְבִינֵי; אֶלָּא מֵעַתָּה, הָא דִּתְנַן: הַפָּעוֹטוֹת – מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בְּמִטַּלְטְלִין, הָכִי נָמֵי דְּעֵדוּתָן עֵדוּת?! אָמַר לֵיהּ: הָתָם, בָּעֵינָא ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים״, וְלֵיכָּא. אָמַר אַמֵּימָר: וּמַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: הַשְׁתָּא, וּמָה זְבִינֵי – דִּמְקַבֵּל זוּזֵי, אָמְרַתְּ דְּלָא – דִּלְמָא מוֹזֵיל וּמְזַבֵּין; כׇּל שֶׁכֵּן מַתָּנָה – דְּלָא מָטֵי לֵיהּ וְלָא מִידֵּי! אֲמַר לֵיהּ: