תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 120.

אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְקֹרֵא לָהּ: ״בַּת״?! דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: זוֹ יוֹכֶבֶד; שֶׁהוֹרָתָהּ בַּדֶּרֶךְ, וְנוֹלְדָה בֵּין הַחוֹמוֹת – דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם״ – לֵידָתָהּ בְּמִצְרַיִם, וְהוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בְּמִצְרַיִם. וְאַמַּאי קָרוּ לַהּ ״בַּת״? אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִידָא: מְלַמֵּד שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת, נִתְעַדֵּן הַבָּשָׂר, נִתְפַּשְּׁטוּ הַקְּמָטִין, וְחָזַר הַיּוֹפִי לִמְקוֹמוֹ. ״וַיִּקַּח״?! ״וַיַּחְזוֹר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִידָא: מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין – הוֹשִׁיבָה בְּאַפִּרְיוֹן, וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְשׁוֹרְרִים לְפָנֶיהָ, וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת אוֹמְרִים: ״אֵם הַבָּנִים שִׂמְחָה״. לְהַלָּן מְנָאָן הַכָּתוּב דֶּרֶךְ גְּדוּלָּתָן, וְכָאן דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן; מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: בִּישִׁיבָה – הַלֵּךְ אַחַר חׇכְמָה. בִּמְסִיבָּה – הַלֵּךְ אַחַר זִקְנָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהוּא דְּמַפְלַיג בְּחׇכְמָה, וְהוּא דְּמַפְלַיג בְּזִקְנָה. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנוֹת צְלָפְחָד שְׁקוּלוֹת הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּהְיֶינָה״ – הֲוָיָה אַחַת לְכוּלָּן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּנוֹת צְלָפְחָד הוּתְּרוּ לְהִנָּשֵׂא לְכׇל הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים״; אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים״? עֵצָה טוֹבָה הִשִּׂיאָן הַכָּתוּב, שֶׁלֹּא יִנָּשְׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶן. מוֹתֵיב רַבָּה: ״אֱמוֹר אֲלֵיהֶם״ – לְאוֹתָן הָעוֹמְדִים עַל הַר סִינַי, ״לְדֹרֹתֵיכֶם״ – אֵלּוּ דּוֹרוֹת הַבָּאִים. אִם נֶאֱמַר אָבוֹת – לָמָּה נֶאֱמַר בָּנִים? וְאִם נֶאֱמַר בָּנִים – לָמָּה נֶאֱמַר אָבוֹת? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּאָבוֹת מַה שֶּׁאֵין בַּבָּנִים, וְיֵשׁ בַּבָּנִים מַה שֶּׁאֵין בָּאָבוֹת – בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״; וְהַרְבֵּה מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בָּנִים, שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ אָבוֹת. הָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּאָבוֹת שֶׁאֵין בַּבָּנִים, וְיֵשׁ בַּבָּנִים מַה שֶּׁאֵין בָּאָבוֹת – הוּצְרַךְ לוֹמַר אָבוֹת, הוּצְרַךְ לוֹמַר בָּנִים. קָתָנֵי מִיהַת, בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״! הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ – לְבַר מִבְּנוֹת צְלָפְחָד. אָמַר מָר, בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יוֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״ – בָּאָבוֹת אִין, בַּבָנִים לָא. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״זֶה הַדָּבָר״ – דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, ״זֶה הַדָּבָר״ דִּשְׁחוּטֵי חוּץ – הָכִי נָמֵי דְּלָא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה? שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״לְדֹרֹתָם״.