פתחי תשובה על חושן משפט 234
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
מחזיר לו כלום. עבה"ט בשם סמ"ע ועיין בש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק נ"ז שהקשה על טעם זה למה אין המוכר מחזיר כלום יחזיר מה שקבל יותר מדמי הטרפה שהוא חייב מדינא ולא מצד הקנס וכ' דנ"ל הטעם דהם לא גזרו איסור כדי להוציא ממון דלענין ממון אוקמיה אדין תורה כו' ע"ש. וע' בנה"מ כאן דברי הש"ך הנ"ל במ"ש דאפי' המותר משוויו א"צ להחזיר וכ' דלכאורה אינו מובן כיון דהמקח בטל הוי כמחזיק או כאוכל שלא במקח ולמה יצטרך לשלם יותר משוויו ואפשר דאף דבאיסורי תורה אפי' אוכלן בשוגג צריך כפרה ותשו' להגין על היסורין מ"מ באיסור דרבנן א"צ שום כפרה והרי הוא להאוכל כאילו אכל כשירה והרי נהנה כמו מן הכשירה ומש"ה צריך לשלם כל דמי הנאתו כמו בזה נהנה וזה חסר מועט דצריך לשלם כפי מה שנהנה (לקמן סי' שס"ג ס"ז) משא"כ באיסור דאורייתא שמקבל עונש על השוגג וחסרונו גדול מהנאתו עכ"ל ומשמע מדבריו דאפי' אם לקח בהקפה צריך לשלם לו כהיתר וכ"כ בהדיא בס' שער משפט דאף אם הלוקח לא נתן המעות מחוייב ליתן לו כיון שכבר נתחייב בעת הקנייה ומדמה זה למ"ש ביו"ד סי' ש"ה ס"ד כ' לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים בשביל פדיון בנו חייב ליתנם לו ובנו אינו פדוי מדרבנן הרי אף דנתחייב בטעות מ"מ חייב ליתן לו כיון דמה"ת בנוי פדוי הוי חיוב מעליא כו' וה"ה כשכבר אכל איסור דרבנן הרי נהנה ממנו כמו מבשר כשר וחייב לו כל הדמים שנתחייב לו עבורו כיון שמה"ת היתר הוא לגמרי עש"ה. אולם בתשובת חתם סופר חח"מ סי' ק"פ מבואר שדעתו דדוקא אם כבר קיבל המוכר דמי כשרות א"צ להחזיר היתרון כיון דעכ"פ היה צריך לשלם לו דמי טרפה אבל אם עדיין לא פרע לו א"צ לשלם רק דמי טרפה (והוא כ' שם להצדיק דברי סמ"ע ודלא כש"ך) וכתב שם בדבר השאלה בא' שמכר סתם יינם בחזקת כשר במזיד והלוקח לקח ממנו בהקפה וחזר ומכר בחנותו ליחידים הרבה על יד על יד ג"כ בהקפה אבל בשוגג מה דינו בתשלומין והאריך בזה ומסיק כיון דלא קנה הלוקח הראשון דהוי מקח טעות א"כ הלוקחים השניים מבני גזא דמוכר הראשון לקחו וכדרך דאמרי' גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה ע' ב"ק קי"א ע"ב וגם השניים לא קנאו עד שהגיע לבית הבליעה דלא מצו לאהדורי ושם נתחייבו להמוכר הראשון דמי סתם יינם בזול והמוכר תובע ללוקח שלו שיחזיר לו יינו או דמי יי"נ בזול והוא תובע מלוקחים שלו דמי יי"נ בזול וזה נ"ל פשוט עכ"ד ע"ש ולע"ד כן ראוי להורות כהגאון ח"ס הנ"ל דכן משמע פשטא דלישנא דהרמב"ם והש"ע שכתבו ואין המוכר מחזיר לו כלום מבואר דמיירי שכבר קיבל ממנו דמי כשרה ובפרט דהפר"ח ביו"ד שם והביאו בס' שער משפט הנ"ל דעתו דאף בכה"ג שכבר קיבל המוכר הדמים צריך להחזיר לו המותר שבין כשרה לטרפה ומה שכתבו שאינו מחזיר לו כלום היינו במידי שאין חילוק במקח בין כשרה לטרפה כגון גבינת עו"ג כו'. עיין שם א"כ בודאי דיכול הלוקח לטעון קים לי כהפר"ח והח"ס הנ"ל. ועיין עוד ביו"ד שם ומ"ש בפ"ת שם: