פתחי תשובה על חושן משפט 39
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
גובה מהמשועבדים. עבה"ט עד וע"ש שמאריך בענין אי שעבודא דאורייתא כו' וע' בתשוב' משכנות יעקב סי' ט"ז שהאריך הרבה בזה ומסיים מכל הלין ראיות נראה שהעיקר כדעת הסוברים שעבודא דאורייתא ע"ש:
אבל אם קנו מידו כתב בס' דגמ"ר וז"ל ואם קנה קמיה חד סהדא או בפני הבע"ד בלי עדים כלל ומודה שקיבל בקנין אלא שאינו רוצה לקיים ורוצה לחזור בו אם הקנין מהני הואיל ולא נעשה בפני ב' עדים עי' בש"ך סימן פ"א ס"ק כ"ב שהאריך בזה עכ"ל וע' בתומים ס"ק י"ז שכתב דקיי"ל כמ"ש הש"ך למסקנא דקנין בפני עצמו ג"כ מהני כו' ע"ש עוד:
לחוש שמא פרע. עבה"ט וע' בתשובת חות יאיר ס"ס ר"ל שכ' לולא דמסתפינא אמינא כי אפי' אמר הלוה לעדי' אחר הקנין אל תכתבו שטר והמלוה מבקש שיחזיר לו מעותיו ונמשך הדבר עד אחר זמ"פ וטען הלוה פרעתי בז"פ אינו נאמן דאילו פרע היה אומר לעדי קנין אע"פ שאינו מתיירא משטר מ"מ היה לו לחוש לקנין שיהיה לו דין שטר לכן בעת הפרעון ה"ל להודיע לעדים כו' מכל מקום קשה לנו להוציא ממון בדמיחה ע"פ סברא זו דהיה מודיע אחר דבטוח משא"כ בדמיחה רק בדאקני כו' (עמ"ש בזה לקמן סימן קי"ב ס"א ס"ק ב' ע"ש):
ואם קבע לו זמן לפרעון. עיין בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' רנ"ה:
ואם יאמר המלוה כו'. עיין בתשובת רשמי שאלה סימן נ"ב שכתב דלפי המנהג שנתפשט בינינו שכותבין שטר אחר כל קניני ק"ס גם הלוה יכול לחזור אפי' מעיקר הלואה כו' עש"ה:
אם לא היו קבועים עש"ך ס"ק י"ח ע' בתשובת משכנות יעקב סימן י"ז מ"ש בזה:
ולא שלחו לו עבה"ט שכתב ר"ל שלא היו קבועים או לא שלחו לו. כו' וכוונתו משום דבעינן תרווייהו שיהיו קבועים וגם שלחו לו אז כותבין וכמ"ש הש"ך סקי"ט ולכן אם חסר חדא מהנך תרתי לא מהני עד דאיכא תרווייהו וע' במסגרת ובס' עטרת צבי ובס' מאמר קדישין ששגו בזה והבינו דהסמ"ע סובר דלא בעינן תרתי ומחולק עם הש"ך וט"ז וליתא וכבר העיר בזה בס' תפארת יעקב סקי"ב ע"ש:
דבכל ענין נאמן. עבה"ט וע' בתשו' עבוה"ג ס"ס נ"א מ"ש בזה. וע' בתשו' ח"צ וסק"ט אודות מי שיש לו פסק כתוב על חבירו שיש לו רשות לברור א' משני חדרים של הנתבע ועכשיו נפל אחד מהשני חדרים והנתבע אומר כבר ביררת את זה שנפל קודם שנפל ונסתחפ' שדך והלה מכחישו ואומר שעדיין לא בירר שום א' מהחדרים מי נאמן והשיב דהדין עם התובע ולא מבעיא למ"ד דבפסק דין כתוב אין שכנגדו נאמן לומר פרעתי בנ"ד נמי אין הלה נאמן לומר כבר ביררת ואף למ"ד דנאמן לומר פרעתי ה"מ בתביעת מטלטלין ומעות דלאו בני שטרא נינהו אבל בתביעת קרקע דבת שטרא היא כל מעשיה אין נעשין ונגמרין אלא בשטר כו' וכל זמן שלא עשו שטר מבריר' זו אינו נאמן ועוד מאן לימא לן דבדיבור בעלמא קנה הלה את החדר ודילמא אף אם אמר בפי' אני בורר חדר זה לעצמי עדיין אינו כלום ולא קנה את החדר עד שיברור ויחזיק בו בדרך א' מדרכי הקנאות שבקרקע וכ"ז שלא החזיק יכול לחזור בו ולברור האחר ומדברי הנתבע נראה פשוט שלא עשה שום קנין וחזקה אלא בדיבור בעלמא כו' ע"ש:
טריפת לקוחות שמא כו'. בגש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב ואם העדים מעידים בע"פ שאמר להם כתבו וחתמו הוי מלוה בשטר. ואם הלוה מודה שאמר להם כתבו וחתמו אם העדים מתו נאמן לומר פרעתי במגו שהי' אומר שלא אמר לעדים כו"ח אבל אם העדים חיים אינו נאמן. מהרח"ש סי' א' עכ"ל:
שטר ללוה כו' כ' בדגמ"ר וז"ל אבל שטר משכונא אין כותבין אא"כ מלוה עמו ע' בסי' ס"ה סוף ס"א בדברי המחבר אמנם לפמ"ש שם על הגליון (יובא שם ס"ק ב') שפיר כותבים גם שטר משכונא ללוה בלא מלוה עכ"ל:
במה דברי' אמורים. עבה"ט ובש"ך ס"ק ט"ל וע' בתשובת ושב הכהן סימן ז' ח' מ"ש בענין זה באריכות. וע' בת' הרדב"ז סי' סקי"א:
או שכתב בשטר בהדיא. עש"ך סק"מ שתמה על דין זה והניח בצ"ע וע' בתשו' בית אפרים חח"מ סי' ג' מ"ש בזה:
יכול לחזור בו. עבה"ט מ"ש ונראה שצריך להחזיר לו שכר הסופר כו' וע' בתשובת רע"ק איגר ס"ס קל"ד שכתב ראיה לזה מדברי הרא"ש בתשובה הובא בש"ע לקמן סי' של"ג ס"ח באמר לאומן עשה כלי פלוני ואקנה ממך כו' ועשאו האומן ואח"כ אינו רוצה לקחתו חייב מדינא דגרמי ע"ש עוד ויובא קצת לקמן סי' ר"ט ס"ן ס"ק י"א ומדבריו שם מבואר דדוקא אם אמר המלוה שיעשה שטר ע"ש. ומ"ש הבה"ט עוד עד ונראה דדין זה הוי ספיקא דדינא כו' ע' בתשו' משכנות יעקב סי' י"ט ובתשו' בית אפרים חח"מ סי' כ' מ"ש בזה ועמ"ש לקמן סי' ק"צ ס"ב בד"ה בכסף. ומ"ש הבה"ט עוד נחלקו גדולים עם המבי"ט שם במי שמכר צמר לחבירו כו' עמ"ש בזה לקמן סי' צ"ו ס"ו ס"ק ב':
אבל אם אמר להלות לו על המשכון. בגליון שלחן ערוך דהגאון מהר"מ בעל תפל"מ נ"ב וז"ל וכ"ש אם התחייב המלוה עצמו בק"ג להלות לו דא"י לחזור כדמשמע סי' קל"א סק"א ע"ש עכ"ל וצ"ע:
והחזיק במשכון. עי' בתומים ובקצה"ח וע' בתשובת בית אפרים חח"מ סי' כ' מ"ש בזה: