פתחי תשובה על חושן משפט 85
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ונאמן הלוה כו' ואפי' שיש בו נאמנות. עבה"ט סק"ב וכ' בנה"מ ונראה דאפי' שבועה א"צ דהוי כאנן סהדי כו' עכ"ל. ולכאורה מדברי הב"י שכ' ומ"ש רבינו ונאמן הלוה כו' אפי' שיש בו נאמנית כ"כ בעה"ת שער ל"ד וכ' דדמיא לההוא דאמר סיטראי נינהו ואר"נ איתרע שטרא ומפרשים רבוותא דאיבטל אף נאמנות שבו ומשתבע לוה היסת ומיפטר והא נמי דכוותי' היא עכ"ל מל' זה משמע קצת דהכא נמי מישתבע לוה היסת (וכ"מ קצת מדברי הדרישה שיובא בסק"ט שאח"ז שלא נסתפק רק לענין תפיסה ודו"ק) וצ"ע. ומצאתי בת' אא"ז פמ"א ח"ב סי' פ"ו שנסתפקו דיינים בדין זה במעשה בא' שהיה ת"י מעות הקהל והחזיר להם א' לא' באופן שלא נשאר ת"י שום פרוטה ואח"ז הוציא כמה קוויטין בח"י הקהל שחייבים לו איזה סך והקהל השיבו אם אמת אתך למה לא לקחת ממון שהי' תחת ידך ולא ה ' לך לפרוע והנה דין זה מבואר ברמ"א סי' פ"ו ס"ג ראובן שתובע משמעון כו' נאמן במיגו כו' משמע היכא שאין לו מגו דלא פרעתי טענת שמעון טענה ובנ"ד נמי אין לו מגו דכבר ידעו נאמני הקהל שפרע אחר שהגיע זמן הקוויטין שלו אך נסתפקו הדיינים אם יוכל עכ"פ להשביע להקהל שבועת היסת שאין חייבים לו לפי שנסתפקו בפי' דברי בעה"ת הנ"ל אם ר"ל דדמי ממש לסטראי גם לענין שבועה דמשתבע לוה היסת או דלא מדמה לה רק לענין דאיבטל אף הנאמנות מחמת טענה זו דאיתרע שטרא אבל לענין שבועה אין ענינו לכאן כו' והוא ז"ל השיב באריכות ומסיק דיכול להשביע היסת דאף שאנו מרעין לשטרא משום דאם איתא דחייב הי' לך ליפרע מהם מ"מ הוא יכול לומר שסמך על נאמנותם או איזה טעם אחר דהא היכא דהוחזק כפרן ואינו נאמן לומר שפרע אפי' אחר שאמר להד"ם אפ"ה לאחר פרעון הסכים הש"ך בסי' ע"ט סקי"ח ובסי' פ"ב סקי"ד שיכול להשביע היסת שלא פרע לו ב"פ והכא שאינו מוציא ממון אלא נשבע ונפטר דומה כמו לאחר פרעון ויכול להשביע היסת ועוד ראיה ברורה מש"ך סי' ע"ח סקט"ו באם הלוה חי וטען שפרע תוך הזמן דהכריע הש"ך דלאחר פרעון צריך המלוה לישבע היסת. וכ' הטעם דהך חזקה דא"א פורע תוך זמנו משוי לי' כאילו המלוה מוחזק בממון ודומה לחזקה דג' שנים דחזקה שמכר לו או שהוא שלו ואפ"ה צריך לישבע היסת כמ"ש ר"ס ק"מ אלמא דלא אלימא חזקה לאפוקי שבועת היסת עכ"ל א"כ בנ"ד נמי אף דא"צ לשלם השטר מכח חזקה דאם איתא דחייב היה למלוה לפרוע ממנו מ"מ אינו נפטר משבועת היסת דהוי כאן כמו לאחר פרעון עכ"ד ע"ש. וע' בס' שער משפט סק"ב שהזכיר קצת מדברי הפמ"א הנ"ל וכתב דבבעה"ת ?ג פי' מבואר להדיא דחייב הלוה היסת וכן מוכח מדברי הרמ"א ס"ג הנ"ל דס"ל דמהני מגו להמלוה היכא דליכא עדים שמכר לו השדה ואי אמרי' דהך חזקה אלימתא היא היכא הוה אמרי' מגו במקום חזקה להוציא בשטר מן הלוה כו' אך בת' מיי' לס' משפטים סי' ל"ד משמע דפטור אף מהיסת ונראה דלא פליגי דדוקא היכא שיש שטר להמלוה נהי דפסלינן לשטרא מה"ט דמכר לו השדה מ"מ לא מהני סברא זו לפוטרו מהיסת אבל היכא שתובע רק בעל פה מהני האי סברא לפוטרו מהיסת כיון דמסייע לו החזקה וזה נכון להשוות דברי הפוסקים וכן עיקר לדינא עכ"ד ע"ש:
שיש בו נאמנות. ע' בב"י שכ' בשם בעה"ת דדמיא לההוא דאמר סטראי נינהו כו' כמבואר בס"ק הקודם. וכ' הדרישה אות א' וצ"ע לפי מה דמדמה לסטראי אי אמרי' ג"כ כאן אי תפיס לא מפקינן מיני' כמו בסטראי בסי' נ"ח או לא לגמרי מדמינן לה עכ"ל. וכתב אא"ז פמ"א ח"ב ס"ס פ"ו כ' בפשיטות דמהני תפיסה והביא ראיה מסי' פ"ח ס' י"ב גבי טענו חטין והודה לו בשעורים דמהני תפיסה כיון דהוא מוחזק יכול לומר יודע אני בעצמי שלא הודיתי ולא מחלתי אלא שלא רציתי לתבוע הכל בבת א' כמ"ש הסמ"ע שם וה"נ כיון שהוא מוחזק יכול לומר האמנתיך ולכך לא תבעתי ממך המעות. אך מסיים שם ומ"מ הכל לפי ראות עיני הדיין דאם רגלים לדבר שלא תבע המלוה זמן ארוך והי"ל ליפרע מקודם ושתק כל אותו הזמן חזק' אלימתא כי האי מוציאין ממין מת"י ע"ש. וקצת תימה שלא הזכיר דברי הדרישה הנ"ל שנסתפק בדין זה. וע' בס' שער משפט שהזכיר דברי הפמ"א הנ"ל וכתב עליו דאין ראייתו מוכרחת ומדברי הט"ז לקמן ס"ג מוכח דלא מהני תפיסה כלל כ' ע"ש:
וי"א שהוא נאמן. עש"ך סק"ד וע' בס' קרבן נתנאל פרק ב' דייני גזירות אות מ"ב מ"ש בזה:
הי' לך ליפרע. עבה"ט שכתב דהש"ך האריך מאד להשיג כו' וע' בת' ח"ס חח"מ סי' ס' שכתב על נידון דידי' וז"ל אבל אין נ"ל לסמוך אמ"ש הש"ך בסי' פ"ה ס"ג דלעולם זה גובה וזה גוב' חדא דדוקא התם שלוה ממנו עתה משא"כ הכא גרע טובא שלא לוה אז רק נתן שט"ח בלא הלוא' ולא היה לו ליתן שט"ח כי בשעת נתינת שט"ח לא היה זמן ההלואה כי עבר כמה שנים ולא שייך כלל סברת הרז"ה וגם בלא"ה אין נ"ל לסמוך על הש"ך שם כי נעלמו ממנו דברי הרמ"ה הובא בשיט' מקובצת על כתובות ק"י ע"א כי לא נתפרסם אותו הספר בימיו וגם מבעל התומים נעלמו ע"כ כתב מ"ש ואין לזוז מדברי ש"ע ורמ"א ז"ל עכ"ל:
נאמן במגו דיכול לומר כו'. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב ע' בספר בית מאיר סי' ס"ח ס"ט בסופו:
חוזר וגובה. עבה"ט וע' בת' משכנו' יעקב סי' ל"ט מ"ש בזה: