ביאור הגר"א חושן משפט 129

המלוה כו' או שתבע כו'. ערשב"ם סוף ב"ב קע"ו ב' ד"ה ערב דב"ד. ול"ג הנך כו' אבל הרי"ף גריס לה וכן הרא"ש: ואפי' אמר כו'. שם ערב דב"ד כו' ופי' הרמב"ם שב"ד עשו אותו ערב כמ"ש בס"ב וכמ"ש בגמ' שם דבההיא הנאה כו' משא"כ כאן וז"ש למעלה ואחר שהלוהו כו' והוא מ"ש שם אחר מתן מעות כו' ואמר או שתבע כו' ממ"ש ערב דב"ד כו' ובתבעו מיירי ואעפ"כ דוקא שהניח לו ע"פ ב"ד: מיהו אם כו' בצווי הלוה. ר"ל שא"ל ערבני. ש"ך. וכ"ה בהג"מ שם הא דאמרי' בעי קנין ה"מ להשתעבד הערב למלוה אבל להשתעבד הליה לערב לא דה"ל כא"ל תפרע חובי דע"כ לא אמרו הניח מעותיו כו' אלא בשפרע שלא מדעתו וע"ל סי' קכ"ו ס"ב ומ"מ אם נתנו כו': בין כו'. שם ואידך כולהו כו' כנ"ל ור"ל כמ"ש כאן ועתוס' שם: ואפי' לא כו'. כמו מראה דינר לחבירו וכמש"ל סי' ש"ו ס"ו או שהיו הדברים מראים כו' וכ"ש לי"א שם ע"ש: אם ע"פ כו' וכן כו'. כמו ערב בשעת מתן מעות דטעמא כמ"ש שם קע"ג ב' בההוא הנאה כו': וי"א דאם כו'. כנ"ל דלהשתעבד הלוה לערב א"צ קנין דהוי כא"ל תפרע חובי וכיון דמעותיו בידו מחוייב לעשות שליחותו וכמש"ל ס"ס קכ"ה ס"י וא"כ נשתעבד למלוה: י"א שמשתעבד כו'. עבה"ג ור"ל ממ"ש שם ר"י דאמר כר' ישמעאל אלמא מחמת חיתומו חייב כמו חייב אני לך מנה בשטר: וי"א כו'. ממ"ש שם ואינך כולהו בעי קנין וערב אחר חיתום שטרות בכלל שממנו התחיל המשנה ומ"ש בכתובות שם כתנאי כו' היינו כמו שלר"י יכול הערב לשעבד עצמו אף שלא חייב לו כלום ולא על אמונתו הלוהו ה"ה האומר כו' והרמב"ן כ' דאף לגי' הרי"ף ואינך כו' י"ל דקאי אערב לאחר מתן מעות וקבלן דכתובה ודוחק ועתוס' שם ד"ה והלכה. ובפיר"ח הוא משמע כו': ולהרמב"ם כו'. מדאמר כולהו ובגמ' שם חשיב אף קודם חיתום שטרות וכן מ' בפיר"ח הנ"ל בתוס' ולס' שניה לא מיירי שם אלא בהנך דבהאי פיסקא אבל בדרב ור"י לא מיירי ולפי מ"ש הרמ"ה וש"ע ס"ו וי"א דהיכא כו' צ"ל ע"כ כס' ראשונה: כשם כו'. מדאמר שמואל שם חנוק וקנו מידו כו' ומ' דקאי אחנוק דמתני' ושם אמר ואני אתן כו' דלאינך מ"ד הוא לשון קבלנות כ"ש בכה"ג שאמר הנח לו ועבא"ע סי' ק"ב ס"ו ואמר שם מכלל דערב בעלמא כו' ואם איתא מאי ראיה מקבלן לערב ועוד מדקאמר במתני' אלא איזהו ערב כו' ונקט לישנא דקבלנות לאינך מ"ד והא ל"פ בן ננס אמתני' קמייתא דערב אף שאינו קבלן דמשתעבד וז"ש שאין חילוק כו' ובמרדכי בשם ראבי"ה כ' דמ"ש ואינך כולהו כו' בא להוסיף אף קבלן: אלא כו'. שם קע"ד ב': או נדוניא כו'. ג"כ מה"ט שאמרו בכתובה שם ועבא"ע שם שיש חולקין וכמ"ש בסה"ת דהא חסריה שהרי כנגד השום הוא מוסיף חומש והוא מתחייב לה כנגד הנדוניא ועמרדכי שם: כל היכא כו'. ל' הטור וס"ל כהרמב"ם בס"ד דמ"ש כולהו קאי אפי' אערב בשטר ועפ"ר ועטור: ואפי' נתן כו' אם כו'. כמ"ש בב"מ ע"ד א' האי סיטומתא כו' והלכתא כו' וכפרי"ח שם: ומ"מ כו'. כמ"ש ר"ת מהא דצדקיהו והנה ידו נתן כו' וע"ל סי' ע"ג ס"ח בהג"ה מי שנשבע כו' אע"פ כו': מי שנתן כו' י"א כו'. כמ"ש תוס' בגטין נ' א' ד"ה מצוה כו' דדוקא תרתי בעינן אבל בחדא לחוד הוי כשאר ערב וא"כ ה"ה כאן: ויש חולקין. דנהי דמשתעבד מ"מ לא הוי כשעת מתן מעות דל"ל כאן בההיא הנאה כו': נעשה כו'. לס' הפוסקים דכולהו בעי קנין קאי אערב דמתני' ושם קתני דגובה מבני חורין וכ"ש להרמב"ם דאף קודם חיתום שטרות בעי קנין: וי"א. כס' ראשונה שם כנ"ל: ונ"ל דהודאה כו'. כמ"ש בב"מ ט"ו א' וע"ש רש"י ד"ה כשעמד ואף קנין א"צ כנ"ל: ואפי' אין כו'. ערשב"ם מ"ז א' ד"ה ואמרי כו': ואפי' אין. תוס' שם ד"ה חסורי כו' ע"ש: ואם אמר כו'. שם קע"ד א' אימר צררי אתפסה אלמא דאבוהן אם היה טוען נפטר הערב וע"ל סי"ב: אבל אם כו'. דכל האומר לא לויתי כו' והערב מודה בהלואה: מי ששאל כו'. כמו תן מנה לפלו' ואקדש אני לך שאע"פ שאותו פלו' אינו חייב לשלם אין בערבות משום אסמכתא כמ"ש הראב"ד דכל עיקרו של ערב אסמכתא ואפ"ה משתעבד: מכר הלוה כו'. דערב יש לו דין דלקוחות במקום שיש נכסים דאין גובין ואמרי' בכתובות צ"ה א' דהיכא דאשתדיף ע"י פשיעתו שחתם א"ע אינו גובה מלקוחות וה"נ אם לא חתם לו היה יכול לגבות ממנו דמשועבדים קודם לערב דנכסוהי דב"נ ערבין כו' והן קודמין לערב כמ"ש ל"ש אלא שאין נכסים כו' וראיה ממ"ש גטין מ"ט ב' אב"א בדהוו כו' דוקא דאשתדוף אבל מכר גובה מהערב וערש"י שם ד"ה מאי כו' ועסכ"א: בעד. אבל סמ"ע פי' שחתם והסכים על המכירה כמ"ש שם בגמ' וע"ל סי' קי"א סי"ז ול"נ דהרשב"א פליג וכ"מ שם וס"ל כמו בעורר דקי"ל כחכמים וכמ"ש בב"ב ל' ב' דבמעשה לא אמרי' כו': אבל בקבלן כו'. כיון דאף אם היה ב"ח היה יכול לגבות ממנו ל"ל דאפסיד אנפשיה וע"ל סי' קי"ח ס"א אבל אם כתבו לראשון כו' וע"כ היה שום נ"מ לראשון שהיה יכול לגבות ממנו מדכתבו לו: חזר אחר כו'. כ"פ הראב"ד מ"ש בב"ב שם חסורי מחסרא המלוה כו' ר"ל עד שיתבע הלוה תחלה וישבע שאין לו ואם אמר ע"מ כו' בד"א כו' ר"ל שאין אנו יודעים לו נכסים א"צ להשביע את הלוה כיון שאמר ע"מ וגם אין נכסים ידועים לו אבל אם יש נכסים ידועים אע"פ שאמר ע"מ לא יפרע כו': וצריך לכלל כו'. דאף שבלא"ה לא היה צריך לשבע מגלגלין כמ"ש בירושלמי ועסי' צ"ד ס"א: ואם אין כו'. וז"ל הרמב"ן וזה כללו ש"ד נכסוהי דב"נ אינון ערבין ביה ודין הנכסים של לוה ודין הערב אחד וכמו שבנכסים כו': כדי כו'. כמש"ל סי' ק"ו ס"א ואע"ג דבב"ק קי"ב ב' אמרי' עד דאזיל כו' שם הוא אחר קביעות שקבעו לו ולא בא וע"ל סי' צ"ח ס"ג: ואם הוא כו'. כמ"ש בכתובות פ"ח א' בנכסים ואפי' בע"ח כו' וכן כאן: (ליקוט) ואם הוא כו' ואם כו'. כמ"ש בס"פ הכותב בנפרעת שלא בפניו אפי' בע"ח שלא כו' ונכסים הוא מדין ערב דאינון ערבין ליה. תה"א סכ"א וע"ל ר"ס ק"ו (ע"כ): או אם כו' די"ח כו'. כמ"ש ל"ש אלא שאין לו נכסים מ' דוקא כו' וס' ראשונה ס"ל דכל שא"י להפרע ממנו הוי כאין לו נכסים וכ"כ רשב"ם ותוס' שם ותדע שהרי לפום ס"ד רצה לילף מיהודה: טען הערב כו'. דלא הוקבע זמן ב"ד ל' יום אלא מן הסתם ועתוס' דב"ק מ"ו ב' ד"ה שאין כו' וא"ת כו' וי"ל וכמש"ל סי' צ"ח ס"ד: ומשיביאנו כו'. עסמ"ע. וכמ"ש בכתובות צ"ה דאע"ג דאשתדוף גובה מב"ח אם בפשיעתו אינו גובה שאמר הנחתי כו': אפי' יש כו'. עסי' קי"א סי"א: הא דכשהלוה כו'. עסי' ק"ו ס"ב בבה"ג דאף מהלוה עצמו אין גובין שלא בפני כה"ג דהא טוענין לאדם שלא בפניו ולכך צריך שבועה במלוה בשטר וכשם שאין נפרעין ממנו כך מהערב כמ"ש בבכורות מ"ח א' מי איכא כו': אא"כ כו' וה"ה כו'. כמש"ל סי' ק"ח ס"א: טען הלוה כו' דהא כו'. באותה תשובה כ' שם הדין הנ"לס"ס ק"כ בהג"ה אם פרע לאשת כו' וכ' בהג"ה שם וה"ה והוא הראיה להדין שבכאן דהא המניה טפי מדידיה ודמיא להנהו גינאי בב"מ ועוד דלא גרע משליח שעשאו בעדים ולפי מש"ש דהרשב"א והרא"ש חולקים ע"ז כ"ש כאן ואף לס' שם שבאשה פטור דכידו דמיא משא"כ כאן ומ"ש ועוד דלא גרע כו' קשה להולמו וע"ל סי' קכ"א ס"ב ואפי' בממציא כו' או אפי' לא כו' מ' בהדיא דלא נפטר מאחריות אף דהמניה ועט"ז וש"ך: ואם המלוה כו'. כמו בשליח בעדים בסי' קכ"א ס"ה ובמלוה ע"פ מיירי כמ"ש במגו דיכול לומר פרעתי: אין כו'. כמו בלוה בפ' הדיינים: התנה עם כו'. כפי' הר"י מגא"ש מש"ש בד"א בשאין כו' קאי ארישא בשלא אמר ע"מ כו' ואמר לא יתבע הערב תחלה אבל אח"כ יפרע מן הערב בשאין כו' אבל יש לו כו' אע"פ שתבעו ללוה ולא פרע לא יפרע מהערב אלא מהנכסים אבל אם אמר ע"מ כיון דאתני אתני ולעולם יפרע ממנו תחלה: ויש חולקין. כפי' תוס' והמפרשים דאסיפא קאי וכפירושם בנכסים ידועים כנ"ל בס"ח ואע"ג דכל תנאי שבממון קיים סתמא דעתו בשלא יהיו נכסים אז יפרע ממי שירצה וז"ש ומודים כו' דלא גרע מהקבלן כ"ש באתני בהדיא: אא"כ כו'. עתוס' דגטין מ"ט ב' ד"ה אלא כו' והרמב"ן סתר דבריהם כיון דיכול לגבות מן הקבלן נפרע כדינו מבינונית ופי' דה"פ היכי פסיק דינא הנזקין כו' כיון דאית להו נכסים הא אם ירצו היתומין לפרעו בע"כ יקבל בזיבורית: ואין הלוה כו'. כמ"ש גבי חנוני ופועלים דב"ה הוא קבל לחנוני וכן לפועלים שהרי המחהו אצל חנוני ואע"פ שמכחישין זא"ז גובין מב"ח בשבועה וז"ש ונ"ל כו'. אבל המ"מ ובעה"ת חולקים ע"ז וכ' משמע בטוש"ע ריש סי' ק"ל. דל"ד לשם דשם הוא כנושא ונותן ביד שהרי אין לחנוני על פועלים כלום וכן לפיעלים על חנוני וערי"ף בפ' המקבל וכמ"ש בריש ב"מ דחנוני אמר מאי אית לי גבי שכיר ושכיר אמר כו' משא"כ כאן: מלוה כו'. אפי' לס' ההג"ה הנ"ל וכמש"ל סי' מ"א ס"ד דאפי' בתוך הזמן כיון דל"ל שטרא איתרע טענתיה: ואפי' אמר כו'. שם כולן כו': וי"א כו'. כמ"ש רשב"ם שם דנקט ואני נותן לרבותא: ושטר כו'. ע"ל סי' ס' ס"ו בהג"ה אבל רבים כו': ויש מי כו'. דחד טעמא להו טור. ופליגי במשמעות הגמ' אם קאי אקבלן או גם אערב אכולהו: יש מי כו'. עתוס' דגטין מ"ט ב' ד"ה בקבלן כו' אבל הרשב"א כ' שכוונת רש"י כיון דצריך דוקא ללשון תן ואני נותן וכאן לא שייך ועבנ"י סוף ב"ב ומ"מ פכ"ה דמלוה הל' ו' וע"ש שהרמב"ם וכן בש"ע א"ע סי' ק"ב ס"ו חולק ע"ז ומ"מ לדברי רש"י מ"ש בקדושין א"ר תן מנה לפלו' כו' מדין ערב צ"ל כמ"ש כאן וע"ל סי' ק"ץ ס"ג: קבלן כו'. כנ"ל מהא דגטין מ"ט ב' וכפי' הרמב"ן כנ"ל וכן מצאתי ברשב"א סי' תתפ"ח: אבל. ע"ל סי"ט: הערב כו'. ע"ל סי' ק"ל ס"ג וס"ד: מי כו'. כיון דאין דרך ליטול ע"ז שכר ולא אפסדיה וכמ"ש בב"ק קט"ז א' אמאי ונימא כו' מי לא כו' וביבמות ק"ו א' לענין חליצה ע"ש.