פתחי תשובה על חושן משפט 295
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
שילם. עבה"ט ועיין בתשובת ושב הכהן סי' נ' מ"ש בזה באריכות ומסיים וכ' וז"ל היוצא בכל מ"ש דלדעת הרי"ף והרא"ש דבשואל בעינ' דוקא שילם ממש ואפי' התנה להיות כש"ח אבל לא בשאר שומרים ואפי' התנה להיות כשואל אפ"ה סגי באמירה שאמר הריני משלם אבל לרש"י נראה לפע"ד בפשיטות דללישנא קמא לא מוכח מברייתא או קיי"ל כטעמא דר"ז או כטעמא דר"ה ולכן י"ל דטעמא דתרווייהו איתנהו ולפ"ז אפי' בשאר שומרים אם התנה להיות כשואל בעינן שילם ממש ולפי מ"ש י"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן לכן צ"ע בשאר שומרים שהתנו להיות כשואל אי סגי באמירה או בעינן שילם ממש ונ"מ אפי' בזה"ז לענין יוקרא עכ"ל ע"ש:
כל שבח דאתי מעלמא. עש"ך סק"ז עד ופשיטא אילו הוה תבע ליה לנפקד לקמן לב"ד היה מוכרח לשלם לו כפי שעת התביעה אם לא היה רוצה לישבע דדילמא השתא פשע כו' ועי' בחידושי רע"ק איגר זצ"ל למס' ב"מ דף ל"ד שתמה עליו וכ' וז"ל ולענ"ד דברי הש"ך תמוהים דלכאורה בפשטא דמלתא השומר נאמן דנאבד ממנו בשעת הזול ולא נתחייב יותר ואפי' שבועה א"צ כיון דהבעלים טוענים שמא דאין זה בגדר שבועת שומרים דזהו רק באיזה אופן נאבד ממנו אבל לא באם הספק באיזה שעה נאבד ממנו והוי כמו בשעת שאולה או שכורה מתה כמ"ש תוס' שם. ואולם לדינא אני מסתפק היכי דבשעת תביעה שוה הרבה והשומר טען שנאבד בשעת הזול ושילם כשעת הזול דאפשר אפי' היוקר דלאחר תביעה לא קנהו דיכולים הבעלים לטעון דשמא נאבד בשעת התביעה בשעת היוקר וכיון דלא שילם לו בשעת התביעה והוי רק כשילם מחצה דלא קני עכ"פ כל השבח ואפשר דלא קני כלל כפי האבעיא דשילם מחצה מהו דאף דהשומר נאמן לומר דנאבד בשעת הזול היינו למפטר נפשיה אבל לא להוציא ולקנות השבח מבעלים ואף דהשומר ברי והבעלים שמא מ"מ הא דעת הרמב"ן דאף נגד מרא קמא לא מהני ברי ושמא וצ"ע לדינא עכ"ל ע"ש עוד וע' בקצה"ח ובנה"מ מזה: