היסודות שעליהם מושתת חיוב הוצאות משפט – עקרונות ויישום

לפניי הבהרת המשיבה בנוגע להוצאות המשפט שאותן היא תובעת מן המערער ולסכומן, כמו כן לפניי תגובת המערער לדברים. לשיטתה של המשיבה, הערעור, שאותו דחה החתום מטה על הסף משלא הפקיד המערער את הערובה להוצאות שאותה הוריתי לו להפקיד,ערעור סרק היהועצם ההימנעות מן ההפקדה היא ראיה לכך. על כן, סבורה היא שיש לחייבו בהוצאות תגובותיה לערעור. הסכום המבוקש הוא 3,510 ש"ח – שכרן של שתי תגובות שהוגשו בהליך זה (כולל מע"מ). כאסמכתה לנטען מצורף הסכם שכר הטרחה שבין המשיבה לבאת כוחה. המערער טועןמנגד באמצעות באת כוחו כי ערעורו לא ערעור סרק היה אלאשאייכולתולגייס את סכום הערובהשנקבע, 12,000 ש"ח,עמדה בעוכריו ובשלה נאלץהוא למעשהלסגת מערעורו. תחילה וראש נאמר כייש מן הדברים המסורים ללבשאין בית דין של מטה יכול לדעתם בתכלית הידיעה,ועל כגון אלה נאמר "ויראת מא-לקיך" כדברי חז"ל. שאלת היותו של ערעור זה ערעור סרק או איהיותו כזה היא מן השאלות הללו. דיון בערעור לגופו עשוי לפעמים לחשוף בוודאות כי היה הוא ערעור סרק או כי לא היה כזה, אף זאת לא תמיד,כשערעור מסולק בשל איהפקדת הערובה קשהעוד יותרלקבוע מסמרות בשאלת היותו או איהיותו ערעור סרק. אזכיר כי בהחלטה קודמת שנתתי בעניינם של הצדדים בכ"ו באייר התש"ף (20.5.2020) קבעתי, בנוגע לבקשת המערער לשמיעת ערעורו ללא שיותנה הדבר בהפקדה ולטענתו כי בשל עוניו – שלא הוכח לגמרי אבל סימוכין חלקיים לו אכן הובאו – תהיה הדרישה להפקדת הערובה בבחינת חסימתו מפנייה לערכאות השיפוט, ואמרתי: אין לחסום את זכותו של אדם לפנייה לערכאות השיפוט אך בשל עוניובלבד […] על העיקרון האמור אין חולק, אולם אין בכך כדי לקבוע שאין צורך גם לאזנו ולהתחשב בשיקולים נוספים. בתוך כךיש גם מקום להבחנה בין זכות הגישה לערכאה ראשונה, שהתלייתה בהפקדת ערובה עשויה להיחשב מניעת הזכות הבסיסית לצדק,לבין הגישה לערכאת ערעור[…] צדק מוחלט קיים רק בבית דין של מעלה, בית דין של מטה מחויבבעשיית צדקכמיטב יכולתו ובכלל זה האיזוןבין פגיעה אפשרית בצד האחד לפגיעה אפשרית בצד האחר או אף לעיתים בצדדים שלישיים,ואין הוא רשאי לפגוע פגיעה בלתימידתית בצד אחד כדי לשמור עלאותוצד אחרמכל פגיעה אפשרית,אף אם מדובר בעני, ואין צריך לומר שלא הוכח לפנינו שהצד שכנגד – עשיר הוא. בצד הצורך לתת למערער את זכות הגישה אף לערכאת הערעור עומד גם הצורךשלא לאלץ את המשיבה לשוב ולהתדיין – התדיינות הצופנת בחובה פגיעה כלכליתאפשרית של הוצאות משפט –ללא שיובטח החזר הוצאותיהעד לרמה סבירה ככל שיתברר לבסוף שהערעור לא היה מוצדק ואולי אף היה ערעור סרק. הערובה שקבענו שקללה את שני אלה, ולא בכדי דחינו את בקשת המשיבה לקביעת ערובה גבוהה יותר […] צידו השני של אותו מטבע הוא שאכן לא נעתר גם לבקשה לשמוע את הערעור ללא הפקדת הערובה […] המאזנת בין זכויותיהם של הצדדים. עין רואה שלא קבענו בהכרח כי אם יידחה הערעור לגופו יתברר כי ערעור סרק הוא, אם כי העלינו אפשרות כזו,ולא כל שכן שלא קבענו כי אם לא תופקד הערובה יהא זה אות להיותושל הערעורערעור סרק.האפשרות שהמערעראכןמאמין בצדקתו באמת ובתמיםוכי איןערעורוערעור סרק אלא ערעורכנה, יהיו סיכויו אשר יהיו, לא נשללה. יתר על כן,לא נשללה אף האפשרותשלו דנו בערעור לגופו היינו מוצאיםכי צודק המערערבטענותיו,אלאשקבענוכי איזון זכויות הצדדים אינו מאפשר ליתן את זכות הערעור ללא הפקדת הערובהוכי אכןייתכן שהצדק המוחלט ייפגעבשל כך,אך אין מנוס מן האיזוןשכן האפשרות האחרת צופנת אפשרות לפגיעה בלתימידתית בצד שכנגד. גםהמערערעצמו –אפשר שאכן לא עלה בידו לגייס את הסכום, ואפשרגםכי ערך את מאזנווהסיק כיבהתחשב בסיכוי כי יידחה ערעורו ואף בסיכוי כי יחויב בהוצאות, אף אם רק סיכוי הוא, אין הוא יכול אואין הוא רוצה לסכן את סכום הערובה שקבענו.שיקולכזה – בין שצודק הוא ובין שאינו צודק –לגיטימי הוא, ושקילתוודאיאינה מלמדת על היות הערעור ערעור סרק. חיוב בהוצאות משפט אינו חיוב שמעיקר דין תורה, יסודו הוא ב'דינא דגרמי' בהליכים – ובעיקר בערעורים – שפתיחתם היא מעין דין 'לך ואני אבוא אחריך' המבואר בשולחן ערוך, ועל גביו יכול להיבנות חיוב גם מכוחן של תקנות הדיון או מכוח ההסכמה שבעצם הגשת הערעור והפקדת הערובה. ברם בענייננו אכן לא הופקדה ערובה ולהסכמה מבלעדיה אין ראיה, ולהפך: הרי לנו כיהמערער דנן בחר שלא לקיים את ההליך אם נדרש הוא לשם כך להסכים לסכן עצמו בחיוב הוצאות. חיוב מ'דינא דגרמי'נוגע בעיקרו לערעור סרק הדומה אומנם לדין 'לך ואני אבוא אחריך' ובכלל זה גם ערעור שהמערער משכו לאחר שגרם לשכנגדו הוצאות – שלא מחמת ההכרח או משראה כי הכף נוטה לרעתו, אךקשה לבססו במקרה של מי שמשך את ערעורו טרם תחילת הדיוןומכוח אילוץ,וקל וחומר כשלא הוא משכו אלאשערעורו נדחהעל הסףבהעדר הפקדת הערובה. חיוב מכוחן של תקנות אינו עומד על כרעי עצמושהרי לא נקבע בהן קטגורית חיוב הוצאות אלא כי בית הדין יקבענו, בפשטות על היסודות דלעיל ולא במנותק מהן,ואף אילו היה ספקבכך או אם נסתפק בעצם הגדרתו של הערעור ערעור סרק – כללא נקוט בידן דכלהיכא דאיכא ספקא בתקנתא מוקמינן אעיקרא דדינא.וכל זה מצטרףכמובן גםלהיותהמערער 'מוחזק'. עוד זאת נאמר: המשיבה ביקשה כי נחייב את המערער להפקיד ערובה של 30,000 ש"ח. בהחלטתנו דחינו בקשה זו – גם זאת במסגרת האיזונים האמורים וכדלעיל. מכל מקום עתה צירפה המשיבה כאסמכתה לטענתה וכאמור לעיל את הסכם שכר הטרחה. בהסכם נקוב שכר טרחה גלובלי בסיסי שאותו משלמת המשיבה לכאורה ללא קשר להליכי הערעור. לעניין הליכי הערעור נקובים בו סכומים נוספים: 2,000 ש"ח לכל דיון – בין בבית דין קמא ובין בערעור – ו1,500 ש"ח בעבור כל בקשה או תגובה לערעור, הכול בתוספת מע"מ. הדבר גלוי וידוע כי מעטים הליכי הערעור שמתקיימים בהם יותר משני דיוניםוכי ברובא דרובא די אף בדיון בודד.גם אםנניח שלו התקיים ההליךהיו מוגשות עוד כמה בקשותאו תגובות מצד המשיבה –רחוקה הדרך מהסכום שאותו ביקשהמלכתחילהכי נקבע כערובה. אכןאין בכך כדי לקבלאת טענת המערערכי אף סכום הערובה שקבענו אינו מופרז היהוכי לו נקבע מראש הסכום המבוקש עתה אפשר שהיה יכול לעמוד בו – וודאי שאין לקבל את טענתו נעדרת היסוד כי לו בכך היה מדובר היינו אנו נעתרים לבקשה שלא לחייבו בערובה כלל – שהלואאילו התקיים הליך מלאאכןהיו ההוצאות עולות על המבוקשעתה.אךאכן כדבריויש באמורכדילהטיל צל על כנות בקשת המשיבהלערובה המופרזת,ומי שצל מוטל על כנות בקשותיושלוקשהעוד יותרלקבל את טענותיו כי בקשות שכנגדו בקשות סרקהן. מסקנות והוראות נוספות א. אין מקום לחייב את המערער בהוצאות המשפט המבוקשות. ב. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. אם מבקשת בא כוח המשיבה לגרוע מנוסח הפרסום את שמה או את פרטי הסכם שכר הטרחה שבינה לבין מרשתה – תודיע זאת לבית הדין בתוך שלושה ימים ובית הדין ישקול את הבקשה תוך האיזון בינה לבין הערך שבפומביות הדיון והתועלת שבפרסום. ניתן ביום ז' בתמוז התש"ף (29.6.2020). הרב יעקב זמיר