הצדק ומאזן השיקולי

א. מחיקת הערעור עקב חלוף הזמן להגשתו למרות הארכות שניתנו בהחלטותיי מיום כ"ז בתמוז התשע"ט (30.7.2019) ומיום כ' באב התשע"ט (21.8.2019) קבעתי כי לפנים משורת הדין יוכל המערער להשלים את הגשת כתב ערעורו ולהפקיד את הערובה להוצאות המשפט שעליה הוריתי עד ליום א' באלול תשע"ט (1.9.19) וכי אם לא יעשה כן עד למועד האמור יימחק ערעורו וייסגר התיק. עוד קבעתי כי במקרה כזה תעמוד למשיבה הזכות לבקש מבית הדין לחייב את המערער בהוצאותיה בהליך הנוכחי עד כה וכי אם אכן תוגש בקשה כזו יבחן אותה בית הדין לגופה. המועד שנקבע חלף עבר,המערער לא הגיש את כתב הערעור ולא הפקיד את הערובה. לפיכך אני קובע כיכתב הערעוראכןיימחק. ב. איתלות מחיקת הערעור בבקשת המשיבה למחיקתו ב"כ המשיבההגיש בקשה למחיקת הערעור – בבקשה זו'התפרץ לדלת פתוחה', שכן גם בלעדיה ובבחינת הידבקות במידותיו של הקב"ה 'טרם יקראו ואני אענה' הייתי מורהכאמור וכפי שקבעתי בהחלטות הקודמות. ג. דחיית בקשת ארכה נוספת – מאזן השיקולים כל זאת, ייאמר ברורות, אף על פי שהמערער הגיש זה עתה בקשה נוספתלהארכת המועד, בקשה שהוגשה ביום ח' באלול תשע"ט (8.9.19) –הפעם על ידי בא כוחושל המערער, שהוא אגב מישייצגו בהליכים הקודמים,ולפלא אפוא כיצד משתלבת עובדת ייצוגואת המערער עתהעםההודעות והבקשות הקודמותשבהן נכתב כי פסק מלייצגו ולפיכך על המערער למצוא מייצג חדש. אכן בבקשה מבאר בא כוחו של המערער כי התנהל משאומתן בינו לבין מרשו בדבר תנאי הייצוג.אין אנו יכולים לקבל נימוק – תירוץ זה, וכמוהו גם לא את שהוסיף בא כוח המערער וכתב בדבר היותו בחופשה, העומס המוטל עליו וכו' וכו'.בית הדין אינו יכול, אינו צריך ואינו רשאי להתאים את עצמו ובעיקר לאלץ את הצד שכנגד להתאים את עצמו לאילוציו של המערעראו של בא כוחו,בין שישנם כאלה ובין שהאמור בעניינם כוזב. בבקשה עצמה נאמר כי היא מוגשת עם כתב הערעור, אך למעשה זה לא צורף ולא נסרק מאומה לתיק בית הדין, ובין כך ובין כך אין מקום להיעתר לבקשה זו. הבהרתיבהחלטות הקודמותאת מאזן השיקוליםשבין הרצוןלאפשראת הערעור כדי למצותאת עשיית הצדקוהחשיבותלהראותו לעין כול לבין זכותו של הזוכה בדין לממש את שנפסקלזכותוולסיים את ההליכיםבלי להמשיכם עד אין קץ. הבהרתיבאר היטבגם את גבולות הגזרהואותם היו המערער ובא כוחו צריכים להביא בחשבון.לא ניתן לשטות בבית הדיןבבקשות ארכות חוזרות ונשנות ובתירוצים כוזבים ומתחלפים, ובעיקרלא ניתן יד לעינוי הדין ול'משיכת יתר'של ההליך על יסודם של תירוצים אלה ועל חשבונו של הצד שכנגד. ההחלטות בדבר המועדים החלטות סופיות היו ועודן.הבקשה החדשה לא העלתה כל נימוק של ממששיש בו כדי להצדיק עיון מחודש בהןודינה אפוא להידחות. ד. טענות המערער נגד ההחלטה ודחייתן אעיר גם כיהבקשההחדשהכוללת גם טענות שיש בהן קורט של עזות פנים,ולמען הסר לזות שפתיים אתייחסאליהן בקצרה: (א) הצדק שבמחיקת הערעור בחלוף המועד ולאחר הארכה שניתנה בא כוח המערער כותב כייהיה זה"חוסר צדק משווע"לשלול ממרשו את זכות הערעורבשל איחור של שבעה ימיםבלבד. שכחבא כוח המערערכי מדובר באיחור של שבעה ימים לאחר ארכה שניתנה גם היא מעל ומעבר לשורת הדין. גם הארכה שניתנה ניתנהלא בלי התלבטות שמא מתן הארכה הנדיבההואהוא שיש בו "חוסר צדק"כלפי המשיבה. לא כתבתי, אגב, "משווע" שכן בניגוד לבא כוח המערעראיני סבור שמונחים "מפוצצים" יש בהם כדי לשכנעאו לעשות את הדברים לצודקים ונכונים יותר… הדברים אמורים גם כלפי חזרתו של בא כוח המערער על ביטוי זה ושימושו בביטויים דומים נוספים בהמשך בקשתו. יואילו נאהמערער ובא כוחולהגיש בקשותוכתבי בית דין אחריםבמועדיםשהם מתבקשים לעשות זאת – ולפחות לאחר שניתנת להם ארכה נדיבה,ואל יעסקו במתן ציונים להחלטות בית הדין. "צדק" ו"חוסר צדק" נקבעים בידי הערכאות השיפוטיות ואינם נגזרותשל האמירה שלאחד הצדדיםכי דבר מסוים הוא "צדק" והאחר "חוסר צדק (משווע)"… (ב) זכות התגובה – אימתי? בא כוח המערער מלין כי לא ניתנה למרשו זכות תגובה על ההאשמות שהאשים אותו בא כוח המשיבה בתגובתו לבקשתו שלו. בהקשר זה עורך הוא השוואה כביכול בין העובדה שהמשיבה קיבלה את זכות התגובה לבקשתו של המערער למתן הארכה לבין אימתן זכות זו למערער בנוגע לדברי המשיבה בתגובתה. ייאמר ברורות וללא כחל וסרק: לא כל 'פנינה' שמנפק צד בגנותו של רעהו מצריכה בקשת תגובה. שיטה זו שלבקשת תגובותותגובות לתגובותעד אין קץ אין בה כדי להביא ל"צדק" שלו חרד כביכול בא כוח המערער, אלא לעינוי דיןעד סוף כל הדורות (ושמא זו המטרה האמיתית התואמת את בקשות הארכה החוזרות ונשנות…) בקשה חדשה אוטענה שיש בה כדי להשליך על ההכרעהבבקשה או בתביעהושבית הדין טרם שמע את עמדת הצד שכנגדבעניינהמצריכה תגובה, כזו היא הבקשה למתן ארכה – ולבד מכך – בעניינן של בקשות כאלה מחייבות תקנות הדיון את קבלת התגובה. לפיכך ביקש בית הדין את תגובת המשיבה לבקשת המערער למתן ארכה להגשת הערעור. ההאשמות שהטיח בא כוח המשיבהבמערער בתגובתולא היו שיקולבהחלטת בית הדין בנוגע למתן הארכה – ההחלטה נומקה והובהרה היטב ללא קשר להאשמות אלה. בא כוח המשיבה האשים את המערער בהאשמות שונות ונימק בהן את בקשתו להתנות את שמיעת הערעור בהפקדת ערובה בסך 250,000 ש"ח להבטחת ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי ככל שזה יעמוד בערעור –בקשה זו נדחתה, דחייתה נומקהבין השאר בהיות טענותיהאלה של המשיבהבגדר "טענות" בלבד. מה לו לבא כוח המערער להליןאפוא על כי לא ניתנה לו ההזדמנות להכחיש טענות אלה, שעה שבית הדין עצמו הבהיר כי טענות אלה לא הוכחו ואין הן מתקבלות? למען הסר ספק אבהיר כי על זו הדרך לא ביקשתי את תגובת בא כוח המערער לבקשת בא כוח המשיבה למחיקת הערעור, שכן גם כאן אין החלטתי נובעת מן הבקשה והייתה ניתנת כאמור לעיל עם הבקשה או בלעדיה. ה. בקשת המשיבה לחיוב המערער בהוצאות משפט בד בבדעם הבקשה למחיקת הערעורהגיש בא כוח המשיבה בקשה– התואמת לקביעה האמורה לעיל כי יוכל להגיש בקשה כזו –לחייב את המערער בהוצאות לדוגמהבשל ההליך הנוכחי, לרבות שכר טרחתו שלו, בסכום שלא יפחת מ7,500 ש"ח. לבקשה זו כמובןעומדת למערער הזכות להגיב. תגובתו של המערער תוגש בתוך ארבעהעשר יום ממועד חתימת החלטתי זו, ולאחריה תינתן החלטה בעניין זה. יובהר כי אם יימנע המערער מלהגיב לגופה של בקשה זואפשרכי ייראה הדבר כהודאה וכהסכמה ובקשת ב"כ המשיבה תתקבל ככתבה וכלשונה. ו. היתר פרסום ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים. ניתן ביום ח' באלול התשע"ט (8.9.2019). הרב דוד ברוך לאו – נשיא