סיכום
תיק בעניין פירוק שותפות בניהול עסק משותף. התובעת וההנתבעים הגיעו לבית הדין בתחילת 2018 עם סכסוך בנושא הפעלה משותפת של עסק. בהחלטה ראשונה מ-22 במרץ 2018, העביר בית הדין את בעלות וניהול סניף העסק בישוב א' לידי התובעת, והורה על תשלום מקדמה ראשונית של 7,500 ₪ לנתבעים. לאחר שלוש שנים, בהעדר התקדמות לעבר היסדרות פשרה, וכתוך עיכובים בקביעת שווי העסק הסופי, החליט בית הדין לקבוע תשלום משמעותי משני של 42,500 ₪ כמקדמה נוספת (לסך של 50,000 ₪), בתור פיצוי זמני על עיכוב בקבלת הפיצויים המגיעים לנתבעים בגין ויתורם על זכויותיהם בעסק. התשלום אמור להתבצע בארבע פעימות שוות במהלך פברואר עד מאי 2021. בית הדין הדגיש שזו החלטת ביניים שלא קובעת מסמרות לגבי הסכום הסופי או שווי העסק.
עובדות
התובעת וההנתבעים הפעילו ביחד עסק בעל סניף בישוב א'. בתחילת 2018 הגיעו לבית הדין עם סכסוך בנושא חשיפת מסמכים, התחשבנות כספית על העבר וסיום השותפות. בהחלטה הראשונה (22 במרץ 2018) הוסכם על העברת הזכויות לתובעת החל מ-1 במאי 2018, וקבע בית הדין תשלום מקדמה ראשוני של 7,500 ₪. לאחר שלוש שנים, בדצמבר 2020, הודיע בית הדין שלא התקدמות לעבר פשרה וכי הערכת שווי העסק מורכבת בגלל שאלות לגבי השכר הראוי של הצדדים ועלות ההעתקה. בית הדין הנתן להנתבעים העיכוב הממושך בקבלת הפיצויים המגיעים להם.
החלטה
בית הדין החליט: (1) התובעת תשלם לנתבעים סכום נוסף של 42,500 ₪ כמקדמה משני משמעותי; (2) התשלום יתבצע בארבע פעימות שוות של 10,625 ₪ בכל אחד מהחודשים פברואר עד מאי 2021, עד ל-13 בחודש; (3) זו החלטת ביניים שלא קובעת את הסכום הסופי או שווי העסק; (4) אין הכרח לתשלום נוסף מעבר לכך, אך סבירות גבוהה שיהיה; (5) אין הבטחה שלא יידרשו הנתבעים להחזיר כסף, אך סבירות נמוכה לכך.
נימוקים
בית הדין קבע שהתיק מורכב ועלול להימשך עוד חודשים רבים בשל קשיים בהערכת שווי העסק - בעיות שונות לא ניתנות לקביעה מוחלטת, כמו קביעת השכר הראוי של התובעת וההנתבעים, עלות ההעתקה, וגובה הפיצוי. בית הדין ציין שלא צפה בתחילה שהערכה זו תשפע כל כך על הערכת השווי. בהנמקת התשלום המקדמה המשני, קבע בית הדין שצריך לתת פיצוי זמני לנתבעים בשל העיכוב הממושך בקבלת הפיצויים המגיעים להם בגין ויתורם על זכויותיהם בעסק. זה תואם את ההחלטה הראשונה שקבעה שהנתבעים יזכו 'בסופו של דבר' לפיצוי מהתובעת. בית הדין הדגיש שהחלטה זו היא כמקדמה, עשויה להיות מתוך הסכום הסופי או להיות תשלום נוסף.
טקסט מלא של הפסק ←
בס"ד, כ"ח בטבת תשפ"א 12 בינואר 2021 תיק מס' 78039 בעניין שבין – התובעת – הנתבעים רקע כללי הצדדים הגיעו לבית הדין בתחילת 2018 עם סכסוך בעניין הפעלתה המשותפת של [עסק מסויים, אשר אחד מסניפיו הוא בישוב א']. כל צד שטח את טענותיו השונות בקשר לתביעת התובעת לחשיפת מסמכי [העסק], התחשבנות כספית לגבי העבר, וסיום השותפות ביניהם. לאחר דיון 1, ניתנה החלטה 1 בתיק זה ב22 במרץ 2018, ובה - על פי בקשת התובעת והסכמת הנתבעים - החליט בית הדין להעביר את הבעלות ואת ההפעלה של [העסק] שבישוב א' לידי התובעת החל מתאריך 01.05.2018. כחלק מההחלטה, הורה בית הדין על תשלום של 7,500 ₪ שניתן בשלוש פעימות לנתבעים, כפיצוי מיידי על אובדן הכנסות וכמקדמה ("מכיוון שצפוי (בלי לקבוע מסמרים בנושא) שבסופו של דבר יזכו לפיצוי מהתובעת עבור העברת הזכויות [בעסק] לתובעת"). למרות שלא ניתן תאריך יעד לסיום קביעת הסכום הסופי, להערכת בית הדין, התשלום המלא היה צריך להתבצע לפני זמן רב. אחד הדברים שבית הדין לא צפה מראש היה, שהערכת השווי תושפע בצורה משמעותית מהשאלה מהו שכרם הראוי של התובעת ושל הנתבע, ומהי עלות העתקת [העסק]. קביעת סכומים אלו שנויה במחלוקת, ואין בכוח המומחה לסייע לנו. לכן במכתב עם הכותרת "הכנות לקראת דיון 16.11.2020" הנושא תאריך של 12.11.2020, בית דין הסביר את העקרונות המשפטיים של החשיבה שלו, סיפר על הקושי הצפוי בהמשך ההליך, והמליץ לצדדים לנצל את הדיון לדבר על כיוון של מתווה פשרה, על מנת לייתר תקופה ארוכה נוספת של התדיינות. בסע' 11 של אותו מכתב, כתבנו כך: 11. אם שני הצדדים לא יסכימו למתווה של פשרה, נמשיך בהליך עד תומו על פי דין או פשרה הקרובה לדין (שבכוחו של בית הדין לעשות על פי סדרי הדין שלנו, שהצדדים הסכימו אליהם). אבל אם לא נלך בכיוון של מתווה פשרה, נחייב קודם כל את התובעת לשלם מקדמה משמעותית (נוספת על המקדמה הצנועה ששולמה כבר) של עשרות אלפי שקלים. (חלק מהסכום שיחויב יכול באופן תיאורטי לחזור לתובעת לאחר פסק דין, אם יתברר שסכום המקדמה היה גבוה מדי, אבל נשתדל לבחור סכום שלא צפוי לעבור את סכום החיוב בפסק הדין העתידי). במהלך הדיון חלקו שני הצדדים, על הנחות היסוד של בית הדין, ולא הייתה התקדמות לקראת פשרה. בדיון ביקש בית הדין מהצדדים, שבמהלך השבועות הקרובים ינסו להתקדם לכיוון גיבוש פשרה או מתווה לקראת פשרה ו/או קיצור הליכים. לאחר תקופה זו, כאשר לא דווח על שום התקדמות, פנה בית הדין לצדדים בהודעה בתאריך 07.12.2020 בה הודיע כדלהלן: ... ישנם דברים שבית הדין לא יוכל לעמוד על אמיתתם באופן מוחלט. במקרה כזה, על בית דין לפסוק על פי מתווה של פשרה הקרובה לדין (שו"ע חו"מ יב, ה). לכן, בית דין נותן לצדדים אפשרות לבקש דיון אחרון עם עדויות וחקירות, שיתואמו עם בית הדין, ותימסר הודעה מסודרת לצד השני. לאחר מכן הצדדים יוכלו לכתוב סיכומים ותגובות לסיכומים. באותו חודש פנו התובעת וב"כ לבית הדין בבקשה לקבלת ארכה, עקב החלטתה להכניס לתיק טוען רבני. כמו כן, ביקשו התובעת וב"כ לקיים דיון הוכחות לאחר שהטו"ר ילמד את התיק. הקדמת חלק מהתשלום על העסק במצב הזה, מעריך בית הדין שהתיק לא יסתיים בחודשים הקרובים. לכן, על פי מה שקבענו במכתב ,12.11.20 וברוח ההחלטה שעל פיה אישרנו את העברת הזכויות בעסק לתובעת ב 22.03.18, בית הדין מחליט בזאת על תשלום משמעותי של התובעת לנתבעים, כפעימה שניה ומשמעותית של המקדמה. הסכום שקבע בית הדין הוא 42,500, שביחד עם המקדמה הקודמת, יביא את התשלום לכדי 50,000 ₪. נבקש להבהיר כפי שנקטנו בהחלטה הראשונה, שאין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות לגבי ההחלטה הסופית בתיק זה. אין הכרח שתהיה תוספת תשלום של התובעת מעבר לתשלום הנוכחי, על אף שיש לכך סבירות גבוהה, ואין כאן הבטחה שבסופו של דבר, לא יידרשו הנתבעים להחזיר כסף לתובעת, על אף שכרגע נראה שיש לכך סבירות נמוכה. ההחלטה מהווה התחשבות בפגיעה הלא מכוונת שנגרמת לנתבעים, בשל הדחייה הארוכה בקבלת הפיצויים להם הם זכאים תמורת הוויתור על זכויותיהם בעסק. בית הדין כאמור, אינו מחליט מהו שווי העסק, או מהו הסכום הסופי שעל התובעים לשלם לנתבעים, אלא רק קובע כהחלטת ביניים כי סכום הפיצוי שיקבלו הנתבעים מהתובעת מתחילת ההליך יגיע תוך החודשים הקרובים ל50,000 ₪. החלטה: 1. התובעת תשלם לנתבעים סכום של 42,500 ₪. 2. התשלום יתבצע ב - 4 פעימות שוות של 10,625 ₪ עד ל- 13 בחודש, בכל אחד מהחודשים פברואר עד מאי 2021. 3. ניתן לערער על החלטה זו תוך 30 יום מהתאריך הנקוב עליה. פסק דין ניתן ביום כ"ח בטבת תשפ"א, 12 בינואר 2021. בזאת באנו על החתום ______________ הרב שי ויסבורט ______________ הרב דניאל מן, אב"ד ______________ הרב עקיבא כהנא