סיכום
תובעים קנו דירת מגורים מהנתבעת בחוזה מ-23.7.18, שקבע מועד מסירה ב-23.11.20. הדירה נמסרה בפועל רק ב-1.5.22, באיחור של למעלה משנה וחמשה חודשים. החוזה קבע פיצוי מוסכם בשל עיכוב, אך הנתבעת טענה שהעיכוב נגרם בשל גורם שאינו בשליטתה (סחבת חברת החשמל). התובעים תבעו סכומים בגין הפיצוי המוסכם, הצמדת מחיר, ריבית והוצאות נוספות שנגררו להם בסך 169,217.59 ₪. בית הדין הציע פשרה, ושני הצדדים הסכימו לכך. לפי הפשרה, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 65,269 ₪ (64,000 ₪ בפיצוי וחלקה באגרת בית הדין).
עובדות
1. התובעים וההנתבעת חתמו על חוזה רכישה של דירת מגורים בתאריך 23.7.18.
2. מועד המסירה החוזי היה 23.11.20.
3. הדירה נמסרה בפועל רק בתאריך 1.5.22 - איחור של 17 חודשים.
4. סעיף 10.ד בחוזה קובע פיצוי בשעור מוסכם בשל עיכוב במסירה.
5. סעיף 10.ה בחוזה פוטר את הנתבעת מתשלום בגין עיכוב שנגרם גורם שאינו בשליטתה, בפרט חברת החשמל.
6. לטענת התובעים, העיכוב נגרם עקב רשלנות הנתבעת וועובדיה.
7. לטענת הנתבעת, העיכוב נגרם בשל סחבת חריגה של חברת החשמל.
8. בשל העיכוב, התובעים נגררו לחובות, התגוררו בתנאים לא נוחים, וספגו עגמת נפש.
החלטה
בית הדין קיבל את הסכמת הצדדים לפשרה. לפי הפשרה:
1. הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 64,000 ₪ כתשלום סופי ומוסכם בגין העיכוד במסירת הדירה, כולל פיצוי בגין עגמת הנפש והצער, וזאת בהעברה בנקאית למחרת הדיון (21.2.23).
2. הסכום של 64,000 ₪ כולל: 14,000 ₪ (בתוכם 1,259.59 ₪ בגין חיוב בריבית פיגורים וויתרת הסכום כפשרה), ו-50,000 ₪ פיצוי סופי בגין העיכוב.
3. הנתבעת תשלם לתובעים 1,269 ₪ בגין חלקה באגרת בית הדין (עד 22.3.23).
4. התובעים ימחלו לנתבעת ועובדיה על הצער ועגמת הנפש שנגרמה.
5. ביתר הוצאות המשפט ישא כל צד בהוצאותיו.
נימוקים
בית הדין העדיף פשרה על פני דיון מלא. הטיעונים:
1. קביעת גובה החיוב בדין מחייבת פרישת מסכת עובדתית מלאה, שעדיין לא הושלמה.
2. פשרה מספקת ודאות לשני הצדדים.
3. על פי הרמב"ם (סנהדרין כ"ב ד׳), פשרה היא עדיפה משום שהיא מובילה לא רק לצדק אלא גם לשלום ולשקט נפשי.
4. בית דין שעושה פשרה הרי זה משובח, וכפי שנאמר: "משפט שלום שפטו בשעריכם" - זו ביצוע פשרה.
5. פשרה מובילה גם לצדקה ושלום, כפי שנאמר בדוד: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו".
טקסט מלא של הפסק ←
חוקים שהוזכרו בהחלטה זו חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 בס"ד, ל' שבט תשפ"ג 21 בפברואר 2023 תיק מס' 82175 בעניין שבין התובעים הנתבעת הרקע העובדתי והסעדים הנדרשים התובעים חתמו על חוזה רכישה של דירת מגורים מהנתבעת בתאריך 23.7.18. מועד מסירת הדירה עליו התחייבה הנתבעת היה 23.11.20. למעשה הדירה נמסרה לרשות התובעים רק בתאריך 1.5.22, באיחור של למעלה משנה וחמשה חודשים. סעיף 10.ד. בחוזה עליו חתמו הצדדים מחייב את הנתבעת בפיצוי בשעור מוסכם במקרה של איחור במסירה, אך סעיף 10.ה. בחוזה קובע כי הנתבעת לא תחוייב בגין עיכוב שנגרם כתוצאה מגורם שאינו בשליטתה, ובפרט עיכוב שנגרם באשמת חברת החשמל. הצדדים חלוקים בשאלה מה היתה הסיבה לעיכוב במסירת הדירה: לטענת התובעים העיכוב נגרם עקב רשלנותה של הנתבעת ועובדיה, ולפיכך יש לחייב אותה בפיצוי בגין עיכוב זה. לעומתם טוענת הנתבעת כי העיכוב נגרם בשל סחבת ארוכה וחריגה של חברת החשמל, ולפיכך היא פטורה מתשלום זה. בנוסף לכך, בשל העיכוב במסירה נגררו התובעים לחובות, נאלצו להתגורר באופן זמני בתנאים מאד לא נוחים ונגרמה להם עגמת נפש רבה. כמו כן חוייבו התובעים בחיובים מוגדלים עקב האיחור במסירת הדירה, וכן בגין איחור בתשלום שנגרם עקב הסגר הראשון של מגיפת הקורונה. לפיכך התובעים תובעים את הסכומים בהם חויבו לטענתם שלא כדין. סך הכל הם תובעים את הסכומים הבאים: פיצוי מוסכם בחוזה בגין עיכוב במסירת הדירה בתוספת ריבית והצמדה: 152,337 ₪. הצמדת מחיר הדירה למדד תשומות הבניה עד לרגע המסירה בפועל: 11,403 ₪. ריבית עקב איחור בתשלום בגין הקורונה: 1,259.59 ₪. ארנונה על הבית בתקופת העיכוב:4,218 ₪. הסכמת הצדדים לפשרה בית הדין הציע לצדדים לעשות פשרה ביניהם, מתוך הבנה שפשרה במקרה זה עדיפה לשני הצדדים. נכון למועד עריכת הפשרה, אחרי סיום הדיון הראשון, המסכת העובדתית טרם נפרסה במלואה, ולפיכך גובה החיוב שעשוי להיות מוטל על הנתבעים על פי דין טרם ידוע לא לבית הדין ולא לצדדים. בנוסף לוודאות אותה הפשרה מספקת לשני הצדדים, יתרונה של הפשרה הוא בהיותה מובילה לא רק לצדק אלא גם לשלום ולשקט נפשי כפי שפסק הרמב"ם (סנהדרין כב, ד, על פי הגמרא סנהדרין ו ע"ב): מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה, אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה, וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר משפט שלום שפטו בשעריכם אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה ביצוע, וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו איזהו משפט שיש עמו צדקה הוי אומר זהו ביצוע והיא הפשרה הצדדים הסכימו לפשרה. הפשרה שהוצעה על ידי בית הדין והתקבלה על ידי הצדדים, אשר קיבלו אותה עליהם במעשה קניין, כללה את חיובה של הנתבעת בסכומים הבאים: תשלום של 14,000 ₪ הכולל החזר סכום של 1259.59 ₪ בגין חיוב בריבית פיגורים (סעיף 2 לתביעה), ויתרת הסכום תהווה פשרה ביחס להחזר חיובים שהוטלו על התובעים כתוצאה מהעיכוב במסירת הדירה (סעיפים 2,3 לתביעה). תשלום של 50,000 ₪ פיצוי סופי ומוסכם בגין העיכוב במסירת הדירה (סעיף 1 לתביעה) הכולל גם פיצוי בגין עגמת הנפש והצער שנגרמו לתובעים. סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים סכום של 64,000 ₪. התשלומים הנ"ל יבוצעו בהעברה בנקאית באופן מיידי למחרת הדיון, בתאריך ל שבט תשפ"ג (21.02.23). התובעים ימחלו לנתבעת ועובדיה על הצער ועגמת הנפש שנגרמה להם בגין התנהלותם. הוצאות משפט על פי מדיניות בית הדין, באגרת בית הדין ישאו שני הצדדים בשווה, למעט מקרים חריגים. התובעים שילמו אגרה בסך 2538 ₪. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 1269 ₪ בגין חלקה באגרת בית הדין. ביתר ההוצאות ישא כל צד בהוצאותיו. החלטות הנתבעת תשלם לתובעים עד לתאריך ל' שבט תשפ"ג (21.02.2023) סכום של 64,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובעים עד לתאריך כט אדר (22.03.23) סכום של 1269 ₪ בגין חלקה באגרת בית הדין. כיוון שפסק הדין התקבל בהסכמה אין אפשרות ערעור עליו. והאמת והשלום אהבו פסק הדין ניתן בתאריך ל' שבט תשפ"ג (21.02.2023) בזאת באנו על החתום __________________ הרב דורון אלון __________________ הרב אורי סדן, אב"ד __________________ הרב עוז מורנו