פתחי תשובה על חושן משפט 313
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
שכורה ביד אחרים. עבה"ט עד וכ' דלענין דינא נראה עיקר כהרמב"ם. וע' עוד בש"ך שכ' דאף שכתבו התוס' פ"ק דמציעא דבעינן דוקא שיהא המשכיר ביתו פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד שדהו מ"מ מדברי הרמב"ם וסמ"ג והמחבר ושאר פוסקים לא משמע דמיירי שגם משכיר ביתו פתוח לאותו חצר כו' ע"ש. וע' בתשובת רע"ק איגר ז"ל סי' קל"ג שכ' דראיית הש"ך מדסתם הרמב"ם דבריו אין זה די הוכחה דידוע שכך דרכו של הרמב"ם לסתום כסתימת דברי הש"ס אך באמת זה תלי בשני פירושים שיש בדברי הרמב"ם פ"ו מה' מכירה במ"ש לפיכך אם הי' ביתו של לוקח מושכר למוכר לא תיקנו בו משיכה שהרי המקח ברשות הלוקח (עש"ך לעיל סי' קצ"ח סק"ה ותבין) באופן דאין הכרעה בדעת הרמב"ם בזה. וכ' עוד דלפ"ד התוס' הנ"ל דוקא לענין דבר המונח בחצר מהני מה דהמשכיר ביתו פתוח לחצר דכיון דהמשכיר יוצא ונכנס בו ויכול לשום שמירתו עליו מקרי עומד בצד שדהו אבל לענין דבר המונח בחדר המושכר לא מהני מה דהמשכיר דר ג"כ באותו בית בחדר נגד חדר המוזכר כיון דרשות ביד השוכר לסוגרו ולמחות להמשכיר דריסת הרגל בו א"כ בודאי לא הוה משתמר לגבי המשכיר. וע"ש עוד שהביא דהגאון בעל בית מאיר פקפק על עיקר דינו של הש"ך בזה שהכריע כהרמב"ם דהוי חצרו דהמשכיר ודעתו דיש לפסוק כהרא"ש והטור ע"ש ועמ"ש בפ"ת לא"ה סי' ק"ב סק"ד וע' בתשו' ושב הכהן סי' מ"ז עש"ב: