חיוב המשיב בהסרה מיידית עיקול הרשום על הנכס למרות השתמטותו מכך באמתלאות של מגבלות רפואיות ואחרות

חיוב המשיב בהסרה מיידית של העיקול הרשום על הנכס והבקשה לעיון חוזר ולביטול החלטה זו לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי הקודמת שבה קבעתי: בהחלטתי מכ"א באב התש"ף (11.8.2020) הוריתי: לפניי בקשת המערערת בנוגע להסרת העיקולים […] בהעדר תגובה או ככל שהתגובה לא תניח את דעתו ישקול בית הדין הן את חיובו של המשיב בתשלום […] שיכול שיהיה כקנס ואמצעי אכיפה של החלטת בית הדין […] כהוצאות משפט […] כדמי שימוש […] בנוסף לאמור ייעתר בית הדין במקרה כזה […] לבקשה למינוי בא כוח המערערת ככונס נכסים על הנכס האמור והסמכתו לפעול בנוגע לנכס גם בשמו של המשיב אל מול ההוצאה לפועל או כל רשות רלוונטית אחרת. לפנייעתה תגובת המשיב –תגובה שהוגשה באיחור[…] כי עקב גילו ומצבו הרפואי הוא נמנע מלצאת מביתו […] כאסמכתהלטענה מצורפת הודעה כתובה של 'שירותי בריאות כללית' […]הודעה כללית שנשלחת המסתבר לכלל לקוחות הקופה שמעל גיל מסויםוכדומה הממליצה להימנע מיציאה מהבית בשל גיל או מצב רפואי […] אמינותו של הנימוק, שלא לומר תירוץ, מוטלת בספק רב גם נוכח הזמן הרב שהיה למשיב עד כה […] המשיב מיוצגבידי בא כוחו,וגם לו לא היה מיוצגעל דרך כלליכולהיהלשכור את שירותיו של עורך דין לצורך ביצוע חובתוזו […] טרם נמשיך בציטוט ההחלטה נעיר כי בדברים דלעיל בא מענה לטענה בדבר מניעתו של המשיב לצאת מביתו, לשיטתו ועל בסיס נכונותי להניח כי טענתו זו – אף שלא כך התרשמנו ממכלול טיעוניו והתנהלותו – נטענה בתום לב ובמחשבה שאכן עשיית המוטל עליו מחייבת הגעה פיזית ללשכות ההוצאה לפועל. למעשה אין גם הכרח בכך שכן אפשר להגיש בקשות לביטול עיקולים גם באמצעות 'האזור האישי' באתר ההוצאה לפועל. גם אם נניח שהמשיב אינו מודע לכך – חובתו הייתה לכל הפחות לפנות להוצאה לפועל עצמה או לבא כוחו כדי לברר את האפשרויות. המשכתי וכתבתי בהחלטה האמורה: הניחוח העולהמהדברים הואניחוח של הפרת החלטות שיפוטיות בתירוצי סרק, של רמיסתן ברגל גסה ושל עשיית המשיב דין לעצמו[…] לפנים משורת הדין, ומטעמי יעילות, אני מחליטמכל מקוםליתן הזדמנות נוספת ואחרונהלמשיב להסדיר את הסרת העיקולים באמצעות בא כוחו כאמור או בעצמו,אך לא אאפשר את המשך גרירת הרגליים[…] א.המשיב יסדיר את הסרת העיקולים[…]בתוך חמישה ימים[…]ללא כל תירוצים נוספים וללא כל בקשות ארכה נוספות[…] ב.אם לא ייעשה כאמור ייעתר בית הדין לכל בקשה של המערערתכאמור בסעיף 4 להחלטה הקודמת שצוטטה לעילויחתום על כל פסיקתהשיגיש לו בא כוחה לשם השלמת כל הנדרש להעברת הבעלות בהתאם לפסק הדין – ולרבות הסמכתו לפעול בנוגע לנכס גם בשמו של המשיב וככונס נכסים, תוך ששכרו ישולם על חשבון המשיב. ג.לחילופין ייעתרבית הדין במקרה כזהלחיוב המשיב בקנס יומי מצטבר בסך של עד 1,000 ש"ח לכל יוםעבודה נוסף שבו תתעכב הסרת העיקולים בהתאם לפסק הדין ולהחלטות שבאו בעקרותיו ועל פי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז – 1956, וסעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית משפט ובכפוף לקיום דיון – שייקבע למועד קרוב ככל האפשר ושאליו יוזמנו הצדדים – בהתאם לסעיף 6(2) לפקודה זו. ד.בנוסף יחויב המשיבכבר עתה במקרה זהבהוצאות משפט של עד 10,000 ש"ח לטובת המערערת ועד 10,000 ש"ח נוספים לטובת אוצר המדינה[…] למרות הדברים הברורים והנחרצים עומד המשיב במריו ואינו מבצע את המוטל עליו. חלף זאת הגיש באמצעות בא כוחו את הבקשה האמורה לעיון חוזר בהחלטתי. דחיית הבקשה בשל איעמידתה בתנאי הסף לבקשות ממין זה בקשה לעיון חוזר צריכה להסתמךעל פי תקנות הדיוןעל טענות עובדתיות או ראיות חדשותשלא היו ידועות קודם ואף לכלול נימוקים לאיהבאתם של הללו לפני בית הדין קודם שפסק את פסקו, היינו הסבר מה נתחדש. לא כזו היא הבקשה שלפנינו, בא כוח המשיב מסביר כי יש פרטים ומסמכים שנמנע מלהגיש בבקשה הקודמת מתוך רצון לשמור על חיסיון רפואי של מרשו וכי עתה מחוסר ברירה הוא מציג אסמכתאות בדבר מצבו הרפואי, הנפשי בעיקר. הוא אף מוסיף כי אם גם בקשתו זו לא תועיל יוסיף ויגיש מסמכים נוספים שגם כעת הוא מבקש שלא להגישם. די באמור לבדו כדי לדחות את הבקשה מכול וכול ואף לחייב בגינה בהוצאות משפטנוספות: ראשית, עולה מהאמור שאכןאין כאן כל 'חדש' אלא טענות ישנות ומסמכים בעניינן שאותם בחר המשיב שלא להגיש טרם ההחלטה ועתה הוא מבקש להגישם – מה שאינו מקנה לו זכות לבקש עיון חוזר. ואם לא די בכך,יש למשיב את עזות הפנים לטעוןגםכי גם עתה אינו ממצה את טיעוניו וכיאם לא נקבל את בקשתו יוסיף עוד, כאמור. כסבורהוא שיוכללהמשיך ולהתל בבית הדין ובמערערתולעכב את ביצוע חובתועד אין קץ: בכל פעםיבקש ארכהאו עיכוב ביצועומשיידחה יבקש שניתבטיעוניםחדשים –לא חדשיםבאמת, שלא יכול היה להביא קודם,אלאכאלהשביכר שלא להביאםעד כה,"לא חדש ממש אלא שנתחדשו גזרותיו"… והמערערת הזוכה בדין, שתחכה… הליך משפטי אינו 'תוכנית כבקשתך' ובעל דין המצטווה להגיבונדרש לבסס את טענותיו במסמכיםאינו רשאי לבחור להגיש רק חלק מטענותיו וראיותיו במועד שעליו הורהו בית הדיןואת היתר לשמור לשלב מאוחר יותר, משיקולי שמירת חיסיון או מכל שיקול אחר.מסמך התומך בטיעונושל אדם –רשאי הואלבחורלוותר על הגשתוכמובן,אולם לבחירה זו יש מחיר, ומשנבחרה אי אפשר לשוב ולטעון ולשוב ולהגיש את הראיה מאוחר יותר. דחיית הבקשה לגופה מעבר לאמור ולמעלה מן הצורך: מצב רפואי נפשיהמקשה על המשיב לשתף פעולה, לפי הנטען,אינו פוטר אותו מחובותיו,אלא אםמדובר במצב נפשי כזה שבגינואין האדם כשיר משפטית– ככל שבזה מדובר מצופה היה שיובאו מסמכים בדבר קיומו של הליך למינוי אפוטרופוס למשיב. מיותר לציין שלא זו בלבד שלא הובאו כאלה אלא שגם לא נטען כך. בהחלטה קודמת הזכרנו כבר כילדברי בא כוח המשיבעצמוהוא דווקא משתף פעולה יפהעימו לצורך עתירה לבג"ץ נגד פסק דינו של בית הדין –מסתבר אפוא שהקושי התפקודי מתבטאבעיקרכשהמשיב נדרש לפעולות משפטיות שבהן הוא חייבוהמשרתות את האינטרס של המערערת, לא באלה שנעשות למען האינטרס שלו עצמו… טיעון נוסף שלבא כוח המשיבהוא כילא התבקש לטפלבענייני העיקולים וכי לו התבקש לכך סביר כי היה מעביר את העניין לטיפולו של אחר שכן בדרך כלל אין הוא עוסק בענייני הוצאה לפועל – זמן רב לא נתקלנו בטיעון תמוה כזה.וכי האשמנו אותו במחדליו של לקוחו?ציינו כי לקוחו מיוצג ויכול להסתייע בבא כוחו וכי לו לא היה מיוצג היה יכול לשכור עורך דין לשם הסדרת עניינם של העיקולים, לא כי אכן שכר את בא כוחו לכך והלה התרשל – לו כך היה, היה מקום להטיל את ההוצאות על בא כוח המשיב אישית, לא על המשיב, ולא כך אמרנו. "לא התבקש" – זו אכן הטענה כלפי המשיב, מדוע, אם אינו יכול לפעול בעצמו, לא ביקש מבא כוחו לסייע? " לו התבקש היה מסרב" – לו כך היה, היה על המשיב לשכור למטרה זו עורך דין אחר, בדיוק כאשר אמרנו בנוגע לאפשרות שלא היה מיוצג כלל. ועוד פנינה:בית הדין "התעלם[…] כי פסק הדין ניתן ביום 18.3.20 בשיאה של תקופת החירום ובזמן שכולם היו בסגר ולשכת ההוצאה לפועל הייתה בפגרה" וכן התעלם מדחיית בקשת עיכוב הביצוע "רק ב2.8.20". שמא הוא עצמו מתעלם מפרט 'פעוט'– מחלוף למעלה מחמישה חודשים ממועד פסק הדין וזמן רב גם מתום הסגר ומשובה של הלשכה לפעילות. מה נפקא מינה עתה ממועד מתן פסק הדין ומהסגר שהיה אז? אשר למועד דחיית הבקשה לעיכוב הביצועבחר המשיב גם שלא לדייק, אם כי לא בפער גדול. זו נדחתה יומיים קודם למועד שבו נקב. מכל מקוםהנחת המוצאשל המשיבכאילו משביקש לעכבאתביצועפסק הדיןוכל עוד לא נדחתה בקשתו בפירוש רשאי הוא אכן לעכבו בפועל–מופרכתהיא.ברירת המחדל אינה עיכוב פסק דיןאלא אם נאמר שאין הוא מעוכב, אלא להפך:פסק דין חובה לקיים אלא אם ביצועו עוכב. הוסף לאמור את כל שתואר בהחלטה זו ובקודמתה (גם בחלקים שלא צוטטו לעיל) ואף בהחלטה בדבר עיכוב הביצוע וצא ולמד מכולם יחדיו על התנהלות המשיב, התעלמותו מהחלטות שיפוטיות, העיכובים שללא היתר, היותה של הבקשה לעיכוב ביצוע מעיקרה בקשת סרק וכו' ומכאן אתה למד גם מדוע לא היה כל מקום ליתן לו ארכה לאחר דחיית בקשת עיכוב הביצוע. המשיב גם טוען כי הנסיבות אינן מצדיקות "הוצאות וקנסות בשיעור כה גבוה": נבהיר כילעת עתה לא הוטלו קנסות, אלא שהובהר כי אם נתבקש נקיים דיון בהטלתם, עד לתקרה שהגדרנו, על פי פקודת ביזיון בית המשפט.את הטיעונים בעניין גובה הקנס והמידתיותישמור נא המשיב לאותו דיון, ומוטב שיחסוך זאת מעצמוומעימנובקיום חובתוללא אמצעי אכיפה אלה. אשר לחיובי ההוצאות– הללואינם תוצר של נזקי המערערת ממחדליובהיבט של יכולתה לממש ולנצל את נכסיה, שעליהם הוא טוען כי היא יושבת בבית וכו',אלא של ההליכים, הטרחת המערערת שוב ושוב והטרחת בית הדין שוב ושוב,זו משמעות המונח "הוצאות משפט". ובתחוםזה שלכמות הטרחה וההליכיםהנדרשיםכדי שיבצע המשיב חובה פשוטההמוטלת עליו – דומה כילו הייתה מתקיימת תחרות היה המשיב קוצר את אחד מן הפרסים הראשונים… המשיב גם מייעץלנו, או שמא למערערת, כי לשם הסרת העיקולים אפשרלפנות לצד ג'שלבקשתו הוטלו.יואיל נא לחסוך לנו את עצותיו, לא ביקשנו אותן אלא הורינו לו את חובתו. העיקולים הוטלו בשל חובות המשיב, הוא שצריך ושנדרש לפעול להסרתם – בין שיעשה זאת באמצעות פנייה לצד ג' האמור ובין שיעשה כן באמצעות פנייה ללשכת ההוצאה לפועל, זה כבר אינו מענייננו. אין זו חובתה של המערערת וודאי לא של בית הדין,צד ג' גם אינו כפוףלסמכותו של בית הדין ואין בית הדין יכול לצוות עליו. ייתכן שאם אין המשיב ממלא אחר הוראות בית הדין יזדקק בא כוח המשיבה לפעול להסרת העיקולים באמצעות פנייה להוצאה לפועל ובסיוע בית הדין, כאמור בהחלטות הקודמות, וייתכן שיפנה גם לצד ג' האמור – אם כך ואם כך יהיה זכאי גם לשכר טרחתו על חשבון המשיב,החובה היאמכל מקוםשל המשיבולא שלו. טיעוניו האחרונים של המשיב נוגעים לפרק הזמן של "חמישה ימים" שקצבתי בהחלטה האחרונה. אזכיר בעניין זה כי הבהרתי כבר בגוף ההחלטה כי לא אקבל בקשות ארכה ותירוצים. המשיב טוען כי ההחלטה הגיעה לידיו יום לאחר נתינתה ולא בו ביום, אכן כך אנו למדים גם ממחשבי בית הדין, אלא שבכך אין אלא כדי להוסיף יום אחד למניין הימים –אין זו עילה לבקש את שינוי ההחלטה אלא לפרשנות שלהשאומנם לא נכתבה ככזו בדברי המשיב, אבל נכונה היא: אומנם אין הוראה מפורשת כזו, אולם מתקנות קלג(2) וקלח(2) לתקנות הדיוןרשאים אנו ללמוד גזרה שווהלהוראות אחרות שמוגדר בהן מניין ימים המתחיל ביום הינתן פסק דין או החלטה ולקבוע כי משניתן זה שלא בנוכחות הצדדים יימנו הימים ממועד הגיעו לידיהם, בענייננו יום לאחר חיתום ההחלטה. לעומת זאת לטענת המשיב לתיקון ההחלטה משום שבתוך חמשת הימים נכללו ימי שישי ושבת – אין מקום אף כפרשנות.שבת אינה נמנית במנייןהימים בהתאם לתקנה רד(2)שעה שהיא היום האחרון בתקופה. לא בכך עסקינן. יום שישי מובא במניינםבמקום שפגרות מובאות במניין וכזו היא ההחלטה האמורה. אוסיף ואבהיר: גםהארכה של חמשת הימים ניתנה לפנים משורת הדין, ובמסגרת זו של לפנים משורת הדיןדי היה לפי העניין אף ביום אחד,ולכל היותר יומיים–שלושהאם נדרש המשיב גם לחפש אחר האסמכתאות לפירעון חובו טרם יגיש את בקשתו לביטול העיקול.חמישהימיםניתנו משום שהבאתי בחשבון שתיכלל בהם השבתושאף ביום שישי אולי לא יוכל המשיב להסדיר את עניינו מול ההוצאה לפועל. את טענותיו מקנח המשיב באמירה כי רשות ההוצאה לפועל מצויה כעת בתקופת פגרה ולכן לא יכול היה לבצע את הנדרש. גם לטענה זו אין כל מקום – כפי שכבר הוזכר לעילאת הבקשה לביטולהעיקוליכול החייב,המשיב בענייננו,להגישבעצמו או על ידי בא כוחוגם בפגרה באמצעות 'האזורהאישי' באתר ההוצאה לפועל. הטיפול בבקשתו אומנם אפשר שלא היה נעשה מייד – וכך גם לו אכן פנה, ואף שלא בפגרה, ללשכת ההוצאה לפועל – אולם הוא את המוטל עליו היה עושה, ולו הציג לפנינו אסמכתה שכך פעלבמקום לגבב תירוצים מן הגורן ומן היקב, מובן מאליו שלא היינו נזקקים להסמיך את בא כוח המערערת לפעול במקומו או לנקוט באמצעי אכיפה. א. בקשת המשיב לעיון מחדש בהחלטה הקודמת ולביטול ההחלטה – נדחית. ב. בא כוח המערערת יגיש לבית הדין פסיקתה לחתימה, וכן כל בקשה שלה הוא נזקק, לשם הסמכתו לפעול בנוגע לנכס ולביטול העיקולים עליו במקומו ובשמו של המשיב. ג. כמו כן רשאית המערערת לבקש לפעול נגד המשיב בהליכי ביזיון בית המשפט. ד. בא כוח המערערת רשאי לבקש מבית הדין לפסוק את תשלום שכר טרחתו בגין הפעולות הנ"ל על חשבונו של המשיב. הכרעה בעניין תתקבל לאחר מתן זכות התגובה למשיב והגבייה תהיה מהסכום שהופקד בקופת בית הדין בתמורה לחלקו של המשיב בנכס. ה. בהתאם לאמור בהחלטה קודמת כי נחייב את המשיב כבר עתה בסכום של "עד10,000 ש"ח" – הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה, וכך גם לטובת המערערת, ולאור כל האמור לעיל יש להורות על חיוב כאמור. מכל מקום לאחר שיקול דעת שבגדרו מצאתי לנכון לראות באמור בבקשת המשיב 'נסיבות מקלות' שבגינן יש מקום לראות את אחריותו להוצאות המשפט כמופחתת, אני קובע כיבשלב זהיועמדו ההוצאות על סך של 2,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה וסכום זהה לטובת המערערת. סכומים אלה ינוכו אף הם מהסכום שהופקד בקופת בית הדין לטובת המשיב ולפיכך פטורה מזכירות בית הדין מן הצורך לדוור החלטה זו למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. האמור בסעיף זה יסויג מכל מקום כדלהלן: על פי דין תורה לכאורה צריך חיוב הוצאות משפט, ככל דיני ממונות,להיפסק בשלושהולא בדן יחיד. הדברים אמורים בייחוד בהוצאות שלטובת המערערת (שכן ההוצאות שלטובת אוצר המדינה הן כתשלום בעבור השירות שנותנת המדינה באמצעות רשויותיה, בית הדין במקרה זה, והפונה לקבלת שירותים אלה עושה זאת בידיעה ובהסכמה כי ייגבה ממנו תשלום זה בעבורם במקרה שבו מאפשרים זאת החוק ותקנות הדיון ועל פי שיקול דעתם של הדיינים, לאו דווקא שלושה). פסיקה ביחיד יכולה להינתן לכאורה רק בהסכמת הצדדים. לפיכך תעוכב הגבייהבפועלבשלושים יום שבמהלכם יוכלכל אחד מהצדדיםלבקש כי פסיקת ההוצאות תיעשה בשלושה.יובהרמכל מקוםכיאם יתבקש בית הדין לדון בכך בשלושה– לא בהכרח שתהיה מסקנתו כפופה לאמור לעיל בנוגע לאחריות המופחתת, וכל הסכוםשל 20,000 ש"ח (עד מחציתו לטובת המערערת ועד מחציתו לטובת אוצר המדינה)יועמד לדיון(בשלב זה ובלי לגרוע מהאמור בהחלטה הקודמת שאפשר גם שייטענו ויוכחו הוצאות שמעבר לכך בהמשך). אם לא תוגש בקשה כאמור נראה זאת כהסכמה לפסיקת ההוצאותהאמורותבדן יחידולהעמדתם על הסכום של 2,000 ש"חלמערערת וכמו כן לאוצר המדינה,אם כדין ואם כפשרההמתחשבת בנסיבות וכאמור לעיל. ו. החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום י"ג באלול התש"ף (2.9.2020). הרב יעקב זמיר