מעמדה של מילגה של אברך
סיכום
התובע, תלמיד אברך בכולל של הנתבע, תבע את ראש הכולל לתשלום מלגה בגין שישה שבועות של לימוד. התובע טען שקיבל תשלום חד-פעמי של 250 שקל בשבוע הראשון, והבין כי זה משמע התחייבות להמשך התשלום. הנתבע טען שהכולל אינו מתחייב לתלמידיו, ותשלום זה היה מתנה בגלל מצוקתו, ללא התחייבות כל שהיא. בית הדין קבע כי אין כאן יחסי מעסיק-פועל, ולא הובטח סכום מסוים. מכיוון שהנתבע כבר שילם תשלום אחד, יצא ידי שמיים ואינו חייב יותר. בית הדין דחה את תביעת התובע.
סכומים כספיים
עובדות
התובע למד בכולל של הנתבע כאברך. בסוף השבוע הראשון, הנתבע נתן לו תשלום חד-פעמי של 250 שקל. התובע המשיך ללמוד עוד שישה שבועות, בהסתמך על הבנתו שהתשלום הראשון יוביל להמשך תשלומים. לאחר שישה שבועות, הנתבע ביקש מהתובע לעזוב את הכולל בשל בעיות משמורתיות. התובע טען שלא למד במקום אחר וטען לקבלות בישיבה על בסיס התשלום הראשון. הנתבע טען שהכולל אינו מתחייב וכי התשלום הראשון היה מתנה מצי דחקות בלבד.
החלטה
בית הדין קבע כי הכולל אינו חייב לתלמידים בתשלום מלגה כחוב או התחייבות חוקית. אין כאן יחסי מעסיק-פועל. לא הובטח לתובע סכום מסוים מראש. התשלום הראשון של 250 שקל נחשב למתנה מועטת, שהיא התחייבות חלשה. מכיוון שהנתבע כבר שילם סכום זה, יצא ידי שמיים ואינו חייב בתשלום נוסף. התובע חייב בהבנה כי מתנה מועטת אינה יוצרת חיוב כספי מתמשך.
נימוקים
בית הדין ביסס את החלטתו על כמה עמודי תווך: (1) הכולל אינו מעסיק ותלמידיו אינם עובדים; (2) לא קיים זיקה משפטית המחייבת מתן מלגה; (3) הכולל מורכב מאברכים בלבד, ולא מרווקים, כך שגם אם היו מתן מלגה לרווקים היא הייתה משמעותית פחות; (4) התשלום הראשון מתקבל כמתנה מועטת המבוססת על צדקה ועזרה, ולא על התחייבות משפטית; (5) מתנה מועטת מחייבת את המבטיח רק בעת המסירה, וחזרה בה נחשבת למחוסר אמנה; (6) מאחר שהנתבע כבר מילא את התשלום הראשון, הוא יצא ידי שמיים.