סיכום
תובע תבע את הנהלת מוסד חינוך בגין אי-תשלום שכר עבודה בסך 92,579 ₪ עבור עבודתו כמנהל חדר מחשבים. התובע טען שעבד בהקדש מלא וביתר מדי לאורך תקופת העסקתו, ואילו הנהלת המוסד סברה שלא סיפק את התמורה הראויה וכי קיבל את מלוא התשלום המגיע לו. בית הדין, לאחר בחינת הראיות וההודאה של מנהל המחשבים החדש כי בעת הגעתו נמצאו רבים מהמחשבים בתקלה, לא אישר את תביעת התובע המלאה. עם זאת, בשל עגמת הנפש שנגרמה לתובע וזכות הצדקה מסוימת בטענותיו, הוציא בית הדין פסק דין חלקי בו חייב את המוסד לשלם 10,000 ₪ בשני תשלומים חודשיים. כמו כן, פסק בית הדין כי על התובע להחזיר מסמכים שלקח שלא ברשות.
עובדות
התובע עבד בחדר המחשבים של מוסד חינוך, ועל כתפיו הייתה אחריות על תחזוקה, תיקון וביצוע שירות תקין של כל המחשבים במוסד. התובע הגיש תביעה המשתרעת על 25 עמודים, בדרישה של 92,579 ₪ (לעומת 82,000 ₪ בעלון התביעה). הנתבעים הכחישו את טענותיו וטענו כי התביעות מלאות דמיונות ושקרים. מנהל המחשבים החדש, מר מ', שהחליף את התובע במרץ 2007, העיד כי כאשר הגיע למקום מצא כשלוש עשרה מחשבים, חלקם לא פעלו וחלק הציגו תקלות חוזרות. התובע טען שעבד בהתנדבות נוסף למחויבות. בנוסף, הנתבעים טענו כי התובע לקח מסמכים שלא ברשות מהמחשבים.
החלטה
בית הדין פסק: (א) לא לחייב את הנהלת המוסד בסכום התביעה המלא; (ב) לחייב את הנהלת המוסד לשלם לתובע סך 10,000 ₪ בשני תשלומים של 5,000 ₪ כל אחד, כל חודש יום אחד, החל מיום הגעת פסק הדין לידי הצדדים; (ג) התובע חייב להחזיר את כל המסמכים שלקח שלא ברשות לנהלת המוסד תוך שבוע ימים מיום הגעת הפסק, ולהתחייב בכתב שלא לעשות כל שימוש בהם; (ד) על התובע אין כל תביעות נוספות על הנהלת המוסד מכל סוג שהוא.
נימוקים
בית הדין קבע כי על פי הלכה, כאשר יש חילוקי דעות בין התובע לנתבע באשר לטיב העבודה והתמורה, אין אפשרות להוציא ממון כאשר הנתבע טוען ברי שלא חייב. ההוכחה שמנהל המחשבים החדש העיד כי כאשר הגיע למוסד נמצאו מחשבים רבים בתקלה תמכה בטענת הנתבעים שלא קיבל התובע את עבודתו כראוי. עם זאת, בית הדין ראה לנכון לפצות את התובע בסכום סמלי של 10,000 ₪ בשל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב הסכסוך עם המעביד וההכחשה של תשלום מלא. בית הדין גם דחה את בקשת התובע לחויוב הנתבעים בהוצאות משפט, זאת מכיוון שעיכוב בהגשת תגובה אינו בעצם חזק מספיק לחיוב זה.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:298 הכחשה בדבר טיב העבודה והשכר המגיע תש"ע/6 בירור דברים התובע: מר א', עובד בב'. הנתבעים: הנהלת ב' מיוצגת ע"י מר ב'. בנושא: אי תשלום שכר עבודה של התובע. טענות הצדדים: התובע: אני עבדתי בב' בתחום חדר המחשבים, אמור הייתי לתחזק לתקן ולדאוג לשירות התקין של כל המחשבים, הן של המורים והתלמידים וכל הנהלת המוסד. התובע הגיש פירוט תביעתו המשתרע על 25 עמודים ולבסוף השורה האחרונה שמגיע לו סך 92,579 ₪, ובכתב התביעה רשום למעלה 82,000 ₪. בכתב ההגנה התובע סותר את טענות הנתבעים, והם מכחישים את הטענות שלו. וכן בכתב התגובה של ב' כתבו שהתביעות של א' הן מלאות דמיונות, שקרים וחצאי אמיתות ועוד, ולכן הם דוחים את התביעות על סף. לפי ההלכה שלנו, אם ישנם חילוקי דעות בין התובע לנתבע אין אפשרות להוציא ממון אפילו אם הנתבע היה טוען טענת שמא והתובע טוען ברי, כל שכן אם טוען ברי שאין לחייב את הנתבע, חו"מ סי' ע"ה סע' ז'. ומה גם שרכז המחשבים במקום, מר מ' שהחליף את א', מאשר, שכשהוא בא לעבוד בב' במרץ 2007 מצא כשלשה עשר מחשבים שחלקם פעלו וחלק לא פעלו, וגם אלה שפעלו התאפיינו בתקלות חוזרות ונשנות. התובע טען שעבד במסירות לטובת המקום, ואילו הנהלת ב' טוענת שהוא לא סיפק את התמורה, ולכן לא מגיע לו תשלום נוסף, הוא קיבל עבור מה שעבד. בכל זאת סבור בית הדין שהיות ונגרמה לתובע עגמת נפש גדולה מאוד והוא לפי גרסתו עבד גם בהתנדבות בנוסף למחויבות, נראה לבית הדין שיש מקום לפצות את התובע בעוד 10,000 ₪, ויש לפרוס את התשלום בשני חודשים כל חודש 5,000 ₪ מיום הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים. בכתב התגובה של הנהלת ב' עולה שהתובע לקח ללא רשות מסמכים מהמחשבים וכך עולה גם מהודעתו בכתב התביעה, אי לכך מוטלת עליו החובה להחזירם לב', ואין צריך לומר שלא לעשות איתם שום שימוש בכל צורה שהיא. מה שהתובע התייחס לזה שהנתבעים לא הגישו את התגובה עד ר"ח ניסן, זו באמת טענה נכונה, אבל אין בה כדי לחייב את הנתבעים בדמי עלות התביעה. בית הדין בדרך כלל משתדל לפעול בהקדם ולהוציא פסק תוך שבועיים, אלא אם כן ישנו עיכוב הנגרם מאחד הצדדים בגלל כל מיני סיבות. לסיכום: א. בית הדין סבור שאין לחייב את הנהלת ב' בסכום התביעה. ב. על הנהלת ב' לשלם לתובע סך 10,000 ₪ בשני תשלומים. ג. על התובע להחזיר את המסמכים שלקח שלא ברשות לב' ואין צורך לומר שלא לעשות בהם שום שימוש. יש להחזיר את המסמכים תוך שבוע ימים מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים, ולהתחייב בכתב שלא לעשות כל שימוש בהם. וכן שאין לו כל תביעות נוספות על הנהלת ב' מכל סוג שהוא. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים בית דין - סדרי דין > סדרי דין > הוצאות המשפט > שמוטלות על התובע הוצאות המשפט > חיוב בעל דין בתשלום הוצאות יריבו > כשהתעכב להשיב על טענות התובע פסק דין ומעשה בית דין > פרק הזמן לביצוע הפסק > שבוע פסק דין ומעשה בית דין > פרק הזמן לביצוע הפסק > להשבת חפץ > שבוע עדים וראיות > בעל דין שהתעכב בהגשת תגובתו לטענות יריבו בית דין - סדרי דין > עדות > כשרות לעדות > עדות מומחה > נאמנות מומחה שבמימון אחד הצדדים כשרות לעדות > עדות מומחה > עדות מומחה כשרות לעדות > נוגע בעדות כעד > עדויות בין שוכר למשכיר > שכיר כעד לשוכר בית דין - סדרי דין > עונשין > סוגי עבירות > גילוי סוד > שלא לגלות סוד סוגי עבירות > גילוי סוד > התחייבות בכתב שלא לגלות סוד גזילה - גניבה > גזילה > השבת הגזלה > השבה בעין הוכחת הגזילה > הודאת הגזלן חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > פרעון וגבייה של חוב > לשיעורין (תשלומים) > לשיעורין (תשלומים) חזקה (מוחזק - השערה משפטית - ראיה) > חזקה (מוחזק) > הוצאה מהמוחזק > בספק מציאותי הוצאה מהמוחזק > בטענת ברי > כשהמוחזק טוען שמא הוצאה מהמוחזק > בטענת ברי > כשהמוחזק טוען ברי נזיקין > תשלומים בנזיקין > עוגמת נפש > בהפסקת עבודה על ידי המעביד