ביאור הגר"א חושן משפט 383
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
כשהוא כפות. תוס' ך"ב ב' ד"ה והיה כו' דלא כרש"י שם וערש"י ך"ז א' ושם ס"א ב' בד"ה היה וא"ד כו' ואע"ג כו' אבל תוס' לא ס"ל כן ועסמ"ע אבל בסי' תי"ח סתם כפירש"י ועבהג"ה שם ודעת הרמב"ם כרש"י:
או שדחפו כו'. ר"ל אע"ג דבאדם פטור ביכול לעלות כמ"ש בסנהדרין עו ב' בשור חייב כמו בגחלת לשיטתו אע"ג שאינו כפות ולכן דברי ש"ע תמוהין שכ' כפות בדברי הרמב"ם ואף שגם הטור כ' שדחפו אף לדעת תוס' חייב בהרמב"ם לא מ' כן שכ' עבדו של אדם כגופו ובהמתו כממונו כיצד הרי שהניח גחלת על לב עבדו או שדחפו לים או לאש והוא יכול לעלות משם כו' ואם עשה כן לבהמת חבירו כו':
(ליקוט) ברשות הניזק כו'. משום דאין מתכוין פטור לשיטתו אלא ברשות הניזק כמ"ש בסי' שעח ועבה"ג (ע"כ):
וכן כו'. למד מהנ"ל:
או שברו כו'. כמ"ש סי' שפא:
ואם מתחלתה כו'. כמש"ש בהג"ה:
ואם אין כו'. כ"מ בתוספתא שכ' שם חמשה כו' ואם כו' מ' דרישא בסתמא חייבין כולם:
הכובש כו'. מתני' סנהדרין עו ב' ובגמ' שם כבש מנלן כו' ההוא גברא כו' ופ' כרבינא ועבה"ג:
ודוקא כו'. עבה"ג ועסי' שצו ס"ד בהג"ה: