סיכום
בתביעה על החזר הלוואה, טען התובע כי הנתבע חייב לו סך 240,100 דולר. הנתבע הודה על סך 116,100 דולר אך כפר בחוב יתרת הסכום. הנתבע טען להפחתה בגין עמלת העברת כספים וטען כי חלק מהסכום כבר נפרע. ביה"ד קבע כי התובע לא חייב בעמלה. לגבי יתרת 74,000 דולר שעל סכומו מחלוקת - ביה"ד בדק בעיון את העדות והיזם בדיקת מומחה בכתבי יד, אך לא היה מסוגל לקבוע בוודאות. לפיכך, בהסכמה לנוהג בתי דין בישראל, בהיעדר שבועה וברוח פשרה, קבע ביה"ד כי הנתבע חייב בשיעור של 90% מחלק אחד (46,800 דולר) ו-2/3 מחלק אחר (14,666 דולר), סך הכל 61,466 דולר בנוסף לסכום שהודה בו.
עובדות
התובע טוען כי הלווה לנתבע סך 240,100 דולר. הנתבע הודה על סך 116,100 דולר ממנו. לגבי יתרת הסכום בסך 74,000 דולר, טען הנתבע כי סכום זה כבר נפרע בחודש כסלו תשע"ו. בנוסף, הנתבע טען להפחתה בגין עמלת העברת כספים בסך 50,000 דולר. הנתבע הגיש מעטפה עם סימני אישור ופרעון לבדיקת מומחה בכתבי יד.
החלטה
ביה"ד קובע: (1) התובע אינו חייב בעמלת העברת הכספים בסך 50,000 דולר. (2) לגבי הסכום המחולק של 74,000 דולר - לא ניתן להוכיח בוודאות את פרעונו. במקום להשביע שבועה, בהתאם לנוהג בתי הדין בישראל, קבע ביה"ד פשרה: הנתבע חייב בסך 46,800 דולר (90% מ-52,000) וסך 14,666 דולר (2/3 מ-22,000), סה"כ 61,466 דולר. (3) סה"כ חוב הנתבע: 116,100 דולר (שהודה בו) + 111,400 דולר (61,466 דולר לפי הפשרה + 50,000 דולר שהופחת בחסרון). (4) ניכוי של 17,000 ₪ ששולמו קודם. (5) המשכנתא תעוקל לטובת סילוק החובות.
נימוקים
ביה"ד בדק את עדות הצדדים בהרחבה ואף הזמין מומחה בכתבי יד לבדיקת המעטפה עם סימני האישור. מאחר שלא היה ניתן להגיע למסקנה ודאית לגבי הפרעון, ביה"ד החל בנוהג המודרני בתי הדין בישראל, שלא משביעים שבועת התורה אלא מפשרים בין הצדדים. על פי דברי מלכיאל (ח"ב סי' קלג), הפשרה נמדדת לפי אומדן דעת ביה"ד בגוף החוב. בהתאם לקובץ דרכי הוראה (ח"ו מבי רב סי' ג), שיעור הפשרה נקבע לפי ראות עיני הדיין, ולא בדרך של מסמרות קבועות. על כן קבע ביה"ד שיעורים שונים של הכחשת הנתבע בשני חלקי הסכום.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:1205 אי החזר הלוואה והודאה במקצת לפסק זה ניתן פסק המשך. לפסק ההמשך לחץ כאן . מס' תיק: 167 ע"ו התובע: הרב א' הנתבע: הרב ב' פסק דין בהתאם להחלטת ביה"ד מתאריך ו' כסלו תשע"ז ( 6-12-2016 ) הועברה המעטפה עליה רשם הנתבע את סכומי הפירעון לבדיקת מומחה, אשר קבע כי לא ניתן להסיק קביעות או מסקנות מכתב היד. לאחר שמיעת טענות הצדדים, עיון בספרי הפוסקים ובסוגיות ההלכה, ביה"ד מחליט כדלהלן: א. תביעת התובע בטענת ברי, הינה על סך 240,100 אלף דולר. ב. מתוך הסכום האמור, הודה הנתבע לפנינו על סך 116,100 דולר, אך כפר בחיובו על שאר הסכום. לטענתו, מתוך הסכום האמור בסעיף א' יש לקזז סך 50 אלף דולר בגין עמלה על העברת הכספים. לטענת התובע, העברת הכספים בפעימה השניה וההמתנה במשך תקופה לקבלתם מידי הנתבע היו בכפוף לסילוק וויתור החוב בגין העמלה. לעניין זה קובע ביה"ד כי אין התובע מחוייב בעמלה זו. ג. לגבי יתרת הסכום בסך 74,000 דולר אשר לטענת הנתבע סכום זה נפרע לתובע בסביבות חודש כסלו תשע"ו, ואילו הנתבע הכחיש זאת בטענת ברי, ביה"ד חקר ובדק את טענות הצדדים באמצעות חקירתם, בשמיעת העדות, ובניסיון בדיקת המעטפה ע"י מומחה בעל שם לבדיקת כתב יד. מאחר ולמרות הבדיקות שנעשו, לא ניתן לקבוע מסמרות בדבר, הרי שעל פי ההלכה מחוייב הנתבע בשבועת מודה במקצת. ומאחר ובזמן הזה נהגו בכל תפוצות ישראל שלא להשביע אלא לחייב את המחוייב שבועה בדרך של פשרה, וכתב הדברי מלכיאל (ח"ב סי' קלג) כי הפשרה נמדדת לפי אומדן דעת ביה"ד בגוף החוב, ועיין בקובץ דרכי הוראה (חלק ו מבי רב סי' ג) שאין לקבוע מסמרות בגובה הפשרה אלא שיעור הפשרה הינה לפי ראות עיני הדיין, על כן קובע ביה"ד כי כנגד הסכום שבגב המעטפה בסך 52,000 דולר, מחוייב הנתבע בסך 90% , דהיינו 46,800 דולר, וכנגד הסכום שבקידמת המעטפה בסך 22,000 דולר, מחוייב הנתבע בסך 2/3 , דהיינו 14,666 דולר. ס"ה חוב הנתבע בסעיף זה הינו, סך 61,466 דולר. ד. לאור האמור, בנוסף על סך 116,100 אלף דולר אשר היה על הנתבע לשלם עד ליום כ"ב טבת תשע"ז ( 20-1-2017 ), בהתאם להחלטת בית הדין הנ"ל, על הנתבע לשלם לתובע סך 111,400 דולר, וזאת תוך 30 יום ממועד פסה"ד. ה. מהסכומים האמורים ינוכה סך 17,000 ₪ אשר הודה התובע כי שולמו לו קודם לקיום הדיון השני בעניינם. ו. הלוואת המשכנתא אשר לדברי הנתבע אמורה להיות מאושרת בימים אלו, מעוקלת לטובת סילוק החובות הנ"ל סעיפים ב' ג' ד'. ז. האמור בפס"ד זה הינו בנוסף לאמור בהחלטת ביה"ד הנ"ל לפיה ניתן תוקף פס"ד להתחייבותו של הנתבע שלא לשעבד בצורה כלשהי את דירתו ולהשלים את הליך קבלת המשכנתא לשם סילוק החובות הנ"ל. באעה"ח ביום כ"ה טבת תשע''ז ( 23-1-2017 ) (-) צבי לנדמן - דיין (-) אשר וייס - גאב"ד (-) עובדיה יוסף טולדאנו - דיין לפסק זה ניתן פסק המשך. לפסק ההמשך לחץ כאן . נושאים בית דין - סדרי דין > סדרי דין > פסק דין ומעשה בית דין > פרק הזמן לביצוע הפסק > שלושים יום בית דין - סדרי דין > עדות > כשרות לעדות > עדות מומחה > היזקקות בית דין למומחה כשרות לעדות > עדות מומחה > תוקפה > מומחה לכתבי יד לצורך בחינת כתב ידו של אחד מבעלי הדין בית דין - סדרי דין > ראיות > סוגי ראיות > מסמכים כראיות > פנקס > פנקסו של חייב > פנקסו של חייב סוגי ראיות > מסמכים כראיות > מסמכים כראיה סוגי ראיות > מסמכים כראיות > פנקס > פנקסו של חייב > מסירת פנקסו של חייב למומחה לכתבי יד הודאה > בחוב > בפרעון > הודאת המלווה שחלק מהחוב נפרע חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > פרעון וגבייה של חוב > הוצאות הפרעון > אם מוטלות על המלווה או על הלווה טענות הגנה של החייב > "פרעתי" > "פרעתי חלק מהסכום" פרעון וגבייה של חוב > נכסי החייב שמהם גובים > עיקול הלוואת משכנתא לצורך פרעון חוב פרעון וגבייה של חוב > התחייבות לפרוע > התחייבות לווה שלא לשעבד את דירתו ולקחת משכנתא לצורך פרעון ההלוואה שבועה > שבועת התורה > נוהג בתי הדין בזמן הזה > אין משביעים > מפשרים נוהג בתי הדין בזמן הזה > אין משביעים > מחייבים שני שליש מסכום השבועה נוהג בתי הדין בזמן הזה > אין משביעים > לפי אומדן דעת בית הדין נוהג בתי הדין בזמן הזה > אין משביעים > מחייבים 90% מהתביעה