סיכום
יועץ מס (התובע) תבע יועד (הנתבע) בגין שכר טרחה על הגשת דוחות מס הכנסה לארבע שנים. התובע טען כי התיאום עם הנתבע היה 30 דולר לבדיקה ו-120 דולר להגשה והטיפול עבור כל שנה בנפרד, בעוד הנתבע טען שהבין כי הסכום הנ"ל הוא עבור כל הטיפול בארבע השנים ביחד. בית הדין קבע כי מנהג בענף הוא תשלום עבור כל שנה בנפרד, ועל כן חייב את הנתבע לשלם 720 דולר בניכוי מקדמה ששולמה. בדיון שני, הנתבע העלה טענות נוספות בדבר טיפול כפול בגלל טופס חסר ודו"ח שהוגש בטעות. בית הדין קבע כי הנתבע יהיה חייב בתשלום של 80 דולר בלבד (ולא 120) בגלל אחריות המשותפת של יועץ המס להעיר על הטעות.
עובדות
התובע, יועץ מס, התקבל אליו הנתבע לפני למעלה משנה להטפל בהחזרי מס לארבע שנים. התובע תיאם עם הנתבע תעריף של 30 דולר לבדיקה ו-120 דולר להגשה והטיפול. לאחר ביצוע העבודה והגשת הדוחות למס הכנסה, הנתבע סירב לתשלום בטענה שחשב כי הסכום הנ"ל הוא עבור כל הטיפול בסך הכל ולא עבור כל שנה בנפרד. התובע טען שהנתבע קיבל החזר ממס הכנסה, וטוען כי בשנה אחת היה חסר טופס 106 מה שחייב בטיפול כפול, בעוד הנתבע טוען שהוא כן סיפק את הטופס. בשנה נוספת קיבל הנתבע החזר של 400 שקל בלבד, בעוד התובע דורש תשלום של 150 דולר עבור טיפול שלא היה צריך להיעשות.
החלטה
בדיון הראשון: בית הדין חייב את הנתבע לשלם 720 דולר יתרת חוב (לאחר הפחתת מקדמה של 750 שקל ששולמה בעבר). בדיון השני: (א) הנתבע יהיה חייב לשלם 80 דולר בלבד (ולא 120) עבור הטיפול הכפול בשנה בה חסר טופס 106, בגלל אחריות משותפת של יועץ המס. (ב) התובע יהיה חייב לבדוק את סיבת התשלום החסר בשנה בה קיבל הנתבע רק 400 שקל, וחיובו של הנתבע מותנה בהתברר שפעל בתום לב וללא רשלנות. (ג) שער החילוף עבור התשלום בדולרים יהיה לפי השער ביום פסק הדין מיום כ"ב תמוז תשס"ד. (ד) על כל התשלומים תינו תוספת של מע"מ. תוך 30 יום מהגעת פסק הדין.
נימוקים
בית הדין קבע כי בענף יועצי המס קיים מנהג מקובל של תשלום עבור כל שנה בנפרד, ולא עבור כל הטיפול ביחד, כיוון שלכל שנה יש תכנית אחרת וזו עבודה ייחודית. משום שזה מנהג המדינה, אין בית הדין יכול לקבל את טענת הנתבע שלא הבין. כמו כן, ציין בית הדין את הלכה בחו"ם סימן רס"ד סעיף ד' (דעת הרמ"א) כי מי שעשה טובה או פעולה עבור חברו אינו יכול לטעון שעשה זאת בחינם. בנוסף, זה יעקוב של מי שזה עיסוקו וככה נוהגים במקצוע. בדיון השני, לגבי הטופס החסר, בית הדין קבע שהנתבע חתם על כך שעובד במקום אחד בלבד, ולא יכול לטעון שלא ידע על מה חתם (שו"ע חו"ם סי' מ"ה סע' ג'). אך משום שיחס זה מחזיק אחריות משותפת לעיר תשומת ליב, בית הדין הקטין את הסכום מ-120 ל-80 דולר. לגבי שער הדולר, בית הדין ציין את תורת הריבית שגם עבור תשלומים בדולרים, התשלום יהיה לפי שער הזמן של הפרעון, לא של הפקדון.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:157 יועץ מס שטיפל בהחזרי מס תשס"ד/13 התובע: מר א', יועץ מס. הנתבע: מר ב'. בנושא: תשלום שכר טרחה. טענות הצדדים: התובע: לפני למעלה משנה, פנית אלי כדי שאטפל בהחזרי מס עבורך ל 4 שנים, אמרתי לך שבדיקה של שנה עולה 30$ והגשת דו"ח והטיפול עולה 120$, אחרי שבצעתי את העבודה, והגשתי את הדו"ח בקשתי שכר טרחה ואתה התכחשת לתשלום בטענה שחשבת שהתשלום הוא עבור כל השנים ולא עבור כל שנה. כמו כן טענת שאין לך כסף (טענה שאינה מקובלת עלי). ואז אמרת שתשלם כשתקבל ממס הכנסה החזר, נודע לי שהכסף הגיע ולא שמעתי ממך כלום, אני תובע שתשלם לי נכון להיום 720$, הרי שלמת מקדמה בסך 750 ש"ח. כמו כן לשנה אחת טיפלתי במיוחד כי חייבו אותך חוב של למעלה מ 11,000 משום שלא הגשת טופס 106, ואני טפלתי בו במיוחד וקבלת החזר של 2,000 ש"ח, כל אדם הגון מבין שהתשלום הוא עבור כל שנה בנפרד ולא הכל ביחד. הנתבע: היו שנים שאני טיפלתי לבד, פניתי אליו וחשבתי שמה שאמר 30$ לבדיקה 120$ להגשה זה על כל הטיפול ולא עבור כל שנה, אם ידעתי לא הייתי פונה אליו. הצדדים הרחיבו את ההסברים אולם זה הוא עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין שכר לפי מנהג בנושא העומד לבירור האם יש מקום לטענת הנתבע, שטוען שהוא הבין שמה שאמר לו יועץ המס, זה תשלום עבור כל הטיפול, ולא עבור כל שנה כפי שטוען התובע. בנושא תשלום עבור הגשת דוחות למס הכנסה ע"י יועצי מס ישנם שני אופני תשלום: אחוזים מהסכום שאמור להתקבל (20%), או 30$ עבור בדיקה 120$ עבור ההגשה והטיפול, זו נורמה שמקובלת אצל הפועלים בענף זה. היות וזה מנהג המדינה אין בית הדין יכול לקבל את הטענה של הנתבע שלא הבין (למרות שהתובע טען שאמר לו), משום שבשוק משלמים עבור כל שנה, כי לכל שנה ישנה תוכנית אחרת וזו עבודה ייחודית. ומוזכר בהלכה ב רמ"א חו"מ סי' רס"ד סע' ד' שמי שעשה טובה או פעולה עבור חברו, אינו יכול לטעון בחינם עשית. ומה גם שכאן מדובר באדם שזה עיסוקו וככה נוהגים במקצוע שלו לשלם עבור כל שנה. ולכן בית הדין סבור שמוטלת חובה על הנתבע לשלם עבור כל שנה + שנת 98 שהגיש עוד פעם בגלל הזנחה מצד הנתבע, שלא הגיש את כל המסמכים. לסיכום: על הנתבע לשלם סך 720$ יתרת החוב היות והנתבע קיבל את ההחזר ממס הכנסה. הנתבע צריך לשלם לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידו. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. דיון נוסף ב"ה טבת תשס"ה לטענת ב', בית הדין לא התייחס לחלק מטענותיו ולכן הוא מעלה אותן שנית. טענות הצדדים: הנתבע: אני הגשתי את הטיפול בהחזרי מס לא' עבור 4 שנים, באחת מהם היה חסר טופס 106, ולכן לטענתו היה צריך לערוך עבודה כפולה, ומשום כך הוא דרש עוד 120 $. לטענתי אני כן הגשתי לו את הטופס, וגם אם לא הגשתי לא היה צריך לדרוש פעמיים אלא הפחות דהיינו לפי אחוזים. כמו כן עבור שנה אחת קיבלתי רק 400 ש"ח וא' דורש 150$ ואני דורש בחזרה 120$, היות ולא היה צריך להגיש כלל כי לא היה כדאי. כמו כן אני מבקש התייחסות לפי איזה שער דולר עלי לשלם. התובע: התהליך של מס הכנסה מראה שלא היה לי טופס 106 עבור אותה שנה, כמו כן הוא חתם שעבד באותה שנה רק במקום אחד בלבד. לפי הערכתי באותה השנה שבה קיבל רק 400 ש"ח היה אמור לקבל 1,300 ש"ח, אני עורך את ההערכה לפי הנתונים שאני מקבל. יכול להיות שמס הכנסה פסל כמה קבלות, לכן לאחר שישלם את המע"מ אני מוכן לבדוק למה היתה טעות, אם כי די קשה לברר היות וכתוב אצלם שומא 01 קשה לערער. בירור הדין עומדות בפנינו שתי תביעות של ב': להחזיר 120$ עבור טיפול שני שלטענתו הוא פטור, וכן עוד 120$ עבור הגשת דו"ח בטעות, שלא היה צריך להגיש כי קיבל בחזרה רק סך 400 ש"ח. ביחס לתביעה הראשונה, היות וא' טוען בברי שלא הגיש לו טופס 106 עבור אותה שנה, וכך מראים לכאורה מסמכי מס הכנסה. וכמו כן העובד חתם שאינו עובד בעוד מקום, ואינו יכול לטעון לא ידעתי על מה חתמתי, עי' שו"ע חו"מ סי' מ"ה סע' ג' , לכן סבור בית הדין שיש מקום לומר שב' כן חייב לשלם עבור טיפול זה. אבל היות ואמורה היתה להיות גם אחריות על א' כי הוא שימש כיועץ מס, להעיר את תשומת ליבו של מר ב', לכן בית הדין נוטה לחייב את ב' לשלם רק 80$ ולא את כל הסכום. ביחס לאותה שנה שב' קיבל החזר רק של 400 ש"ח, בית הדין סבור שעל א' לבדוק מה היתה סיבת הטעות. והיה אם יתברר שהוא פעל בתום לב וללא כל רשלנות, אזי מגיע לו התשלום, ואם לא אזי בית הדין ישקול וידון בזה. ביחס לשאלתו של ב' לתשלום הדולר, לפי איזה שער עליו לשלם? הנה בספר תורת-הריבית פ"ז בסופו סע' כ"ו ובבירור ההלכה, מביא שגם לענין רבית ממש אם צריך היה לשלם דולרים בדולרים והגיע זמן הפרעון והלווה עיכב והוזל השער, עליו לשלם לפי זמן הפרעון, אם מדין מזיק או מדין גזלן, ולכן בנידון דידן חיוב התשלום יהיה לפי תאריך הפרעון שבית הדין פסק בכ"ב תמוז תשס"ד. לסיכום: א. ב' ישלם 80 דולר לפי השער ביום פסק הדין מיום כ"ב תמוז תשס"ד. ב. א' יבדוק מה הסיבה שלשנה אחת ב' קיבל רק 400 ש"ח ולא יותר. ג. על כל התשלומים יהיה גם תשלום מע"מ. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים בית דין - סדרי דין > כללי פסיקה > שיקולים ונסיבות המשפיעים על הפסיקה > תום לב דיני עבודה > שכר עבודה > לפי המנהג > כשהמזמין הבין אחרת חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > פרעון וגבייה של חוב > שינוי ערך המטבע > אחר זמן הפרעון > אחר זמן הפרעון פרעון וגבייה של חוב > שיעור הפרעון > כשסוכם על תשלום דולרים בשקלים והשתנה שער הדולר אחר זמן הפרעון פרעון וגבייה של חוב > שיעור הפרעון > אחריות על נזקים מחמת כן מנהג > מנהג כתנאי מכללא > טוען שלא ידע ריבית > שינוי ערך המטבע > אחר זמן הפרעון מקורות שולחן ערוך חושן משפט לט-עד - הלכות הלוואה סימן מה סעיף ג רנט-רעב - הלכות אבידה ומציאה סימן רסד סעיף ד