ביאור הגר"א חושן משפט 214

וי"ח אפי'. שפי' מ"ש שם ל"צ דאע"ג כו' דממשנה יתירה אשמעינן כן ועתוס' שם ורמב"ן שם שנסתפקו בזה: אפי' אינו כו'. דאי בפתוח דוקא א"כ לא הוי פריך מבור ודות: וכן העלייה כו'. שם למ"ד בדקא כו' וכפי' הרי"ף וסוגיין כרב יוסף ובלא"ה דרכם לפסוק כמ"ד כו': (ליקוט) וכן העליה כו'. לשון הרי"ף וסוגיין כרב יוסף והיינו ממש"ש ס"ג ב' ת"ש ולא את הגג כו' ולא פריך מיציע אבל ממש"ש תני רב יוסף שלש כו' אינה ראיה דהוא לטעמיה (ע"כ): וכ"ז כו'. כמ"ש האומר גירשתי את אשתי נאמן ואצ"ל ואמרתי הרי את מותרת לכל אדם וא"צ לפרש כמו המגרש: וי"א כו'. מדפריך השתא יציע כו' ואם איתא הקמ"ל. וש"ע לא כ' אלא לשון הרמב"ם שכ' כלשון הגמ': (ליקוט) וי"א דוקא כו'. מדפריך שם אלא מעתה כו' מ' דוקא בור ק' ליה אבל חדר בעינן (ע"כ): (ליקוט) וי"א כו'. עמש"ש ועוד מדמשני האי תשמישא לחוד משא"כ בחדר. הרא"ש. ועוד מדפריך השתא יציע כו' ולא קמשני בדל"ל ד"א. הרמב"ן (ע"כ): ויש לו רחב ד"א. בירושלמי שם והוא שיהא בה ארבע על ארבע על רום עשרה כו' ע"ש. כן גריס רב האי גאון ולא את הגג כו' אמר מר זוטרא והוא דהוי ד"א ור"ל ביציע וגג דהוי ד"א: ואע"פ כו' וכתב כו'. דהא סתמא כותבין כן כמ"ש שם האי מאן דמזבני כו' ואעפ"כ אמר רב דימי מנהרדעא האי כו' צריך למיכתב כו' ול"ק דמהכי ולא שיירית כו': (ליקוט) ואע"פ כו' וכ' לו כו'. מדקא' ס"א ב' ל"צ דאיכא כו' מ' הא אם הכל קורין לבירה בירה לא מהני וה"ה לבור ודות ומחילות וגג ועמש"ש. הרא"ש ס"ב ע"ש (ע"כ): ויש חולקין. כמו במוכר בית בבירה גדולה וע"ל ס"ז: (ליקוט) וי"ח כו'. דל"ד לשם דשם הוא נגד הלשון וערא"ש פ"ו ס"ב שכ' בכה"ג ורב דימי עיקר דינא אתא לאשמעינן ובשלא כ' ולא שיירית כו' (ע"כ): (ליקוט) וי"ח כו'. נ"ל שלמד ממש"ש ס"ה א' במרחץ ובית הבד שאם אמר ואילין מצרנהא כו' וכל תשמישיו הוי כמו ולא שיירית וכמש"ל סי"א בהג"ה וס' ראשונה ס"ל כמ"ש רשב"ם שם בד"ה הכי כתב כו' הואיל וחזו פורתא כו' ואע"ג דאמרן לעיל כו' (ע"כ): בד"א כו'. כמ"ש ס"ד ב' אין אדם רוצה שיטול מעות כו' ור"ע סבר בתר דעתא דלוקח אזלי' ואע"ג דלא קיימא כן במסקנא היינו דס"ד דוקא כאן ומסיק דה"ה בכ"מ שצריך ללוקח כמו כאן ומ"מ נשמע מסוגיא דמיירי באין דרך אחר: המוכר כו'. כל ס' זה הוא לשון הרמב"ם ומפ' מחילות למעלה ובזה א"ש דאמר עד רום רקיעא ולכן הוצרך תוס' שם ד"ה אהני לפ' אגג וכמ"ש בהג"ה ואמר ומעזיבות דשייך לעלייה והוא בכלל המחילות וכמש"ל סי' קסד ס"א ועסי' קנ"ה ס"ג: וגם הגג כו'. הלא"ה לא קני אע"פ שכ' לו עומקא ורומא דמ"ש במתני' אע"פ שכ' לו עומקא ורומא קאי נמי אגג וז"ש ורומא ועברי"מ וברמב"ן ועתוס' שם ד"ה אהני כו' לכן נראה לר"י כו' וכ"כ הרא"ש שם: (ליקוט) וגם הגג כו'. דלא כרשב"ם ודחקו לרשב"ם דלא קאי אגג ממש"ש ת"ש ולא את הגג כו' ועתוס' שם ד"ה ת"ש כו' ועוד דחקו ממה שלא אמרו למאי אהני רום רקיעא ועתוס' שם ד"ה אהני כו' וה"מ למימר כו' אבל לדברי הרמב"ם ניחא דאמר מחילות ועתוס' ס"ד א' ד"ה ואי כו' (ע"כ): אבל כל שאינו כו' ואפי' כו'. ממ"ש שם ת"ש ולא את הגג כו' כיון דגבוה כו' אבל באינו גבוה מודה ליה דקני אע"ג דלא כתב: אם לא כו'. כל ס' זה הוא לשון המ"מ שם: אין לו כו'. גמ' שם: ואם בא כו'. כ"פ הרשב"ם ד"ה האי כו' אלא שהרשב"ם מפ' שם לקנות הגג אבל תוס' ורי"מ וש"מ חולק' ע"ז כמ"ש בהג"ה במ"ד והרי"מ והמפרשים דע"ג ממש הוא א"א דאפי' לשנות אמרי' בסוף ב"מ דאינו רשאי כמ"ש עליון שבא לשנות כו' כ"ש מחדש וכ"כ תוס' בד"ה ואי ס"ד: וכן אם בא כו'. כ"פ רשב"ם שם ובזה הוא העומקא למוכר: וי"א שאינו כו'. כ"כ הרי"מ וכמ"ש שם תחתון שבא לשנות כו' וכ"ש לחפור תחתיו אלא דלהכי מועיל כו': (ליקוט) וי"א שאינו כו'. ע"ש ס' א' אין עושין כו' ורבנן זמנין כו' (ע"כ): ויש מי כו'. ירושלמי פ"ג דב"ב הל' דחרבה עשוי להבנות וגנות אינו עשוי להבנות ע"ש: שהרי הם כו'. שם בירושלמי שנייא היא בגנות שניתנו לחפירה א"ר נסא וחרבות כו': וכשכתב לו כו' ואם כו'. גמ' שם וירושלמי שם לאיזה דבר כתב עומקא ורומא שאם רצה להשפיל ישפיל להגביה יגביה ר"ל לחפור ולבנות על גבה ועברמב"ן וכן פירשב"ם שם בלחפור וברומא לא הוצרך לפרש שלס' הכל שלו כנ"ל: אע"פ כו'. כן מ' שם דקא' אע"ג כו' ול"ק שצריך לכתוב שניהם ש"מ דלא מעלה ולא מוריד: (ליקוט) ואם כ' לו מארעית כו'. הרא"ש שם וש"פ ועמש"ש (ע"כ): ראובן כו'. דוקא הפסד בית בכללו דאל"כ הוי כמו דרך ט"ז: י"א כו'. דהא קני לאוירא כמ"ש שם ס"ז א' אבל עומקא לא אע"פ דקני לבורות שיחין ומערות כמ"ש שם משום דשם חצר כוללן: (ליקוט) וכמ"ש בסמוך. לשון המ"מ וש"ע בס"ד בין בחצר שלא כו' (ע"כ): מכר כו'. כמ"ש בירושלמי המוכר אויר חורבתו כו' כמש"ל: ואם יש כו' וכן כו'. כמ"ש בדקל לפירותיו וכמש"ל: המוכר כו'. כיון שהאויר למוכר כמש"ל: (ליקוט) ואפי' כתב כו'. דאם לא כ' אף מחדש יכול לבנות כמש"ל ס"ד (ע"כ): (ליקוט) והיתה עליה כו'. משום סיפא דאין הלוקח יכול לחזור ולבנותה משא"כ אם בנויה על הבית כמש"ו אבל הקונה כו' (ע"כ): אבל אם כו'. דהא האויר א"י למכור כמש"ל ועבה"ג וכמ"ש במשכיר ס"פ השואל ובאילנות ב"ב לח א' ופ"א א' הקונה שני כו': אבל הקונה כו'. כשיטתו שפי' מתני' דבית ועליה בלוקח ושם עליון שבא לשנות כו' ושם אין לו לא לזה כו' כמש"ל: (ליקוט) אבל הקונה כו'. דלא כרשב"ם סג ב' ד"ה רפ"א כו' והא דתנן הבית כו' אבל הרמב"ן הרבה עליו להקשות דכל המפ' פי' שם בלוקח ועוד אמרי' שם אין לו לזה ולא לזה כו' אלמא דבעל העליה י"ל אפי' בקרקע ול"ד למשכיר והאריך שם מאד להקשות על דבריו ופי' הסוגיא כפיר"ת בתוס' ס"ד א' ד"ה ואי כו' אבל הרמב"ם כ' כדברי הרשב"ם וכמ"ש בס"ח המוכר כו' ואם נפלה כו' מ' הלא"ה לא רק זאת קושיא גדולה הוא על הרשב"ם בד"ה ת"ש כו' האיך ס"ד בלא ע"מ לבנות ע"ג הא מכביד הוא וכמ"ש עליון שבא לשנות כו' וכן הקשה הרמב"ן אבל הרשב"ם מיירי לבנות ע"ג העמודים וכמ"ש ס"ג ב' בד"ה האי מאן וכמש"ל ס"ד וזה דמשני דאי נפיל כו' לא בבנין שבאויר אלאע"ג הבית ממש אלא דלזה אפי' ע"מ לא מהני להכביד מחדש אלא דאי נפיל הדר בני לה וז"ש הרמב"ם וש"ע ס"ח ואם רצה כו' ולכאורה הוא תמוה דזה אפי' בלא ע"מ יכול כמש"ש ואי ס"ד בסתמא לא קני כו' אלא דשם מיירי ע"ג עמודים וכאן מיירי על הדיוטא ור"ל במש"ש דאי נפיל כו' ר"ל לבנות את הדיוטא עם הבנין שע"ג בונה וז"ש ר"פ שאם רצה לבנות ע"ג בונה דמ' על הדיוטא וכמו שהקשה הרמב"ן וכן בתוס' ד"ה ואי הנ"ל ועוד דמאי דמפרש מילתיה כו' אלא דמ"מ צ"ע לל"ל ע"ג הל"ל בדיוטא עצמה דיכול לבנותה וצ"ע (ע"כ): ואפי' אם כו'. מדאמר ל"צ דרובא כו' וכגי' הרי"ף וכן גי' הרמב"ם כמ"ש ואע"פ שיש שם מעט ול"ק דאיכא דקרי כו' ואיכא כו' דהא ודאי אף בכה"ג מצרים הרחיב מדה"ל כו' אלא דלרבותא אמר אע"ג דרובא כו' מ"מ אם כתב ולא שיירית כו' ש"מ דאם אין אפי' מיעוטא לא מהני וכן בבור ודות כיון שאין נקראין בשם בית כמש"ל ס"ב: ואם הכל כו'. כמ"ש אלא דלבירה כו' ל"צ כו' וכפי' תוס' בשם ריב"ם ולשון ש"ע הוא כפי' ר"י בתוס' שם וע"ש ד"ה אלא כו': (ליקוט) ואם הכל כו'. אבל אם הכל קורין נמי לבית בית דוקא אם מצר לו מצרים החיצונים אז כולו מכור אלא דא"צ ושיירית כו' וכפי' ר"י בתוס' שם (ע"כ): מי שנתן כו'. ר"ל אע"ג דשם ס"ב ב' פלגא דאית כו' שם דהכל נק' ארעא משא"כ כה"ג דחצי אין נק' בית וכמ"ש כאן ה"ד אילימא כו': (ליקוט) מי שנתן כו'. עמש"ש וז"ש אחר לשון ב"א וז"ש וע"ל סי' רי"ח כו' (ע"כ): המוכר כו'. כ"ז לשון הרמב"ם: (ליקוט) ואם רצה כו' ואם כו'. לשון הוי"ף ורפ"א שאם רצה לבנות עליה ע"ג בונה ואי נפיל הדר בני לה והלכתא כר"ז דאמר אפי' אם רצה להוציא בה זיזין מציא וכ"ש אם רצה לבנות ע"ג דגרסי' בפ"ט אר"נ את"ל כו' ואליבא דר"ז כו' ר"ל אלמא הסוגיא כר"ז וכ"ש לדר"פ ודלא כרשב"ם ד"ה רפ"א כו' שכ' דאף ר"ז פליג אר"פ וגם ס"ל דאי נפיל מלתא אחריתי היא ועמ"ש במ"א והן הן דברי הרמב"ם כאן (ע"כ): ואש נפלה כו'. כפי' רשב"ם כנ"ל וכ"פ הרי"מ וזה סותר למ"ש בס"ו וכ"כ הרמב"ן שם דאין מסכים להרי"מ: ואם רצה כו' כשהיה מקודם. ר"ל דאם היתה בנויה מקודם עלייה בנויה ע"ג הדיוטא ונפל הדיוטא בונהו ובונה העלייה ג"כ ודוקא כשהיה מקודם דאל"כ אינו רשאי לבנות כמ"ש עליון שבא לשנות כו' ומ"ש דרומא שלו דוקא ע"ג עמודים כנ"ל. ומפ' מ"ש אהני ליה ע"מ דאי נפיל כו' דלא כפי' רשב"ם דקאי על הדיוטא אלא כפשטא דשמעתא על גב הדיוטא וגי' הגאונים שאם רצה לבנות ע"ג בונה ולא הוזכר עלייה וכן לשונו: (ליקוט) יותר מהמוכר. ר"ל אע"ג דגם במוכר קי"ל כר"ע דג"כ בעין יפה מוכר ועוד נתכוון למ"ש הרמב"ן ורי"ף דגם בנותן לא אמרי' עין יפה לרבנן וכמש"ל סי' רטו ס"ו ע"ש (ע"כ): בד"א כו'. כמ"ש בפ"ק דב"ק מה מכר ראשון לשני כו' וכן להיפך כמ"ש: מכר כל הדברים הקבועים. רשב"ם שם ד"ה מכר כו' וכמש"ו: ומכתשת הקבועה. כסתם מתני' ואע"ג דת"ק דברייתא פליג הלכה כסתם מתני' כמ"ש בפ' החולץ סתם מתני' כו' ודוקא היכא שהגמ' בהדיא אמרו מתני' יחידאה ידוע להן שאין הלכה כמתני': והתנור. כגי' שבסדר המשנה וכן גי' בה"ג ורב האי גאון ורי"ף וש"פ ודלא כברייתא: (ליקוט) והתנור כו'. כמתני' וי"ל דמתני' ל"פ אברייתא אלא דמתני' ר"א היא ע"כ ממכתשת ור"א פליג גם על תנור וכירים ורחים ואמר כל המחובר כו' וז"ש והרחים ואמר אם הם קבועים (ע"כ): (ליקוט) ואת מלבנות כו'. וכ"פ רשב"ם שם דלא כתוס' דפ' אשומירה (ע"כ): (ליקוט) המחוברים בטיט. בגמ' שם ועבהג"ה ובה"ג ס"ק ק' (ע"כ): אבל לא כו'. דברייתא נקט הנך וה"ה להני: (ליקוט) אבל לא גג כו'. וערשב"ם ד"ה לא מכר כו' וה"ה לגג ומחילות (ע"כ): וי"א כו'. ט"ס וצ"ל להיפך: (ליקוט) וי"א דאם כו'. צ"ע לי"ח דס"ב בולא שיירית אפי' גג ויציע כו' קני ולס' ראשונה דשם שהוא דעת הרא"ש שכ' שכל שאינו בכלל הלשון לא מהני לא שיירית אפי' מה שבתוכה לא קני (ע"כ): האומר כו'. כסוגיא דמנחות וסוגיא דנדרים מחלפא להא דמנחות והוא כס"ד דשם ועבר"ן שם: אבל כו'. הוא דעת הרא"ש שם שמיישב הסוגיות דודאי כיון שאמר בית מביתי ע"כ בית קאמר ומ"ש במנחות אפ"ת עלייה דגריעא ר"ל מבתים הגרוע דס"ד החשוב שבבתים וחולק על הרמב"ם וש"ע דלדידהו נותן אפי' עלייה ומ"מ אתיא כרבנן דלרבותא קאמר בית מביתי: אבל כו'. נדרים שם: או שקבל כו'. צ"ל קודם וכן כו' והרמב"ם אורחא דמילתא נקטי' ט"ז: בית גדול כו'. והשמיט דין בית קטן כמ"ש הרי"מ מ"ש שם וא"ד ר"י קתני לה וה"ק כו' ר"ל דגם מ"ש בית קטן כו' הוא דברי ר"י והוא בית חתנות דר"ע אבל ר"ע ל"פ על ר"י ברפת בקר כמו ללישנא קמא ופ' כלישנא בתרא כדרכו בכ"מ: (ליקוט) מלבד כו'. כרש"ש במתני' כבנין ההיכל וכמ"ש בספ"ד דמדות (ע"כ):