סיכום
תביעה של מזכירות היישוב נגד שוכר מבנה תעשייה בעבור חוב דמי שכירות בסך 47,866 ₪ כולל מע"מ וחשמל. הנתבע טען שהמבנה לא היה ראוי לשימוש במשך חמישה חודשים ותבע קיזוז בגין עבודה שביצע, נזק שנגרם לו מגניבה וביטול ימי עבודה. בית הדין קיבל את תביעת התובע, אך הוריד מן החוב את דמי השכירות עבור חמישה החודשים שהמבנה לא היה תקין. בית הדין דחה את טענות הנתבע בעניין הגניבה וביטול ימי עבודה. בית הדין פסק שישומו הציוד של הנתבע בידי שמאי ניטראלי והתוצאה תשמש כתשלום עבור החוב. החוב הסופי שפסק בית הדין הוא 32,617 ₪.
עובדות
מזכירות היישוב השכירה למר ב' מבנה תעשייה בהתאם לחוזה שכירות. הנתבע לא שילם את רוב דמי השכירות. החוב שנטען בתחילה עמד על 47,866 ₪ כולל מע"מ וחשמל, פלוס שיקים שחזרו בסך 15,000 ₪. בשנה האחרונה, הנתבע שילם רק בחודש אחד. הנתבע טען שהמבנה לא היה מוכן לשימוש בעת קבלתו - לא היה חשמל, טלפון או מחיצה, והדבר ארך חמישה חודשים. הנתבע ביצע עבודות לישוב בעצמו בשווי 4,510 ₪. הנתבע גם טען שמישהו אחר שהישוב השכיר לו מבנה בסמיכות גנב ממנו מכונה בשווי 6,000 ₪. התובע דרש פינוי המבנה, תשלום החוב ושימוע הציוד של הנתבע בתשלום החוב.
החלטה
בית הדין קיבל את תביעת התובע בעניין פינוי המבנה ובעניין תשלום החוב, אך עם הנכויות. בית הדין הוריד מן החוב את דמי השכירות עבור חמישה חודשים שהמבנה לא היה תקין וראוי לשימוש. בית הדין דחה את טענת הנתבע בעניין הגניבה של המכונה, שכן הישוב אינו אחראי על מעשים של שוכר אחר, וזה נחשב גרמא ולא ישיר. בית הדין דחה גם את תביעת הנתבע בגין ביטול ימי עבודה, שכן זה אינו דומה לחיוב שבת המוזכר בתלמוד. בית הדין קבע שיש להנמיך הציוד של הנתבע בידי שמאי ניטראלי והערך המתקבל ישמש כתשלום עבור החוב. החוב הסופי שפסק בית הדין הוא 32,617 ₪. פינוי המבנה צריך להתבצע לא יאוחר מראש חודש אייר תשס"ה.
נימוקים
בית הדין סבור שקיימת זכות בסיסית לתובעים לדרוש פינוי כאשר הנתבע אינו משלם דמי שכירות. זה מובן הן מבחינה הלכתית והן מבחינת החוזה שחתום. יתרה מזאת, תובעים סובלים הפסד כיוון שרוצים להשכיר למישהו אחר. בעניין ההורדה עבור חמישה החודשים, בית הדין קיבל שיש להוריד את דמי השכירות כאשר המבנה לא היה תקין וראוי לשימוש. בעניין הגניבה, בית הדין קבע שהישוב אינו אחראי כמו חברת ביטוח על מעשה של שוכר אחר, וזה נחשב גרמא בלבד. הדבר גם לא עלה בדעת התובע ובכלל לא הוצג כחיוב המוטל על הישוב. בעניין ביטול ימי העבודה, בית הדין ציין שהדין המדובר בתלמוד דן במצב שבו בעלי חוב הכניסו מישהו לחדר וסגרו אותו, מה שמנע ממנו עבודה. כאן, לא התקיימו תנאים כאלה. בעניין שימוע הציוד, בית הדין ציין שלמרות שיש חידוש בשו"ע שדין של שמירת כלי אומנות חל רק בחוב של הלוואה, בחוב של שכירות אין הגבלה להיפרע מכל חפץ של החייב. לכן, יש להנמיך את הציוד בידי שמאי ניטראלי.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:64 טענות בקשר לשכירות מבנה תעשיה תשס"ה/8 התובע: מזכירות היישוב א', מיוצגת ע"י מר א'. הנתבע: מר ב', שוכר מבנה תעשייה ביישוב. בנושא: דמי שכירות מבנה תעשיה. טענות הצדדים: התובע: הישוב השכיר למר ב', מבנה תעשיה. חתמנו חוזה, מאז עד היום, רוב הזמן הוא לא שילם דמי שכירות. חובו מסתכם, בסך 47,866 כולל מע"מ, כולל חשמל. יש אצלנו שיקים על סך 15,000 ש"ח שחזרו. לפני כשנתיים, ניסינו לעזור לו. הבאנו אנשים מהפיתוח ולמעשה לא יצא מזה שום דבר. ביקשתי שיפנה את המבנה ואנשים ניסו לעזור ולמעשה אין כסף. בשנה האחרונה חוץ מחודש אחד הוא לא שילם כלום. אנו דורשים: א. שיפנה את המבנה, כי אנו רוצים להשכירו ויש לנו מועמדים. ב. שישלם את החוב, מדובר בכספי ציבור. ג. אנו רוצים שישומו את הציוד שיש שם תמורת החוב. הנתבע: לי יש חשבון אחר, עם חתימת החוזה שילמתי סך 3000 ש"ח. נמסר לי שהמבנה מפונה ויש חשמל וקו טלפון. למעשה, כשבאתי לא היה חשמל ולא טלפון ולא הייתה מחיצה עד שהתחלתי לעבוד. זה ארך חמישה חודשים מחתימת החוזה. ואזי, נתתי לו עוד 1000 ש"ח וכן ביצעתי עבודה לישוב בסך 4,510 ש"ח. כמו כן, הביאו לשם בחור שיש לו עבר פלילי והוא לקח מכונה משלי בשווי 6,000 ש"ח. כמו כן, אני תובע ביטול עבודה של חמישה חודשים בסך 11,000 ש"ח סך הכל 17,000 ש"ח. התובע: הוא ראה את המבנה לפני החתימה. הנתבע: ראיתי באופן שטחי ולא בעיון. התובע: השכרנו שם גם מבנה לבן משפחה ותיקה ואם הוא גנב אין אנו אחראים. היה עליו, לפנות למשטרה עבור הגניבה והדלק הגנוב שהוא מוכר לפי טענתו. הוא טען כבר לפני זמן רב שיהיה לו כסף, ואין אנו מעונינים למשוך יותר. ע"כ עיקר הטענות הצדדים חתמו על שטר בוררות. בירור הדין סיכום הטענות והתביעות: עומדות בפנינו שלוש תביעות של התובעים: א. פינוי המבנה על ידי הנתבע. ב. תשלום החוב. ג. עיכוב הציוד בפירעון החוב. וכנגד טענות הנתבע ותביעתו על הפסד עבודה, וכן קיזוז חיובים עבור עבודה שביצע, וכן הורדת שכר דירה עבור כמה חודשים שהמבנה לא היה תקין וראוי לשימוש. ביחס לתביעה הראשונה , בית הדין סבור שהיות והנתבע, אינו משלם שכר דירה. (ואפילו אם זה בגלל שאין לו) ישנה זכות בסיסית לתובעים לדרוש את הפינוי. זה דבר מושכל הן מבחינה הלכתית והן מבחינת החוזה שהם חתומים עליו. ומה גם שלטענתם, זה גורם הפסד כי רוצים להשכיר למישהו אחר. ביחס לתביעות על החוב, זה נכון שלגבי החמישה חודשים שהמבנה לא תיפקד, יש להוריד את תשלום שכר הדירה וכן יש להוריד את אותם סכומים עבור החודשים ששילם. את היתרה צריך הנתבע לשלם לתובעים. מה שטוען שנגנב לו ע"י שוכר שהישוב נתן לו בשכנותו, בפשטות אין לחייב את הישוב. אין לישוב אחריות של חברת ביטוח. וכן הם לא היו מודעים כלל וזה פחות אפילו מגרמא. כמו כן, אין לחייב את הישוב באובדן ימי עבודה של הנתבע, דאין זה דומה כלל לחיוב שבת שמוזכר בתלמוד, שם מדובר שעשו מעשה בידיים הכניסו מישהו בחדר וסגרו אותו ומנעו ממנו יכולת עבודה (עיין רא"ש ב"ק פ"ד , שו"ע חו"מ סי' ת"כ סע' י"א ), ופה לא התקיימו תנאים שכאלה בכלל. התובעים טענו שהם הורידו את מה שקיבלו, והחוב שהם דורשים, זה לאחר הניכוי האמור. בנוגע לדרישה שישומו שווי הציוד תמורת החוב, הנה מצינו בתלמוד וב שולחן ערוך (חו"מ סי' צ"ז סע' כ"ג ) כשבאים להיפרע מבעל חוב (לווה) שמסדרין לבעל חוב דהיינו, שאם הוא אומן משאירים לו כלי אומנותו, שעובד איתם. לכאורה, היה מקום גם כאן לומר שלא יפרעו מהציוד שהוא עובד אתו. אולם, מרן המחבר מביא באותו סימן סע' כ"ט בדעה ראשונה שדין זה נאמר רק בחוב של הלוואה, אבל בחוב עבור שכירות או כל חוב אחר, אין כל הגבלה להיפרע מכל חפץ ששייך לחייב, כיוון שהאיסור למשכנו נאמר רק בחוב של הלוואה לפי הסבר הסמ"ע ע"ש. ולכן נראה, לבית הדין שייקחו שמאי ניטראלי וישום את עיקר הציוד וזה ישמש כתשלום עבור החוב. ואם זה לא יכסה את החוב, אזי הצדדים יפנו עוד הפעם ובית הדין ידון בפריסת החוב לזמן סביר. את הפינוי יש לבצע בהקדם, לא יאוחר מראש חודש אייר תשס"ה. חישוב החיובים לאחר זמן הוגשה לבית הדין רשימה מהנהלת החשבונות על כל השנים עם חישוב מדויק כולל הצמדה וריבית שהישוב שלם, היות והיה בגרעון בבנק בגללו, וכן עלות השמאות, סך הכל התביעה שלנו היא 32,617 ₪. ביחס לתביעת המזכירות עבור דמי שכירות, רבית , הצמדה ושכר טרחה של השמאי שנכח בזמן מכירת הציוד, יש לקבל את הטענה כפי שגובתה ע"י מסמכים ונספחים לבית הדין. בית הדין התחשב בנזק שנגרם לישוב ולכן לא הוריד את חישובי הרבית, אחרת, לא היה מחייב בריבית. על הצדדים לראות כיצד לפרוס את החוב לתשלום. בית הדין סבור שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון נושאים חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > פרעון וגבייה של חוב > "מסדרין לבעל חוב" > בחוב של שכירות פרעון וגבייה של חוב > "מסדרין לבעל חוב" > גביית כלי אומנות של החייב פרעון וגבייה של חוב > ירידה לנכסי החייב ומכירתם לפרעון החוב > שומת הנכסים > מי משלם לשמאי פרעון וגבייה של חוב > שינוי ערך המטבע > הצמדה > הצמדה של חוב למדד נזיקין > גרמא בנזיקין > מעשים שהם גרמא בנזיקין > משכיר דירה לגנב או אלם > ישוב שהשכיר בלי ידיעתו מעשים שהם גרמא בנזיקין > גרם להוצאות > גרם לנושה חיוב ריבית בבנק נזיקין > גרמי בנזיקין > מעשים שהם גרמי בנזיקין > גרם להוצאות לחבירו > בהלוואה > גרם לנושה חיוב ריבית בבנק נזיקין > תשלומים בנזיקין > דמי שבת > ביטול ממלאכה > כשחזר מהתחייבות להשכיר מבנה תעשייה ריבית > היקף האיסור ותקפו > גלגול ריבית שמלווה נאלץ לשלם על הלווה > במיסי ישוב ריבית > שינוי ערך המטבע > הצמדה של חוב למדד שומרים - שכירות > שכירות > ביטול שכירות > עילות לביטול השכירות > על פי דרישת המשכיר > אי תשלום דמי השכירות דמי שכירות > אם מתחשבים במצב הכלכלי של השוכר ("מסדרין לבעל חוב בחוב") של שכירות מקורות שולחן ערוך חושן משפט צז-קו - הלכות גביית מלוה סימן צז סעיף כג סעיף כט תכ-תכז - הלכות חובל בחבירו סימן תכ סעיף יא