סיכום
תביעת משכיר נגד שוכר בשל עיכוב בהחזרת דירה משוכרת. התובע טען שהשוכר פינה את הדירה בעיכוב וגם השאירה במצב גרוע שדרש תיקונים וגם לא שילם חובות חשמל וגז, מה שמנע השכרה חדשה למשך כ-2.5 חודשים. השוכר טען שנאלץ לעזוב בגלל מחלה שגרמה לו היונים. בית הדין קבע כי העיקר נזק שנגרם היה העיכוב בפינוי עצמו, שהיה זניח (4 ימים בלבד של תיקונים). ביה״ד דחה את טענת התובע לתשלום שכר דירה על כל התקופה, וקבע כי הנזקים מחוסר פינוי בזמן ומחוסר משכנתא אינם מעניקים דין לתובע לעקוב עם כל ההוצאות שלו. בית הדין חייב את הנתבע בתשלום של 240 ₪ בלבד עבור 4 ימי התיקונים.
עובדות
התובע השכיר דירה לנתבע. הנתבע פינה את הדירה בעיכוב וגם השאירה במצב שדרש תיקונים (סיוד וקו"ש). בנוסף, התובע גילה כי גז וחשמל נותקו בגלל חובות של הנתבע. התובע שילם כסף לתיקון הנזקים והחובות. התובע טען שהדירה לא הייתה ראויה לשכירות חוזרת למשך כ-2.5 חודשים. הנתבע הסכים לשלם את הנזקים אך טען שלא היה לו כסף ופינה בגלל מחלה.
החלטה
בית הדין קבע שהניתוקים של חשמל וגז לא גרמו נזק אלא הוצאה כספית שיושבה בין הצדדים. הנזק היחיד שנרשם הוא 4 ימי עבודה לתיקונים. בית הדין דחה את טענת התובע כי פסד שכר דירה עבור 2.5 חודשים, משום שלא מוכח שהיה מוצא שוכר או קונה גם אם הדירה הייתה במצב מושלם. זוהי טענת 'מבטל כיסו של חברו' שהנתבע פטור ממנה. בית הדין גם קבע שאמנם סעיף 13 בחוזה העניק קנס של 250 ₪ ליום עיכוב, אך אסמכתא אינה קניא, אם כי יש פוסקים שסבורים שבדינא דמלכותא קניא (ערוך השולחן חו״מ סי' ר״ז סעיף נ״א). בית הדין חייב את הנתבע בתשלום סך של 240 ₪ בלבד (4 ימים × קצבת יום). התביעה להשתתפות באגרות בית הדין נדחתה.
נימוקים
בית הדין טען שהניתוקים של חשמל וגז הם רק הוצאה כספית שהתובע ביסס עם הנתבע, ולא נזק ממשי. הנזק הממשי מהעיכוב בפינוי היה מינימלי - 4 ימי עבודה בלבד לתיקונים. בית הדין גם שקל כי לא מוכח שהתובע היה מוצא שוכר או קונה אחר גם אם הדירה הייתה במצב מושלם, ולכן התובע לא יכול להשיג את כל הפסדו. זה נכנס תחת המונח 'מבטל כיסו של חברו', שהנתבע פטור ממנו. לגבי קנס הפיגורים שהיה בחוזה (250 ₪ ליום), בית הדין סבור שמדובר באסמכתא שלא קניא, אם כי יש פוסקים בערוך השולחן שטוענים שבדינא דמלכותא קניא הוא כן חייב.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:106 עיכוב בהחזרת המושכר תשע"ג/11 התובע: א', משכיר דירה. הנתבע: ב', השוכר. בנושא: תביעה לתשלום שכר דירה עקב אי פנויה בזמן. טענות הצדדים: התובע: אני השכרתי דירה לנתבע. הנתבע פינה אותה בזמן, אך הוא השאיר את הדירה במצב שאינו מאפשר את השכירות מחדש, וזאת מחמת נזקים (הוגשה רשימה לביה"ד) סיוד ועוד. על הנזקים יש הסכמה של הנתבע לשלם אותם. כמו כן אחרי שהדירה נמכרה, התברר שהגז והחשמל נותקו עקב חוב של הנתבע, כך שבעצם לולא ששילמתי את החובות ותיקנתי את הנזקים הדירה לא הייתה ראויה לשכירות, כחודשיים וחצי אחר זמן הפינוי. לכן אני תובע חודשיים וחצי שכירות בסך 4500 ₪, כמו כן מבקש השתתפות הנתבע באגרת ביה"ד. הנתבע: אני רציתי להמשיך לשכור את הדירה אבל מחמת לשלשת של היונים שעשתה אותי חולה נאלצתי לעזוב את הדירה. אני רציתי לשלם על הנזקים אבל לא היה לי כסף ולכן התובע שילם עבורי. הצדדים האריכו בטענותיהם כמבואר בפרוטוקול ביה"ד. הצדדים חתמו על שטר בוררות כדין. ברור הדין תשלום הנזק בקבלה שהגיש התובע לביה"ד מופיע שסה"כ ימי העבודה ע"מ להשמיש את הדירה למגורים היו 4 ימים. ביה"ד סבור שהניתוקים של החשמל והגז לא גרמו לנזק כלשהו לתובע אלא רק הוצאה כספית שהתובע הסתדר עם הנתבע בסופו של דבר. כך שמה שאולי נגרם נזק לתובע הוא מחמת אי פינוי בזמן, שהוא אולי הפסד של 4 ימים ותו לא. כמו כן יתכן שהתובע לא היה מוצא כלל שוכר או קונה לדירה גם אם הדירה הייתה במצב מושלם. וגם אם היה מוצא אין כאן אלא "מבטל כיסו של חברו" שהנתבע פטור. תשלום הקנס אומנם אם התובע היה מבקש להפעיל את סעיף 13 לחוזה של קנס של 250 ₪ לכל יום עיכוב בפינוי, היה מקום לדון אם יש תוקף לסעיף זה היות וזו אסמכתא, ואסמכתא לא קניא. אומנם יש פוסקים שטוענים שהיות ובדינא דמלכותא אסמכתא קניא, גם אנו צריכים לחייב, עיין ערוך השולחן חו"מ סי' ר"ז סעיף נ"א . ולכן ביה"ד סבור שיש לחייב את הנתבע רק עבור 4 ימים של התיקונים ותו לא. לסיכום: על הנתבע לשלם סך של 240 ₪ לתובע. התביעה להשתתפות באגרת ביה"ד נדחית. בכבוד רב הרב ישראל הירשנזון הרב אהרן אליהו הרב שלום אילוז נושאים בית דין - סדרי דין > סדרי דין > סמכויות וחובות בית הדין במהלך הדיון > בית דין כטוען לבעלי הדין > כשלא תבע את המגיע לו בית דין - סדרי דין > קנסות > קנס פיגורים חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוזה (הסכם/התחייבות) > קנס מוסכם > קנס פיגורים > קנס פיגורים נזיקין > מניעת רווח > מבטל כיסו של חברו > מקרים שהם מבטל כיסו > איחור בהחזרת המושכר