ביאור הגר"א חושן משפט 333

וי"א כו'. תוס' מ"ח א' ד"ה והא כו' וענ"י ומרדכי שם ור"פ האומנין שי"ח: מיהו כו'. כמ"ש נ"י ר"פ האומנין והמ"מ פ"ט דמ"ש כשבאת חבילה דוקא בדבר האבד היינו להתחייב עד ארבעים וחמשים אבל כנגד שכרן יוכל לשכור אפי' בדבר שאינו אבד בכה"ג מהנ"ל דפ' הזהב ור"ל ממש"ש דמעל אלמא דנגד השכירות נקנה לו דאל"כ אמאי מעל אף שא"י לחזור מ"מ אכתי לא נתחייב לו עדיין ומ' דאף בשכירות דלענין לקנות אין חילוק ועוד כ' הנ"י בפ' הזהב דרשב"א חולק על תוס' הנ"ל וכ' דיכול לחזור רק דיכול לעכב ולכן מעל ולמד הרב דה"ה לדעת התוס' בשכירות ועש"ך: אם ביקר כו'. ורש"י פי' על הפועלים: פי' כו'. רש"י שם: בד"א כו'. כמו בבע"ה דבדבר האבד שוכר או מטען ואפי' לא התחילו במלאכה כמ"ש הרא"ש בשם הראב"ד דהא מתני' בלא התחילו איירי דאמר אין להם כו' וקתני סיפא שוכר כו' ועוד דקי"ל כר"ע בדינא דגרמי. תוס' שם ד"ה אין כו' וכ"י וש"פ משא"כ בהלכו דאף בכה"ג מחייב שהיא התחלת מלאכה וכמו ששאר דברים נקנין בקנין כן שכירות נקנה בהתחלת מלאכה. שם וז"ש בהג"ה ודוקא כו': והוא שעכשיו כו'. וכמש"ש ע"ט ב' ה"ד אי דשכיחי לאוגרה כו' ובתוספתא פ"ז השוכר את הפועל וגמר חרישו בחצי היום והראה לו בשל חבירו יכול לומר לו או פרנס לי מלאכה מתוך שלך או תן לי מה שעשיתי אלמא דא"י לתובעו רק במה שעשה. נ"י: אין להם כו'. מ"מ. וכמש"ש בד"א במקום כו' אבל יש כו' ול"ד למש"ש ע"ט ב' בספינה דאי שכיחי אף תרעומת אין לו ועש"ך ס"ק א': ויש חולקין. ממש"ש ע"ז א' וא"ר האי מאן כו' ושלים עבידתא כו' אבל הר"מ אזיל לשיטתו שפי' שם ה"מ שאינו רוצה להוסיף על שכרו אבל אם מוסיף הרשות בידו וראיה ממש"ש ע"ט ב' דפרקה כו' ופי' רשב"ם שפירק משאו והספן השכירה לאדם אחר שרוצה להרבות בחבילתו ועתוס' שם סד"ה דפרקיה. וריב"ם פי' כו'. א"כ לאשלא כו'. וס' אחרונה ס"ל כפיר"ח שם או כפירש"י ועסי' של"ה ס"א בהג"ה: וכל אלו כו'. גמ' הנ"ל וכמ"ש בס"ב: וע"ל כו'. ע"ש שכ' גם פירש"י דאפועלים קאי: ואפי' קבל כו'. דמדמי לעבד כמש"ו שנא' כו' וע"ע יוצא בגרעון כסף ואמרינן בקדושין ט"ז א' האי סטר ה"ד כו' וז"ש ואין כו': ומה"ט כו'. עתוס' שם י"ז א' דכתיב בס' ישעיה כו' והיינו כו' ולכן אם משכיר ליותר מג' שנים נפקא ליה מתורת שכיר ודמי לעבד ואסור כמש"ש כ"ב ב' וז"ש בפ' מפנין שהשכיר עצמו לג' שנים וט"ס כאן וצ"ל יותר מג"ש ובמרדכי חולק ע"ז וכ"כ תוס' יו"ד א' ד"ה כי כו': אפי' מלמד כו' עס"ה בהג"ה שכר עצמו לזמן כו': בין הוקרה. כנ"ל דבפועל קי"ל כרבנן ועתוס' יו"ד א' ד"ה יכול כו': או הוזלה. דלא כמ"ש בטור דכה"ג שמין מה שעתיד להעשות ועתוס' ע"ז א' ד"ה יד כו': בין כו'. שם ל"צ דאייקרא ל"צ דזל כו' ל"צ דזל ל"צ דאוזילו כו': או שקבל כו'. עש"ך: ואם היה הנשאר כו'. ערש"י במתני' ד"ה ידם כו': ובע"ה כו'. מתני' שם וערש"י שם והג"א ד"ה דהיינו כו': א' פועל כו'. שם ארנב"י כו' וערש"י ד"ה ארנב"י כו': הוא או כו'. כמ"ש בנדרים כ"ז א' במתני' וגמ' ע"ש: ומיהו כו'. הרא"ש שם והג"מ ס"ס קנין סי' ל"א ותוס' בקדושין י"ז א' חלה כו' וקשה כו' ע"ש: וידם על העליונה. גמ' שם ור"ל דאינם על התחתונה וכמ"ש תוס' הנ"ל ד"ה יד כו': ואם חזר בע"ה כו' אבל כו'. כ"כ הרא"ש פ' האומנין לתרץ קושית תוס' הנ"ל דקדושין וחילק בין ההיא דקדושין לההיא דכאן: ומיהו כו'. כ"כ הג"מ שם והרא"ש בשם הר"מ לתרץ קושיא הנ"ל ועבהג"מ שם אבל תוס' הנ"ל חולקים על כ"ז וס"ל דבכ"ע מנכה וכ"פ ש"ך: ומלמד כו'. עתוס' ק"ט ב' ד"ה וספר כו' וכמש"ל סי' ש"ו ס"ח: וכן סופר כו'. עסמ"ע: מלמדין דינן כו'. כמ"ש ר"פ הפועלים ואמרו בירושלמי שם זאת אומרת מנהג מבטל הלכה וכ' הרי"ף ורא"ש שם: (ליקוט) מלמדין דינן כשאר כו'. הג"א בד"ה וגם והולכים אחר כו' (ע"כ): ואסור כו'. כמ"ש בתוספת והביאו הרי"ף והרא"ש פ"ה המושיב חבירו למחצית שכר בחנות אם הוא אומן לא יעסוק באומנתו מפני שאין עיניו על החנות ובב"ב ח' ב' דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת כו' הא תליסר כו': או כו'. ירושלמי פ"ז דדמאי הלכה ג' תני לא יחרוש אדם בפרתו וישכירנה ביום לא יעשה בתוך שלו בלילה וישכיר עצמו ביום לא ירעיב עצמו ולא יסגף עצמו מפני שהוא ממעט מלאכתו של בע"ה ר' יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא אטימיס אמר להו מהו כן א"ל ציים א"ל אסור לך ומה אם מלאכתו של ב"ו כך מלאכתו של הקב"ה לכ"ש: (ליקוט) ואסור כו' או כו'. שם (ע"כ): וכל המשנה כו'. מתני' דר"פ האומנין: ומעברינן ליה. שם ק"ט: שכר עצמו כו'. שזהו החילוק בין פועל לקבלן וערש"י ע"ז א' ד"ה שאני כו' ועסמ"ע הנ"מ בזה וכמ"ש בס"ז: (ליקוט) שכר עצמו כו'. שם ומלמד הוי כו' (ע"כ): אם היה מוצא כו'. המ"מ ונ"י דטעמא הוא משום גרמי משא"כ בשלא היה מוצא ועהג"א ד"ה ואם דבר שחולק ע"ז שכ' וק"ל כו'. וי"ל כו' וכ"כ ב"י בשם ת"ר: ועכשיו כו'. גמ' שם: פועל כו'. דטעמא דהתחלת מלאכתו הוא קניינו משא"כ כה"ג ועש"ך: עד כדי כו'. ר"ל ככל שכרן של ראשונים. הרא"ש דלא כרש"י והביא ראיה מירושלמי: ואם לא כו'. דהא לא נעשו שומרים וכל שאינו שומר אינו חייב בפשיעה. שם: וי"א כו' דהטעם משום דסמכא דעתיה כיון שכלי אומנות בידו לא ישכור במקום אחר וכן פרש"י חבילה אלא שסובר דל"ד: ודוקא כו'. מדינא דגרמי ולכאורה נ"י חולק ע"ז כנ"ל ואם לא שכר כו' אלא שהרב לא ס"ל כוותיה אלא בדבר שאינו של ממון דוקא: (ליקוט) ואם כו' ודוקא כו'. הג"א ד"ה ואם דבר כו' (ע"כ): אמר כו'. שע"פ דבורו הפסיד וחייב מדינא דגרמי כמו הלכו חמרין כו' כנ"ל ובב"ק קי"ו השוכר את הפועל כו': (ליקוט) אמר לאומן כו'. כמ"ש בתוספתא ולקמן בסי' של"ה ס"ג שכרו להביא תפוחים כו' (ע"כ): ש"ץ כו'. כנ"ל סי' שי"ב ס"ט: אבל אם כו'. מהא דכתובות צ' א' דקי"ל כר"ה שם דתוספת אין לה ועש"ך: האב כו'. עש"ך: מלמד כו'. כמ"ש בתוספתא פ"י דכתובות כתב לזון את בת אשתו ושברה לו לאו כל הימני שזכין לקטן ואין חבין לו ופי"ב שם הפוסק מעות לבתו קטנה ופשט לה את הרגל כופין אותו ליתן שזכין לקטן ואין חבין לו: מיהו בשאר כו'. קדושין ט"ז א' לימא ליה כו'. ופועל אין גופו קנוי לו וכמ"ש תוס' שם י"ז א' בד"ה חלה ודלא כמ"ש במרדכי בשם מהר"מ שם: בפני כו'. עש"ך: