ביאור הגר"א חושן משפט 238
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
או שהעיד כו'. דל"ל לשמא כתב כו' דהא בלא"ה גובה ממשועבדים כמש"ש מ"א ב'. רמב"ן ולקנוניא ג"כ לא כיון שהעיד על עצמו ה"ה שלו ויכול לעשות כל מה שירצה ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו:
ויש כו'. עסי' ל"ט ס"ד ומש"ש:
יש מי שאומר כו'. דשמא אינו רוצה ליקח ובזה השטר יחייבנו ליקח וכמש"ו ואם לא כו':
ויש כו' אם משמע כו'. ר"ל שכותב בתוך השטר כן שאין אדם רוצה להשביע א"ע כמ"ש בפ"ג דסנה' וכ"ש בשאינו שלו:
ויש מי כו'. כמש"ו שהרי כו' וכמ"ש הרמב"ן מ"ש הר"י הלוי ושמא יכריחנו ליתן המעות ע"פ השטר כיון דקי"ל דכותבין שטר למוכר כו' י"ל שלא בידיעתי נכתב השטר וע"ל סי' לט סי"ז מש"ש:
ולכן. ט"ס הוא וצ"ל וכן כו' ועבה"ג והוא טעם דלכן כתבין למוכר כו' ואין בזה חוב ללוקח חדא דאי להכריח ליתן ליתן מעות כנ"ל ועוד דהלוקח נאמן כו' ועבתשובה שם שכ' שלדעת הג' כל שכותבים ואח"כ נותנים מעות על הלוקח להביא ראיה וחלק עליהם כמ"ש כאן וע"ל סי' קצא ס"ד שכ' כדעת הגאון ועב"י שם בשם הרשב"א: